נר נשמה, כמו באמרה המפורסמת, הוא מעט אור שדוחה הרבה מהחושך.
מקטני עולם
הוא לא מחמם אותנו כמו השמש האדירה ואפילו לא כמו מדורה גדולה או תנור חימום מכל סוג שהוא; הוא לא מאיר לנו כמו פנס הלוגן רב עוצמה או זרקור משוכלל; הוא לא צבעוני כמו האורות שמעל רחבת הריקודים או בחלונות הראווה; לא, נר נשמה איננו כשאר האורות. מטבעו הוא עדין ונחבא אל הכלים. הוא נראה רק לעיני אלו שרוצים לראות אותו וקל לפספס אותו בין האורות הגדולים והחזקים ממנו ששולטים בעולם שלנו. הוא לא מתיימר להיות הגדול מכולם או החזק מכולם. לא, נר נשמה מטבעו איננו כזה. נר הנשמה הוא מקטני ארץ, מהצנועים שבהם. וגם עליו היה יכול לומר שלמה המלך, כפי שאמר על ארבעת קטני הארץ, " והמה חכמים מחוכמים." לעיתים דווקא הצניעות והפשטות יכולות להצליח במקום שבו עוצמה וכוח מתגלים כחסרי ישע. לעיתים המעט מצליח במקום שבו המרובה אינו יכול שלא להיכשל.
מעט המחזיק את המרובה
"מעט אור דוחה הרבה חושך." אמרה מפורסמת זו מיוחסת לרבים וטובים אך מי שזכאי לזכות ראשונים עליה הוא רבנו בחיי, הרב-הפילוסוף שחי לפני כתשע-מאות שנה בספרד ושכתב בספרו תורת חובת הלבבות (בתרגומו של הרב יוסף קפאח) "...שהמעט מן האור מסלק הרבה מן החשכה." אין מתאים בעיני לאמרה זו מנר הנשמה הצנוע. שהרי אין חשיכה כחשכת המוות – אפילה זו שצונחת עלינו כשמישהו יקר לנו מת. והנה אורו הזעיר של נר הנשמה מאיר בתוך החשיכה הזאת ומצליח להכניס קרן אור לתוך האפילה. נר הנשמה איננו מנסה להחיות מתים אלא רק להזכיר לנו את הימים שבהם הם היו איתנו. הוא לא מתיימר להחזיר אחורה את הזמן אלא רק להאיר בעזרת הזיכרונות את הימים הבאים והולכים. לכן טבעו הוא צנוע. האבל איננו אוהב חצוצרות רמות וזיקוקי דינור. האבל מבקש שקט, הוא מבקש רגע קטן של זמן איטי שבו הוא יוכל לגעת לרגע בעבר ולהמשיך הלאה.
בעולם של רעש ושל המולה; בעולם של יותר ושל עוד ושל הכי נר נשמה עלול להיראות כחסר ערך. אך דווקא קטן-עולם זה, צנוע, עניו וחסר יומרות, דווקא הוא מאיר חזק יותר מכל מגדלור. הוא זה שבזכות מעט האור הצנוע שלו דוחה הרבה מהחושך שמסביבנו.