הומאופתיה התחילה להתפתח במאה ה-18, על ידי סמואל האנמן, שרצה לתת פיתרון טוב יותר לשיטות הרפואיות שהיו נהוגות באותה תקופה. אם היה נהוג לבצע בעיקר חוקנים והקזות דם, האנמן סבר שמחלות האדם יכולות לנבוע גם מסיבות נפשיות, ולכן יש צורך בשיטת טיפול שתשלב בין שני הדברים. וכל הוא חשב על הגישה שבה הוא השתמש – הומאופתיה. באמצעות הומאופתיה המטפל משוחח עם המטופל שלו, ומנסה להבין מה עובר בראשו של המטופל, כמו גם להבין את התסמינים השונים שיש לו בגוף. השילוש של שני הדברים נותנים למטפל את היכולת לחשוב על רקיחת מרשם מיוחד, שידולל רבות עד לרגע שבו המטופל ישתמש בו, בכדי שהגוף יוכל להחלים.
החלמה באמצעות הומאופתיה
הומאופתיה מבוססת על שימוש בחומר מדולל עד מאוד, כאשר כמעט ולא נשארים בו חומרים רעילים שהגוף יתמודד עימם. החומר עצמו נקרא רמדי והוא נועד בכדי לתת לגוף להחלים עם שימוש בחומר המיוחד הזה. תרופות בתחום של הומאופתיה מקבלות משנה תוקף גם משום שמדובר בטיפול נפשי בנוסף לגופני. החיבור בין השניים נותן לכל טיפול באמצעות הומאופתיה את היתרונות של החוויה הטובה מן הטיפול ואת הרצון של החולה להחלים. כאשר יינתן רמדי לאדם בריא, הוא יפתח את התסמינים של האדם החולה, ולכן לא כדאי לעשות זאת. לאדם חולה הרמדי יוכל לעזור כחלק מההתמודדות עם התסמינים שלו.
שאלות לגבי טיבה של הומאופתיה
הומאופתיה היא אינה רפואה קונבנציונאלית והטיפול באמצעות הומאופתיה לא אחת עומד במרכזה של ביקורת נוקבת כלפי התפיסה שעומדת מאחוריה. הרי חומר טיפול של הומאופתיה מדולל עד כדי כך, שלא ניתן בהכרח להבחין בינו ובין מי סוכר, מה שהופך את החומר, את הרמדי, בצורה כזו או אחרת, לפלציבו, כלומר לתרופת דמה שניתנת לעיתים לחולים בכדי לראות האם הם באמת חולים או שיש כאן משהו פסיכוסומאטי. הרפואה הקונבנציונאלית אינה מתייחסת ברצינות רבה לאותה הומאופתיה משום שאם ניקח את מדע המיקרו ביולוגיה ואם ניקח את מדע הכימייה, נוכל לראות שיש דרכים בדוקות מדעית לטיפול. הומאופתיה אינה יכולה להיבדק מדעית.
הומאופתיה זה גם להאמין
כאן זה המקום לומר, כי הרפואה הקונבנציונאלית אינה מחברת את הגוף והנפש, ואינה נוטה לקישורים הללו, למעט תופעות פסיכוסומאטיות. הרפואה האלטרנטיבית, הכוללת גישות מזרחיות רבות וגם הומאופתיה, מבקשות מן המטופלים לקבל את החיבור שבין גוף האדם לנפש שלו, את היכולת של הנפש להשפיע על סימפטומים פיזיים שבהם יש לטפל. הטיפול בסימפטומים הפיזיים הוא בהחלט עניין חשוב ובעל משמעות גדולה, אך לא ניתן לנתק את נפש האדם מן הגוף שלו. לכן, הומאופתיה וגישות אחרות, נותנות לאדם את היכולת להחליט לגבי האמונה שלו בחיבור הזה שבין הגוף והנפש, מה שהופך טיפול באמצעות הומאופתיה לאפקטיבי יותר.