יסודות המשפט של הקהילה האירופית - מוסדות, אמנות ושיטות

ס' 7 לאמנת הקהילה האירופית, קובע שהמשימות המוטלות על הקהילה האירופית יבוצעו ע"י 5 מוסדות, פרלמנט אירופי, מועצה, נציבות, בי"ד לצדק ומוסד מבקר. הרשות בקהילה האירופית שמקבילה, מבחינת תפקידה וסמכותה לרשות המבצעת בישראל, היא הנציבות (The commission), שמתפקדת כ"ממשלה". הנציבות מורכבת מ20 חברים ברמה של פקידות שמתמנים ל5 שנים, כאשר 5 המדינות הגדולות שולחות 2 נציגים. לנציבות מקום מושב, קבוע בבריסל, (כמו ס' 2 לח"י הממשלה, בירושלים), כשנציגי המדינות באיחוד, מגיעים לנציבות, הם אמורים לחשוב מה טוב לקהילה ולשכוח את האינטרסים הלאומיים שלהם, הם חייבים להיות עצמאיים ובלתי תלויים במדינותיהם ובעמדותיהם "מעל לכל ספק", ובכדי להבטיח זאת החלטות הנציבות מתקבלות לפי דעת הרוב. ס' 211 לאמנה מונה את תפקידי הנציבות ולפיו "במטרה להבטיח את התפתחותו ותפקידו התקין של השוק המשותף, הנציבות תדאג להבטיח שהחוקים המופיעים באמנה מיושמים ע"י המוסדות". הנציבות מעלה לסדר היום את הנושאים הרלוונטיים לטיפול הקהילה, ולכן ידועה גם בכינוי "המנוע של הקהילה", היא מוציאה בכל שנה קווים מנחים לפעילות והתפתחות הקהילה. הצעות החוק גם הן יוצאות מהנציבות (בדומה לאפשרויות החיקוק של ממשלת ישראל). יש לומר שהנציבות מתוארת לפעמים כ"רשות המבצעת" (executive) של הקהילות, אך כינוי מטעה.

מכינוי זה משתמע שהנציבות היא כמו ממשלה, עם סמכות אינהרנטית ליישם חקיקה, בעוד שס' 7 באמנה מבהיר שלנציבות סמכות כזו רק אם האמנות קובעות כך ישירות או ע"י האצלת סמכויות מאת המועצה. ההליך למינוי נשיא הנציבות, מדגיש את תפקיד הפרלמנט בהליך הבחירה. ההליך למינוי נשיא הנציבות וחבריה מתואר בס' 216 לאמנה, והוא מקביל במידה מסוימת, להליך בישראל, בו הנשיא מטיל על אחד מהחכי"ם את תפקיד הרכבת הממשלה (ס' 7 ו5 לח"י הממשלה). בדומה לסמכותה של ממשלת ישראל, כפי שמשתמע מסעיף 3 ו10 לח"י הממשלה, גם כדי לאשר את המועמדות לראש הנציבות, נדרש אישור של הפרלמנט האירופאי. בדומה לממשלת ישראל וכנסת ישראל, כל נציבות נבחרת בדומה לפרק הזמן של נבחרי הפרלמנט, כך שבכל פעם שנבחר פרלמנט חדש, מתמנה נציבות חדשה. בדומה לממשלה וכפי שנקבע בס' 4 לח"י הממשלה, גם הנציבות, מחולקת ל"תיקים" (Director General לכל נושא), שניתנים לכל אחד מהנציגים של המדינות שמרכיבות את האיחוד.

