בשני ערבי החג ובצהרי שני הימים, עם החזרה מבית הכנסת, מתכנסת המשפחה סביב השולחן לסעודת חג. בסעודה הראשונה בשנה החדשה מקפידים שלא לאכול פרות חמוצים ומרים, ומרבים במיני מתיקה. ברוב עדות המזרח נהוג לאכול גם מיני פרות וירקות, שיש בשמם סימנים המרמזים שנזכה בדין ותתחדש עלינו שנה טובה. המאכלים המקובלים ביותר ברוב עדות ישראל הם:
חלה בדבש: בסעודת החג נוהגים לטבול את פרוסת החלה בדבש, כסמל לכך שהשנה הבאה עלינו לטובה תהא נעימה ומתוקה כדבש.
תפוח בדבש: טובלים פלח תפוח בדבש, מברכים ברכת "בורא פרי העץ", אוכלים ומברכים שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.
תמר: נוהגים לאכול תמרים ואומרים "שייתמו שונאינו ואויבינו".תמר-אםנחלק את המילה תמר ונקבל תם-מר, כלומר: תמו ימי המרורים והצער, ויחלו ימים מאושרים ומתוקים.
רימון: נוהגים לאכול רימון, שגרגריו מרובים, ומספרם, על פי האגדה, תרי"ג (613) – כמניין מצוות התורהומברכים" שתרבה זכויותינו כרימון".
ראש דג – ראש כבש:נהוג לאכול ראש של דג או של כבש ולברך שנהיה "לראש ולא לזנב". הדגים מסמלים גם פריון וברכה.
תקיעת שופר
התורה מצווה לשמוע קול שופר ביום הראשון של ראש השנה, וחכמינו הוסיפו מצווה – לשמוע קול שופר גם ביום השני.חז"ל מסבירים, שתקיעת השופר באה לעורר את האדם מתרדמתו. בזמן תקיעת השופר על האדם להתבונן פנימה בנפשו, לבדוק את מעשיו ולהחליט על הדרך לשיפור מעשיו.
שלושה טעמים מונים חז"ל בתקיעת השופר:
א. מלכויות: הכרזה על מלכות הקדוש-ברוך-הוא על כל הארץ.
ב. זיכרונות:השופר בא להזכיר לנו את סיפור עקדת יצחק ולעורר זכות אבות. אלוהים סרב לקבל את הקורבן הגדול שביקש אברהם להקריב, את בנו יחידו, יצחק, וזימן לו את האיל כתחליף. לכן עשוי השופר מקרן איל. על ידי תקיעת השופר אנו מבקשים לגייס את חסדי האבות, כדי שישמשו לנו מליצי יושר, כשאנו עומדים למשפט לפני האלוהים.
ג. שופרות: תקיעת השופר באה להזכיר את מעמד הר סיני, שהיה מלווה אף הוא בקול שופר. במעמד זה קיבל עם ישראל על עצמו את האמונה באלוהי ישראל ואת עול המצוות וכרת ברית מחודשת עם אלוהיו.
ראש השנה 2011 במיני ישראל-חג מתוק במיוחד!