הכל עניין של כימיה

הכל עניין של כימיה

אנחנו מסתובבים על פני הכדור השלנו כבר מליונים של שנים, ובתקופה לא מעטה זו, הצלחנו להמציא , באמצעות טכנולוגיות שונות- חדישות יותר או פחות – מליוני מוצרים שמשרתים אותנו ועוזרים לנו במהלך החיים השוטפים. אלא שהחיסרון הגדול של הדבר הזה, הוא האפקט הנוסף והמשמעותי – ההרס והנזק הסביבתי. כדור הארץ מזדהם, בשל סיבות וגורמים רבים, ועלינו מוטלת האחריות לנסות ולמזער את הנזקים. הסיבה המרכזית להרס הזה, הוא השימוש במוצרי גלם שאינם ידידותיים לסביבה. אך יש גם מוצרים הנחשבים ללא-ידידותיים ולמרות הדימוי השלילי, אינם כאלה. כימיקלים, למשל, הם כאלו – שנויים במחלוקת. כימיקלים, כשמם, הם למעשה תוצר של תעשיה כימית. מדובר,למעשה,בחומר שאינו מצוי בטבע וכדי שיהיה ממנו – יש לייצר אותו באופן מלאכותי. השימוש באותם כימיקלים להם השוק נזקק נפוץ ביותר ואנו משתמשים בהם לשפע של מטרות (חומרי ניקוי, ריסוס ביתי נגד מזיקים, תרופות ועד לחומרי נפץ וכדומה). לתוך הקריטריון של המילה כימיקלים, נוכל להוסיף גם את חומרי טעם וריח אשר מוספים באופן מלאכותי למוצרי מזון ואפיה שונים, כדי לשפר , כצפוי, ריח וטעם. על מנת לייצר את אותם חומרי טעם וריח, על מנת שנוכל להעשיר בהם את המוצרים הרלוונטיים לנו, יש לבודד את הרכיבים המרכיבים את הטעם אליו אנו שואפים להגיע, ואז, לנסות ולדמות את הטעם הזה באמצעות חומרים מלאכותיים – אשר אינם מן הטבע (כלומר-סינתטיים). יתרונם הגדול של אותם חומרי טעם וריח, הוא בעובדה שהם, בניגוד למקביליהם הטבעיים, עמידים הרבה יותר לכל פגע והרס ובכך משרתים את החברות המייצרות טוב יותר.

דבר נוסף הקשור לנושא הכימיקלים, הוא עניין של טיהור שפכים. בשל שפע הצריכה , יש גם עיסוק רב בנושא שפכים, ורעיון טיהורם הוא למעשה שיפור איכות הסביבה. טיהורם של השפכים מתבצע באמצעות מתקן המנקז את השפכים אליו דרך צינורות ביוב ולאחר תהליך הטיהור, מוזרמים השפכים המטוהרים להשקיית שטחים חקלאיים, למשל. תהליך טיפול בשפכים, שהוא תהליך מורכב וחשוב,מורכב משלושה שלבים קריטיים ומרכזיים –

א. טיפול ראשוני בשפכים, בו זוכים השפכים לסינון הבסיסי ביותר. בטיפול זה, דואגים לשקיעת החלקיקים הכבדים והמוצקים המיותרים מופרדים. מדובר בסינון גס מאוד וראשוני של השפכים והוא אינו מספק דיו.

ב. בטיפול השניוני, נוסף תהליך ביולוגי בו מפרקים את החומרים האורגניים בתוך מי השפכים ומסלקים עוד מוצקים מיותרים ואת המיקרואורגניזמים הגורמים לזיהום בתוך הנוזלים. כך, מתקבל נוזל צלול יותר בעל ריכוז נמוך של זיהום.

ג.בשלב האחרון, יש לסנן את השפכים לרמה כזו שתאפשר שימוש חוזר בהם – אם באמצעות השקיית גידולי החקלאות ואם לשם פיזורם על אקוויפרים (שכבת סלע המאפשרת אגירה של מים לצרכי שימוש מאוחר יותר) ברחבי הארץ.

חשוב לזכור, שרק לאחר השלב השלישי – כאשר השפכים הובאו לרמת טיהור מקסימלית, ניתן להשתמש בהם שוב. כך, נוכל לסייע לכדור הארץ ולשמור עליו מפני זיהומים.