צ'י קונג זוהי אומנות עתיקת יומין שמקורה בדאואיזם מהמזרח ומטרתה לשלב בין תנועה ונשימה להשגת איזון. האיזון הינו פיסי, נפשי ואיזון בין הניגודים השונים שבתוכינו, המיוצגים ע"י ה-Yin & Yang . אותם יין ויאנג יכולים להיות מיוצגים ע"י קור וחום, חוסר או עודף, עכור או טהור ועוד ועוד.
צ'י קונג היא אומנות מדיטטיבית ומבוססת על הפילוסופיה הסינית והרפואה הסינית. התירגול נעשה במטרה לשמור על הבריאות כמו גם להביא למצב בריאותי אופטימלי יותר. בעזרת האימון והתרגילים השונים עולה ריכוז הצ'י (אנרגית חים) ועצם העצמתו מביאה לחיזוק הגוף, חיזוק השלד, העצמות והשרירים, הרפיית מתחים וכאב. כמו כן, תירגול קבוע מביא אותנו לסינכרון טוב יותר עם השינויים שבטבע. האימון איננו מבוסס על כוח פיסי, אלא על גמישות בגוף ובמחשבה, מתיחות ומדיטציה.
"מה שגמיש וזורם – ימשיך לגדול ומה שקשיח וחסום – יקמול וימות" (מתוך ה"טאו טה צ'ינג", ספר הדרך והסגולה)
האגדה מספרת כי הנזיר בודהידהרמה שהגיע מהודו כדי להפיץ את הבודהיזם בסין, ראה כי מצבם של הנזירים מעורר דאגה, וכי הם אינם בריאים, מתקשים לשמור על הריכוז שלהם או על המנזר שלהם מפני בוזזים וגזלנים. כך בנה עבורם בודהידהרמה תכנית אימונים שמטרתה הייתה לחזק אותם ולהשיב להם את בריאותם ויכולותיהם הפיסיות והמנטליות. אותם תרגילים היו תרגילי צ'י קונג, ועל פי תוכן האגדה מהווים את הבסיס לכל אומנויות הלחימה.
יש שרואים את הצ'י קונג בתור ההתעמלות של העם במזרח. במדינות מזרחיות רבות בבוקר מוקדם או לעת ערב רואים אנשים רבים כקבוצה או כיחידים מתרגלים סדרות שונות של תנועות. לרוב יהיו אלו הזקנים, שיתרגלו זאת. עובדה זו מלמדת אותנו כי פעילות זו מתאימה לכולם. אין זו פעילות שדורשת מאמץ גדול מדי, אך עם זאת יש בה גרוי מנטלי, ותרומה גדולה לבריאותנו.