לפני כמה שנים היינו בחתונה בגן אירועים שביישוב אבו גוש. מקום יפהפה, עם נוף עוצר נשימה ובוסתן רחב ידיים. שלא לדבר על האוכל הנהדר שהוגש בחתונה – והכל היה כמובן כשר למהדרין (בניגוד למרבית המקומות באבו גוש). עד אז הכרתי את אבו גוש מילדותי, כמקום שמעלה באופן מסורתי את האסוציאציה של "חומוס".
אז נכון, יש פה את אבו שוקרי המפורסם ואת המסעדה הלבנונית (שדווקא עליה אני פחות ממליץ) אבל מאותו יום, התחלתי להתעניין וגיליתי גם אבו גוש אחרת.
אז כמובן שבראש ובראשונה אבו גוש היא מלכת הקולינריה של העולם הערבי. בהיותו יישוב ערבי שוחר שלום, שמתהדר גם בתואר "מועצה מקומית", הוא מהווה אחת מנקודות העצירה הכמעט קבועות של מרבית אלה שעולים לבקר בירושלים.
כמו שרמזתי בתחילה, אחת המסעדות המוכרות יותר ביישוב אבו גוש היא המסעדה הלבנונית, ולדעתי היא זוכה מן ההפקר רק בשל מיקומה ממש בכניסה אל היישוב. האוכל בה טעים, אך די סטנדרטי ומסתכם בסופו של דבר בשיפודים בליווי חומוס-צ'יפס-סלט. דווקא אם תמשיכו יותר פנימה, לא מרחק רב, תגלו את מסעדת קרוון שהיא ברמה אחרת לגמרי, עם מספר תבשילים מיוחדים כמו המקלובה או הסינייה המשובחים.
כאן המקום לציין שבניגוד למיתוס, המחירים כאן אינם מחירי רצפה, וכמו בכל מקום טוב שמגלה את הפוטנציאל המסחרי כאן, תשלמו בממוצע 70-80 ש"ח לסועד, ואפילו 100 אם תזמינו חלק מהמנות המיוחדות. זה אולי לא מחיר כמו של מסעדת גורמה בלב תל אביב, אבל חשוב היה לנפץ את המיתוס הזה מבעוד מועד.
אם תמשיכו עוד למעלה במעלה הכביש המתפתל, אחרי קרוון, תגלו מצד שמאל שלכם את חנות הממתקים הערביים, עם הבקלאווה, הכנאפה והמעמולים הכי טעימים בכל אבו גוש. הכל טרי-טרי ומוכן לאכילה במקום, או לאריזה לקחת (מומלץ לקחת קצת הביתה, ולאכול את זה תוך יומיים-שלושה לפני שזה מתקלקל).
אבל לא רק אוכל יש באבו גוש, תאמינו או לא אפשר גם ללון כאן במתחם צימרים של ממש "נוף הואדי", מיני וילה מרווחת דו קומתית עם שלושה חדרים בהם מיטות זוגיות, שני חדרי שירותים ואמבטיה, סלון ענקי, פרגולה מוצלת, חצר רחבת ידיים ושאר מטעמים להנעמת החופשה כמו שולחן פינג-פונג, שולחן ביליארד, ובריכת נוי יפה עם מפלים. ואם כל זה לא מספיק לכם אז תוסיפו לכך את היחס החם והאוהב של מוניר ונבילה, שפותחים את ליבם בפני כל מי שמגיע בשעריהם.
חוץ מזה, פעמיים בשנה אבו גוש עוטה על עצמה את בגדי החג ונצבעת בצבעי פסטיבל המוזיקה המסורתי, שמתקיים כבר עשרות שנים בסוכות ובשבועות. בכל פעם הוא נמשך מספר ימים משתנה (בין שלושה לחמישה) ומארח קונצרטים רבים שמתקיימים בכנסיית קרית יערים או בקריפטה שבמרכז הכפר – מעין אולם תפילה גדול שנמצא מתחת לכנסיה של המנזר הבנדיקטיני, ובמרכזו זורם לו מעין בצלילי פכפוך נעימים.
גם אם לא תגיעו בעונות הפסטיבל תוכלו ליהנות ממטעמי אבו גוש, וכמובן לשלב את החופשה כאן עם ביקור בירושלים שנמצאת מרחק מספר דקות נסיעה, או בנווה אילן הסמוכה. כך או כך, אני בטוח שתצאו מכאן עם טעם של עוד, ולא תוכלו לחכות עד הפעם הבאה שתחזרו הנה, לא רק בגלל החומוס.