ההחלטה על תכנון ורכישת חדרי ילדים ונוער היא מורכבת ומערבת בתוכה צרכים פרקטיים רבים מחד ואמוציות וציפיות רבות של הילד והוריו, מאידך.
ואם יש יותר מילד אחד בחדר – דרישות הקהל והאילוצים רק מתחדדים ומתגברים.
כיום, אחת הציפייות הבולטות של הורים המתכננים לרהט את חדרו של יורש ההעצר, היא שהריהוט "יגדל" עם ילדם וימשיך לשמש אותו לאורך זמן.
מעצב הפנים מאיר שוכר, מתכנן עבור רהיטי ברזילי ליינים של רהיטי ילדים ונוער אשר עונים על ציפיה זו: "התכנון מתחשב בצורך לייצר עבור הילד חדר אשר יתאים לשלבים השונים של התבגרותו מבלי שעיצובו יימאס מהר. חדר אשר יהיה לילד ולנער המתבגר כייף לשהות בו, לארח בו, לשחק בו, ללמוד בו ולנוח בו".
חדרי ילדים הם אזור הקרב של הבית. בחדרי ילדים מתנהלים הויכוחים הסוערים בין האם המודאגת והמאורגנת לביתה הסוררת והמבזרת. אני אומר זאת בצחוק כמובן ובהגזמת מה, אבל חדרי ילדים הם אכן שטח הקרב של הבית ולפעמים יכולים חדרי ילדים יכולים להגיע למצב בו תוהו ובוהו ורוח בלגן ואי סדר מרחפים בכל עבר.
אין ספק שמי שבא לתכנן רהיטים לילדים צריך לקחת נתון זה בחשבון - לדוגמא - בתכנון ארונות לחדרי ילדים צריך לחשוב על איך למנוע מהם ליפול במידה והם מקבלים מכה מהצד, ספות נוער לדוגמא צריכות להיות עמידות במיוחד - צריך לחשוב על מבנה חזק שיעמוד בפני מכות וחבלות שיכולות לקרות כתוצאה ממשחקים וריבים.
ובעצם, חדרי ילדים הם אומנם מגרש המשחקים הפרטי של ילדינו, אבל כמובן שאי אפשר להרגיל אותם, או לשדר להם מסרים לא נוכנים בנוגע למידה בה אנו מרשים לאי הסדר לשרור בסביבה וכל אלו כמובן מצד האספקטים החינוכיים של העניין, שהילד אחר כל יכול ליישם בכל תחום ותחום בחייו ולא רק בחדרים בהם הוא חי, אלא שגם מדובר בפרקטיקה פשוטה בסופו של דבר שהתוצאות שלה משתלמות לכל הסובבים, ובעיקר לילדים שחיים ומשחקים בחדרי ילדים.
הקרב עם הילדים לשמירת הסדר בסביבת חדרי נוער הוא ודאי קרב שנערך מידי יום בימו, בכל בית ברחוב שמפרנסים אותו חדרי ילדים, בכל עיר בה ילדים שוכנים בבית הוריהם בחדרי ילדים שלהם ובכל ארץ וארץ בכל יבשת בעולם. היכן שיש ילדים, החיים בחדרי ילדים, עם כל חבילת הצעצועים השונים ומשונים למיניהם, ועם כל הרגלי המשחק הפרועים כדרכם של ילדים בחדרי ילדים, וכמובן שאל לנו לשכוח את כל החברים שמוזמנים אל חדרי ילדים שלנו, אז ודאי שקרב זה על סדר חדרי ילדים הוא קרב לא ניטש שגם לא ינטשו אותו כנראה לעולם.
זו דרכם של ילדים לעשות משחק באבן ולהשחית בקיר, וזו דרכם של הורים לכפות משמעת חינות וסדר על ילדיהם. אז באמת, מה נעשה? האם נניח לויכוח הזה? מי מאיתנו לא מצא עצמו חוזר מיום עבודה בלתי מוצלח, אחרי שעמד שעה או יותר בפקק איום ונורא עם שאר עמך ישראל ואז לדאבונו, ובשונה מכל התוכניות שזה עתה קדח במוחו, לדאבונו הוא מגיע לביתו, שם ילדיו היקרים והוא מגלה את הבלאגן האדיר השורר בחדרי ילדים שבביתו. ועכשיו מה? מה נעשה? למי יש כוח עכשיו לפתוח בנאומים ומלחמות וניסיונות נואשים להשליט מעט סדר בחדרי ילדים? אולי נוותר להם? אולי נסדר את כל הבלאגן שהם חוללו כן בעצמנו ? כל אלו הם שאלות שהורים רבים מתחבטים בהם לא אחת ולא שניה במהלך ימיהם ואלו הם ערוצי תקשורת שתמיד פתוחים בין ילדים להוריהם. לא ברור מה מידת התקשורת העוברת בערוצים אלו, אך תמיד יש דיבור סביב סדר ובלגן בסביבת חדרי ילדים והורים שבוחרים לברוח ולא להתמודד עם בעיות אלו ימצאו עצמך גורמים לנזק לילדיהם וזאת כיוון שאותם ילדים, שמעולם לא שמרו על סדר ב- חדרי ילדים ונוער, ודאי יפגינו מנהגים לקויים אלו של חוסר סדר בכל תחום אחר בחייהם. ממערכות יחסים ועל למגירה הקטנה שבארון.