גירושים הוא הליך לא קל, בעבור איש, לא להורים ולא לילדים שלהם. כאשר זוג מתגרש עליו להסדיר נושאים שונים, ביניהם הסדרי ראיה ותשלום של מזונות ילדים. יש זוגות שמצליחים להסדיר הכל ולסיים את כל הליך הגירושים לבד, אבל רובם לא וצריכים את עזרת המערכת המשפטית. במידה וכך, רצוי שהזוגות יפנו אל בית הדין הרבני או אל בית המשפט לענייני משפחה על מנת להסדיר עניינים חשובים אלו ואחרים באופן רשמי.
לכל אחד מבתי המשפט יש יתרונות וחסרונות בעת הפנייה אליהם שתלויים בהשקפה של כל אחד מההורים. למשל, אם אחד ההורים רוצה לעשות לילד שלו ברית וההורה השני לא מסכים, הראשון יכול ללכת אל בית הדין הרבני שיפסוק לטובתו ויפסוק שישי לעשות ברית מילה, היות ובית הדין הרבני פוסק לפי ההלכה.
לעומת זאת, בית המשפט לענייני משפחה לא שם דגש כלל על ההלכה, הדת והמסורת היהודית וכל פסיקה שלו תתבצע תוך ראייה שונה את העולם ואת החוקים שלו. אם נתייחס שוב למקרה של ברית מילה, בית המשפט לענייני משפחה עלול לפסוק על אי ביצוע הברית, לעומת בית הדין הרבני.
הדרך בה יקבעו בעבור בני הזוג לגבי שלל הנושאים בהליך גירושים תלוי בבית המשפט שאליו פנה אחד מבני הזוג ראשון. למשל, אם אחד ההורים פנה אל בית הדין הרבני לפני שההורה השני הספיק ללכת אל בית המשפט לענייני משפחה, שם יתנהל ההליך והפסיקות יהיו תוך התייחסות למסורת והדת. לעומת זאת, במידה ואחד ההורים פנה אל בית המשפט לענייני משפחה טרם פנייה של ההורה השני לבית הדין הרבני, הפסיקה תהיה ללא קשר לדת אלא אך ורק התייחסות לטובת הכלל ובפרט לטובת הילדים.
הסדרי ראיה הם בין הנושאים שהכי קשה להחליט עליהם, לא משנה לאיזה בית משפט פונים. בהרבה מן המקרים הילדים הולכים לחזקת האימא, כלומר היא מקבלת משמורת מלאה, ולכן האבא זכאי להסדרי ראיה. הסדרי ראיה צריכים להיות נדיבים בעבור האבא והילדים על מנת שיוכלו להיות בקשר רציף וכדי שהאבא יוכל להמשיך להיות חלק משמעותי בחייהם של הילדים.
אם האבא מהווה סכנה בעבור הילדים, יקבעו הסדרי ראיה שיכללו ביקורים מעטים ויהיו בנוכחות עובדים סוציאליים.