ביקורת: "שעת הילדים" – אהבת נשים ודעות קדומות – מרגש ונוקב – בית צבי
מאת חיים נוי
"שעת הילדים" הוא מחזה מטלטל, מרגש ונוקב , העוסק באהבת נשים ודעות קדומות ויותר מכך, על תופעת עלילת שווא ותוצאותיה ההרסניות. המחזה, העולה בבית צבי ברמת גן, פרי עטה של ליליאן הלמן משנת 1934, הופק ב-1961 לסרט בכיכובן של שירלי מקליין ואודרי הפבורן.
הלמן הייתה חלוצה בהעלאת בעיות שעסקו בלסביות והומוסקסואלים על הבמה. בשנת 1936 הופק סרט נוסף על בסיס המחזה, אולם באותה תקופה אסור היה להזכיר את המילים הללו בקולנוע, אפילו ברמז.גם בגרסה השנייה עדיין הייתה שלטת צנזורת הקולנוע והלסביות רק נרמזה בעקיפין. הכול נלחש באוזני הגיבורות ולכן, היה שמו של הסרט "הלחישה הרועמת". מאז, עלה המחזה על במות רבות, אולם תוכנו נשאר נוקב ומרגש והאיר את המושג "חיים ומוות ביד הלשון".
העלילה עוסקת בשתי מורות, מרתה וקארין, המנהלות פנימייה קטנה, בסיוע תקציבי של אישה אמידה, גברת טילפורד. נכדתה של אותה אישה, מרי, היא נערה שתלטנית, מפונקת ובריונית, המטילה חתתה על שאר הבנות. היא בודה שקרים ונענשת על ידי המורות. מרי שומעת קטעי דברים ומחליטה להעליל על המורות עלילת שווא, כאילו הן לסביות, למרות שקארין עומדת להינשא לרופא בית הספר, דודה של מרי.
מרי סוחטת את הבנות ובמיוחד את חברתה לחדר כי יאשרו את פרי דמיונה הקודח בדבר הזהות המינית של המורות והתוצאה היא מפולת גורפת וסיומה הוא מר וגם מפתיע.
שיר בן חמו מגלמת נפלא את הנערה מרי ומצליחה לעצב דמות קטנה ומפלצתית בכישרון רב.
שירלי לב ורטהיימר מגלמת את קארין שעולמה חרב עליה בעקבות העלילה ומשחקה הוא מרגש ומעולה.
רותם מלר מגלמת את מרתה במשחק נפלא ומשובח.
אסתי אסרף מגלמת את לילי, שחקנית עבר ומורה בהווה, דודתה של מרתה, ומשחקה הוא מקצועי, שובה לב ונהדר.
חן גור אלי מגלמת את הסבתא האמידה והיא משחקת ברגש, במשחק מצוין ומטלטל.
טירל יגוני מגלמת את רוזלי, התלמידה הנסחטת, ומשחקה מעולה .
רשף ספר המעולה ,המגלם את הרופא, מגיש משחק דרמטי מצוין .
כמו כן יש לשבח את יעל בר שביט, יעל ארביב,גל שדה,שירה גבעון,ענת שרון, דלית דוד, שהם משחקים לסירוגין את התפקידים המרכזיים, והם מגישים משחק מוקפד ומוצלח.
סלבה מלצב להטט עם להקת השחקנים והעלה הצגה מרתקת, מרגשת ומעניינת ביותר. סלבה גם עיצב את התפאורה המוצלחת.
עידו ריקלין אחראי לתרגום הנאות. אלכסנדר סיקירין עיצב תאורה ראויה. דניאל סטופין אחראי למוזיקה המקורית היפה והמוצלחת. נטשה מנטל עיצבה תלבושות מקסימות ונהדרות.
המחזה עולה במסגרת חודש הגאווה והוא ראוי לתשואות מיוחדות בזכות הנושא המטלטל, הביצוע המבריק וההפקה המוצלחת.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.