הרשויות, בקהילה האירופית שמקבילות, מבחינת תפקידם וסמכותם לרשות המחוקקת בישראל, הן, המועצה האירופאית והפרלמנט. כזרוע המחוקקת,שני מוסדות אלו חולקים את הסמכות לחוקק חוקים. הוא הפרלמנט האירופאי. במקור חברי הפרלמנט באו מהמוסדות הפרלמנטריים של המדינות החברות (על ידי מינוי ולא על ידי בחירה). ביוני 1979, חל שינוי והפרלמנט האירופי הפך לגוף של נציגים הנבחרים ישירות על ידי כלל בעלי זכות הבחירה בקהילה (בדומה לשיטת הבחירות לכנסת הנהוגה בישראל ע"פ סעיף 5 לח"י הכנסת). לפרלמנט 3 סוגי סמכויות: השתתפות בתהליך החקיקה, השתתפות בתהליך התקצוב ביחד עם המועצה, פיקוח על עבודת הנציבות. בנוסף להן, הפרלמנט הינו הקול הקולקטיבי של ציבור הבוחרים בקהילה האירופית, ובתור שכזה הוא רואה עצמו כרשאי להגיב על אירועים פוליטיים המתרחשים בקהילות אירופה ומחוצה להן.

המפתח בו יושבים הוא מפתח מדינתי. מדינה כמו גרמניה תהיה בעלת 99 נציגים בעוד מדינה כמו לוקסמבורג תהיה בעלת 6 נציגים, כאשר מקסימום החברים לא יעלה על 700 (דומה למספר חברי הכנסת הקבוע בס' 2 לח"י הכנסת ואשר לא עולה על 120). היחס לא נשמר כאשר מדובר במדינות הקטנות היות והמדינות הקטנות הן מאד קטנות ביחס לגדולות. עם זאת, כאשר מדברים על האינטרס הדמוקרטי של הקהילה אין זאת דמוקרטיה מלאה. בדומה לסעיף 4 לח"י הכנסת שם נקבע שהכנסת, תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות, גם הבחירות לפרלמנט האירופי צריכות להיות ישירות וכלליות על ידי כל בעלי זכות הבחירה ולהתקיים על פי שיטה אחידה בכל אחת מהמדינות החברות. בדומה לסעיף 8 לח"י הכנסת, גם הפרלמנט נבחר לתקופה של כמה שנים. חברי הפרלמנט מאורגנים עפ"י קבוצות פוליטיות חוצות מדינות בהתאם לחלוקה האידיאולוגית של הפוליטיקה הלאומית (ימין ושמאל, סוציאליסטים וקפיטליסטים), ובהתאם לכך, גם כנסת ישראל מחולקת לקבוצות פוליטיות שונות.

רשות נוספת, בקהילה האירופית שגם כן, מקבילה, מבחינת תפקידה וסמכותה לרשות המבצעת בישראל, היא, המועצה האירופאית (The Council of EU). מקום מושבה של המועצה בבריסל ולה נציגי מטה קבועים (כמו ס' 2 לח"י הכנסת לפיו, מקום מושב הכנסת בי-ם). המועצה לא מתפקדת בהרכב קבוע ומתכנסים בה בכל פעם השרים בתחום החקיקה הרלוונטי (מספר החברים כמספר החברות בשוק, 15). שרי החוץ הם בעלי הסמכות השיורית ולכן בד"כ מדברים על המועצה כעל מועצת שרי החוץ. סמכויות החקיקה של המועצה נקבעות בכל פרק רלוונטי באמנה בנפרד. המשמעות היא שיש חשיבות רבה לסיווג של נושא החקיקה. המועצה נחשבת כמוסד אחד, בעל אותן סמכויות שניתנו באמנות ללא קשר להרכב הספציפי ולאחריות הלאומית של השרים הבאים לפגישות המועצה. למועצה יש מספר הרכבים. לכל פגישה של המועצה יבואו שרים שונים בהתאם לנושא העומד על הפרק, כך שכל ממשלה שולחת את השר הנוגע בדבר (דומה לחלוקת הכנסת לועדות שונות ע"פ תחומי עניין, ס' 21 לח"י הכנסת). המועצה הינה בעלת סמכויות חקיקה וגיבוש המדיניות האירופית. למועצה תפקיד פוליטי במהותו המודגש בס' 4 לאמנה. המועצה מכריעה ופותרת בעיות פוליטיות סבירות שלא הצליחו