וולטר בניימין כתב אודות הצילום בעידן השיעתוק המודרני. בכתביו, וולטר ניסה לדון בשינויים התודעתיים והפרקטיים שמתחוללים באומנות ובתפיסת המציאות ברגע שהכל מאבד ממעמדו המיתי כיחיד וייחודי, כשהכל ניתן לשיעתוק. וולטר התמקד בנושא הצילום- כיצד כל רגע הופך להיות מעובד ומבויים על ידי המצלמה ולמעשה משנה את האובייקט- המציאות שצולמה.
דיון זה רלוונטי היום יותר מתמיד. בימינו יש המון כלים טכנולוגיים ואמצעי תקשורת שלמעשה מאפשרים לכל רגע חי, לכל פיסת אומנות להפוך לנחלת הכלל ולהיות משועתקים. דוגמאות ברורות לכך הן מכונת צילום , מדפסת לייזר ו מדפסות בכלל. כל האמצעים הללו מאפשרים שיעתוק מהיר של פריטים, בין אם מדובר במסמך שיש לו ממשות, ובין אם בקבצי מחשב שמעבירים מידע למדפסת והופכים את ה'אין' ל'יש'.
מצד אחד, ברור לכולנו כי לא היינו יכולים להסתדר היום בלי כל המיכונים האוטומטיים והטכנולוגיים- הם עוזרים לנו להיות אפקטיביים, להיות מאורגנים ומייעלים את עבודתנו. אבל מצד שני, הם מאפשרים לנו לשעתק יצירות של אחרים לטוב ולרע. ברור לחלוטין שאיש לא היה מוותר על המדפסת שלו, אבל הקלות הבלתי נסבלת של הקלקה על עכבר, וכתוצאה מכך קבלת בעלות על תמונות ויצירות של אחרים, מאוד מעוררת למחשבה שבטכנולוגיות גלומות אפשרויות לא אתיות לעיתים.
כמובן שכל אדם יכול לשמור על האתיקה של מעשיו, אך עם זאת, האמור לעיל מעלה שאלות אתיות שהן מעבר לאחריות הפרט, אלא הן גלומות באפשרויות הטכנולוגיות כשלעצמן.