כשמדברים על משמורת מתכוונים להגדרת היחסים בין ילד להוריו, כשהכוונה היא בדרך כלל לקביעת הסדרי ראייה בין ההורים והילדים לאחר פירוד בין ההורים. אולם, יש לעשות הפרדה בין משמורת משפטית למשמורת פיזית.
משמורת משפטית – משמורת בסיסית שיש להורים לילדים, הכוללת את הזכות והחובה לדאוג לכל צורכי הילדים כגון מזון, בריאות, צרכים חינוכיים וכד') ולהגן עליהם. על פי הגדרה זו שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של הילדים המשותפים שלהם, וגם לאחר פירוד בין ההורים עליהם להחליט במשותף כל דבר הנוגע לגידול הילד, לחינוכו ולעתידו, תוך הבטחת שלומו ודאגה לצרכיו.
משמורת פיזית – הגדרה המתייחסת לחזקת ההורים על הילד מבחינת מקום המגורים וסידור הלינה הקבוע שלו. זו ההדרה אשר אליה מתייחסים בדרך כלל כאשר מדברים על משמורת. במידה שההורים נשואים ומתגוררים יחד, שאלת המשמורת לא עולה משום שברור שהילדים מתגוררים עם הוריהם תחת אותה קורת גג וששניהם אחראים לטיפול בהם. שאלת משמורת עולה כאשר ההורים מחליטים להיפרד או להתגרש, וצריכים להחליט למי תהיה משמורת על הילד. או אז עולה גם הנושא של תשלום מזונות וקביעת הסדרי ראיה.
משמורת, הסדרי ראיה – איך מגיעים להסדר?
קביעת משמורת ונושא של הסדרי ראיה נתון לשיקולו של בית משפט לענייני משפחה או של בית הדין הרבני, בהתאם לערכאה בה התחיל תהליך הגירושין. ברמה העקרונית, אין שום בעיה שהסדרי משמורת והסדרי ראיה ייקבעו על ידי שני בני הזוג עצמם. במקרה כזה, יקבל ההסכם בין בני הזוג תוקף של פסק דין. במקרה שבני הזוג לא מצליחים להגיע להסכם, גם לא עם עזרה של מגשרים ומפשרים, יצטרך בית המשפט להכריע בשאלת המשמורת. על פי עיקרון "חזקת הגיל הרך", ברוב המקרים (אלא אם קיימות "סיבות מיוחדות להורות אחרת") יקבע בית המשפט שילדים עד גיל 6 יישארו עם אמם. ילדים מעל גיל 6 יוכלו להישאר גם בחזקת אביהם, אם שופט בית המשפט יחשוב שזאת טובת הילד. באופן עקרוני טובת הילד היא הגורם המכריע בדיונים מן הסוג הזה, וענייני משמורת והסדרי ראייה נקבעים כמעט אך ורק על פיו.
מתי אוכל לראות את הילד? – הסדרי ראייה מקובלים
לא משנה מי מההורים קיבל משמורת על הילד, כמובן שגם ההורה השני זכאי לראות את הילד. לצורך כך נוצר הסכם הסדרי ראייה בין ההורים, הממסד את ההסכמה ביניהם לגבי המועדים והשעות בהם יוכל ההורה שאין לו משמורת לראות את הילד. הסדרי ראייה מקובלים הם ביקור שבועי או דו- שבועי של ההורה שאין לו משמורת, בימים קבועים ובשעות קבועות. בנוסף לביקורים אלה מקובל, שההורה שאין לו משמורת על הילד ייקח את הילד אחת לשבועיים למשך סוף השבוע (שישי-שבת) החל מלפני כניסת השבת ועד מוצאי השבת. לגבי חגים ההסדר המקובל הוא הסדר מחזורי – בשנה אחת הילד יהיה בחג עם אמו ובשנה שאחריה את אותו חג יבלה עם אביו.
משמורת והסדרי ראייה – נושא טעון
אין ספק כי נושאים כמו משמורת והסדרי ראייה הם נושאים טעונים. ההמלצה לזוגות שמתגרשים היא לשים קודם כל את טובת הילד מולם, ולהגיע להסדרים בצורה כמה שיותר שקולה ונעימה. ישנם היום הרבה בעלי מקצוע שיוכלו לסייע בתחום הזה, ביניהם מגשרים לענייני משפחה, שיכולים לתת הדרכה וכלים להתמודדות עם המצב. כדאי לפנות אליהם ולעשות את המהלך הלא פשוט הזה בחוכמה. בהצלחה!