|
|
|
|
|
|
|
|
בג"צ דחה עתירה לייבוא בשר קפוא לא כשר לשטחי הרשות הפלסטינית
|
|
|
|
|
עובדות המקרה:
במהלך שנת 2021 העותרת, חברה בתחום ייבוא המזון, ייבאה כמות גדולה של בשר לא כשר (1,300 טון) לצורך שיווקו בשטחי הרשות הפלסטינית. כמות הבשר חרגה מהיקף הרישיונות שהוקצו לעותרת במסגרת הרישיונות שהוקצו לה בשנת 2021 מכוח רשימה A2 להסכם פריז, ובהסתמך על צו יבוא חופשי, התשע"ד-2014. בהתאם, משלוח הבשר עוכב ולא שוחרר ממחסני המכס.
על כן, הגישה החברה את עתירתה כנגד משרד הכלכלה והתעשייה ושרת הכלכלה והתעשייה לבג"צ, ופסק הדין ניתן ביום 2.6.2022 על ידי השופט ד' מינץ, בהסכמת השופטים א' שטיין ו-ג' כנפי-שטייניץ.
טענות הצדדים:
העותרת טענה בעתירתה כי בהסתמך על הרישיונות והפטורים שקיבלה לאורך השנים, כדוגמת 2017-2016, נוצר נוהג שהיה מקובל במשך שנים לפיו ניתן לה פטור לייבוא בשר לא כשר בהיקפים שונים, אשר המשיבים סטו ממנו לאחרונה, במפתיע ושלא בצדק. על כן, ביקשה היא לבטל את ההגבלות על ייבוא הבשר הקפוא לרשות הפלסטינית המאפשרות ייבוא של 12,500 טון בשנה בלבד, אשר אינן לוקחות בחשבון את גידול האוכלוסייה הפלסטינית, צרכיה ומצבה הכלכלי.
מנגד, המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה להגדלת מכסות הייבוא, שכן מדובר בסוגיה המצויה כולה בתחום מדיניות החוץ של מדינת ישראל והיא מסוג העניינים שבית המשפט אינו נוהג להתערב בהם. יתרה מכך, המשיבים טענו כי הפטורים שניתנו הינם חריגים וניתנו בניגוד לדין בשל טעות, ואינם יכולים להוות משום הבטחה שלטונית כלשהי. הדיון המשפטי והחלטת בית המשפט:
ראשית, בג"צ ציין כי הנחת היסוד היא שמדינת ישראל והרשות הפלסטינית כלולות במעטפת מכס אחת, כך שייבוא סחורה לישראל לצורך מכירה או שיווק ברשות הפלסטינית, דינו כדין ייבוא סחורה לישראל.
שנית, בג"צ קבע כי סוגיית היחסים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית, גם בענייני ייבוא, היא עניין בעל אופן מדיני מובהק הקשור ביחסי החוץ של המדינה ובשיקול דעתה. בעניינים אלו, נקבע כי בג"צ אינו נוהג להתערב.
עוד נקבע כי אין חולק שבעבר ניתן לעותרת פטור מתעודת הכשר לבשר שיובא מכוח סעיף 2(ג)(2) לצו יבוא חופשי, אך מתן הפטור ניתן בטעות ושלא בסמכות, שכן הצו אינו גובר על חקיקה ראשית, כדוגמת חוק הבשר האוסר יבוא בשר לא כשר לישראל (למעט חריגים).
יתרה מכך, נקבע כי ההחלטה האם לשחרר את הבשר שאוחסן במחסני המכס, לשם העברתו לשטח הרשות הפלסטינית מצויה בידי המשיבים, ולא בידי בית המשפט. המשיבים יכולים להחליט, לפנים משורת הדין ובאופן חד פעמי, לשחרר את הבשר. אם הדבר אינו אפשרי מבחינת המשיבים, בג"צ אינו יכול להתערב בהחלטתם מאחר שזו מקיימת את דרישות החוקיות והמידתיות כאחד.[בג"ץ 1038/22 חברת אלפלוגה למוצרי מזון נ' משרד הכלכלה והתעשייה (נבו, 2.6.2022)].
בשם העותרת: עו"ד נדים מסרי; עו"ד האלה חמדאן
בשם המשיבים: עו"ד שרון הואש-איגר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אודות כותב המאמר:
עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאמרים נוספים מאת עו"ד גיל נדל
|
יבואנית נייר, חברה בע"מ, הגישה תביעה נגד רשות המסים, להשבת תשלומי מכס ששילמה בגין שינוי סיווג נייר מיובא, אשר אותו סיווגה התובעת בעת הייבוא כפטור מתשלום מכס.
|
|
בית משפט השלום באשקלון קיבל תביעה של יבואן, שהוכיח כי חברות השילוח ועמילות מכס שאיתן התקשר אחראיות מכוח פעולותיהן ורשלנותן לנזקים שנגרמו לו עקב אי התאמה בין תכולת המכולה שייבא לבין המסמכים שהוגשו למכס שהביאה להחרמת המשלוח.
