כשמשפחת ישראלי יוצאת לטיול משפחתי הם נוהגים לקחת אתם אוכל. לא חשוב מה אורךהטיול לאן, או מה המזג האוויר. תמיד הם אורזים גרילגז או מנגל פחמים ומבער, כמה חתיכות חזה וכנפיים וכשנחה הרוח גם בשרקצוץ – שיהיה. מה יש בו בגריל שהוא חביב כל כך על הקהל הישראלי המצוי?
ראשית – הבשר הנעשה על הגריל טעים במיוחד אבל אין להכחיש מצד שני שהעבודה עד שאותו בשר ראוי למאכל אדם היא רבהונתון זה מביא אותנו לשאול: האם המאמץ שווה? כנראה שכן ויעידו דורות של ישראליםמנפנפים. אם מסתכלים קצת יותר לעמוק מגלים שמעבר להיות ה-מנגל גז צורת בישול המפיקה אוכל טעים הריהו עיסוקחברתי מאין כמוהו: "תביא – עוד קרטון, ניסים!" "אצל מי הפחמים?" "מי מחליף אותי בנפנוף הלכן ליהידיים?" "כמה לאגר אתה שופך, השתגעת?" " מי הזמין כנפיים?" קריאות אלו ואחרותנשמעות תוך כדי הכנת האוכל. בדיחות קבועות רצות על חשבון התורן המנפנף ובמשפחותמסוימות יש כרוניקה קבועה של מי המנפנף מעל ה-מתקניגריל, מי המחלק ומי הממורמר הקבוע שתמיד אבל תמיד נאלץ לקבל את הבשר הקצוץלמרות שבנה על שישליק. הנשים מצידן מכינות על שולחן עץ בפארק את הבשר ותוך כדיטיבול מרכלות על כל העולם ואמא שלו....עיסוק שמהנה אותן לא פחות מלטבול את ידיהןבשמן ובעוף. וכמובן כשיוצאים לטיול המוני שכזה כשכל עם ישראל נמצא מסביב תמיד יש אתהגאווה בגרילים שלנו. התחרות של מי גדול יותר היא ישנה והיסטורית ואף פעם לא נגמרת.גם שאתם מארחים בבית לגריל בר -גריל ביתימסתבר לא פג טעמו של הגרילים.ולא מנגל חשמלי חלילה – זה מיועד לבני תרבות לפלפים שלא למדו את מלאכת הנפנוף שהריבמה יבטא הגבר את גבריותו אם לא בנפנופי ידיים מעלי עשן?!האורחים הזורמים אל הביתנהנים לראות את מאמציכם הרבים המושקעים הגריל בר והכל למענם כמובן ותוך כדי שאתםהולכים מכאן לשם ומנפנפים ויורקים עשן אתם נהנים לנהל שיחה תרבותית על הא ועל דאובא נאמר שגם אם אין כל כך על מה לדבר הרי שתרבות המנגל משספקת הרבה נושאים לשיחהככה שאין לחץ.
בסיכומו של עניין – כמו ההכנות לפני חג הפסח שחולף עובר ביעף. כמו חתונת המאהשחודשים קודם ממלאה את חיינו בעשיה ובלילה אחד הכל נגמר כך גם המנגל, והגרילריםלסוגם השונים נמנים עם הדברים הללו שעשיתם היא עצם העניין הרבה יותר מאכילתו.