הבנייה הבלתי חוקית בארץ הפכה להיות לנגע של ממש שמתפשטת עם השנים רק יותר ויותר. לאור זאת לא נותר לבתי משפט אלא לנהג ביד קשה כלפי העוברים על חוק הבנייה ולהטיך עליהם קנסות כבדים ואפילו צווי הריסה.
ראשית כדאי להבין מה זה בכלל היתרי בניה. היתרי בניה אלה הם אישורים, אותם מקבלים מהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. היתרי בניה באים בעצם להגן על האזרח ואיכות חייו שעלולה להיפגע עקב צפיפות יתר, רעש ועוד סוגים רבים של אי נוחות. את היתרי הבנייה חייבים לקבל כאשר רוצים לבצע כל פעולת מקרקעין, למשל הקמת בניין,הוספת שטח לבניין קיים או אפילו הריסת בניין. עצם המושג "בניין" הינו בעייתי מבחינה משפטית. בנין הוא מבנה שבנוי מכל חומר גלם, אפילו חלון ראווה של חנות נחשבת לבניין בגלל שהזכוכית תוחמת חלל מסוים ובכל יוצרת שטח מגודר. אפילו משאית או אוטובוס או עגלה החונים לצד הבית מוגדרים כבניין לצורך היתרי בניה.
לעומת זאת ביצוע עבודות בנייה ושינויים פנימיים במסגרת בדק בית או באופן פרטי בתוך דירה לא דורש המצאת היתרי בניה כל עוד השינויים אינם נוגעים במראה השלד החיצוני של בניין המגורים ובחזית שלו. אסור גם כן לפגוע בצנרת או כל סוג של ציוד אחר המשותף לדיירי שאר הדירות בבניין וכן אסור שהשינויים בדירה יביאו לשינוי השטח שלה או מספר יחידות הדיור.
כאשר במהלך השיפוצים והשינויים בדירה מחלקים את הדירה לאגפים, אין צורך להמציא היתרי בניה אבל כאשר הדירה עוברת פיצול ומתוך דירה אחת קטנה נוצרות כמה יחידות דיור קטנות יותר, במקרה זה היתרי בניה הינם בגדר החובה. הסיבה לכך שכל יחידת דיוק קטנה כזו יכולה להישכר וסכום שכר הדירות הקטנות יהיה גדול יותר מסכום שכירות של דירה אחת גדולה. בטי משפט קבעו הגדרה די פשוטה ליחידת דיור – כל חלל שיש בו מקלחת וכיור ייקראו יחידות נפרדות ולא משנה גודלה. כניסה פרטית ונפרדת, מוני חשמל ומים, שירותים, כל אלה הם עוד סימנים חזקים לכך שהחלל מיועד להיות יחידת דיור נפרדת שדורשת היתרי בניה.