|
|
יבואן זעיר הגיש עתירה, להורות למשרד התחבורה לחדש רישיון רכב זמני שפקע, וזאת בחלוף המועד שניתן היה לחדש את רישיון הרכב בהתאם לדרישת תקנה 282(א)(3) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 ("תקנות התעבורה") . בית המשפט קבע כי משרד התחבורה התרשל בכך שלא עדכן את היבואן כי רישיון הרכב שקיבל הוא זמני ולכן יש לראות את הרישיון הזמני כקבוע.
|
|
תובעת הגישה תביעה נגד חברת שילוח ובלדרות ישראלית וכנגד חברה המנהלת את מסוף המטענים בנמל התעופה בן גוריון, בטענה כי משלוחים שהזמינה התובעת מסין לישראל, בעיצומה של מגיפת הקורונה, התעכבו בהגעה לישראל.
|
|
בסקירה זו נסקור את פסק דינו של בית המשפט השלום בפתח תקווה שדן בבקשה להחזרת התפוס, במסגרתה נדרש בית המשפט לשאלה האם התפוס, מוצר עשוי פלסטיק בדמות חזיר בר ועטוף בשיער אמיתי של בעל חיים, הינו חפץ נוי המותר בייבוא או שמא פוחלץ בעל חיים, האסור ביבוא וכיוצא מכך, נתפס על ידי רשות המכס כדין.
|
|
לאחרונה במסגרת בקשה שהגישה חברת ספנות לעיכוב הליכים בתיק תביעה שנפתח נגדה בגין נזקים למטען, קבע בית המשפט כי אין לקבל טענה של צד להסכם הטוען שלא ראה את התנאים הכלליים של ההסכם אפילו אם תנאים אלו הופיעו רק במסמך חיצוני או באתר האינטרנט של הצד השני, ובלבד שההסכם שבידיהם הפנה למקום בו מופיעים התנאים הנוספים.
|
|
במאמר זה נסקור את פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא, שקיבל את עמדת התובע, אדם פרטי שביצע ייבוא אישי, לפיה התנהלות הרשות בעניינו גרמה לו לנזק כספי ולעוגמת נפש.
|
מאמרים נוספים בנושא מכס
|
יבואנית נייר, חברה בע"מ, הגישה תביעה נגד רשות המסים, להשבת תשלומי מכס ששילמה בגין שינוי סיווג נייר מיובא, אשר אותו סיווגה התובעת בעת הייבוא כפטור מתשלום מכס.
|
|
בית משפט השלום באשקלון קיבל תביעה של יבואן, שהוכיח כי חברות השילוח ועמילות מכס שאיתן התקשר אחראיות מכוח פעולותיהן ורשלנותן לנזקים שנגרמו לו עקב אי התאמה בין תכולת המכולה שייבא לבין המסמכים שהוגשו למכס שהביאה להחרמת המשלוח.
|
|
יבואן זעיר הגיש עתירה, להורות למשרד התחבורה לחדש רישיון רכב זמני שפקע, וזאת בחלוף המועד שניתן היה לחדש את רישיון הרכב בהתאם לדרישת תקנה 282(א)(3) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 ("תקנות התעבורה") . בית המשפט קבע כי משרד התחבורה התרשל בכך שלא עדכן את היבואן כי רישיון הרכב שקיבל הוא זמני ולכן יש לראות את הרישיון הזמני כקבוע.
|
|
תובעת הגישה תביעה נגד חברת שילוח ובלדרות ישראלית וכנגד חברה המנהלת את מסוף המטענים בנמל התעופה בן גוריון, בטענה כי משלוחים שהזמינה התובעת מסין לישראל, בעיצומה של מגיפת הקורונה, התעכבו בהגעה לישראל.
|
|
בסקירה זו נסקור את פסק דינו של בית המשפט השלום בפתח תקווה שדן בבקשה להחזרת התפוס, במסגרתה נדרש בית המשפט לשאלה האם התפוס, מוצר עשוי פלסטיק בדמות חזיר בר ועטוף בשיער אמיתי של בעל חיים, הינו חפץ נוי המותר בייבוא או שמא פוחלץ בעל חיים, האסור ביבוא וכיוצא מכך, נתפס על ידי רשות המכס כדין.
|
|
לאחרונה במסגרת בקשה שהגישה חברת ספנות לעיכוב הליכים בתיק תביעה שנפתח נגדה בגין נזקים למטען, קבע בית המשפט כי אין לקבל טענה של צד להסכם הטוען שלא ראה את התנאים הכלליים של ההסכם אפילו אם תנאים אלו הופיעו רק במסמך חיצוני או באתר האינטרנט של הצד השני, ובלבד שההסכם שבידיהם הפנה למקום בו מופיעים התנאים הנוספים.
|
|
במאמר זה נסקור את פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא, שקיבל את עמדת התובע, אדם פרטי שביצע ייבוא אישי, לפיה התנהלות הרשות בעניינו גרמה לו לנזק כספי ולעוגמת נפש.
|
|
|
|
|