כיצד נדע באופן חד משמעי ובלתי משתמע מהי משמעות חיינו ?
האם למילה משמעות יש משמעות ?
מי/מה מעניק למילה משמעות את המשמעות ?
מה אנו שומעים, רואים או חווים כשאנו מודעים למשמעות חיינו?
ולמה בכלל אנחנו צריכים משמעות בחיים לחיים ?
שורש המילה משמעות הוא ש.מ.ע :
קיבל בקשה, קלט קול באזנו, הקשיב הטה אזנו לקלוט את הנאמר, נעתר מילא רצון.
כמו כן מתייחס השורש לציות, ליכולת ומהירות הבנה ותפיסה.
הסיבה לציטוט המילונאי, מבט על תהליך: ביקש, נקלט, הקשיב, נעתר, ציית, הבנה.
לעולם לא נדע משמעות חיינו מהי עד שלא נחקור בה.
"מי שיש לו מה לחיות למענו, יכול לשאת כמעט כל איך". (ניטשה)
ומן הסתם במשפט זה של ניטשה נמצאת התשובה לשאלה, מדוע בכלל אנו צריכים
משמעות בחיים. עולם ומלואו במשפט אחד.
ברגע שאנחנו מודעים ומבקשים את זה מתחיל החיפוש.
החיפוש הוא זה המאפשר לנו את החופש.
לכל אחד ואחת מאיתנו יש את המשמעות שלו לסיבת היותו.
מרטין לותר קינג אמר: "אם ייעודו של אדם להיות מטאטא רחובות, עליו לטאטא את הרחוב כפי שמיכאל אנג'לו צייר, או כפי שבטהובן חיבר מוזיקה, או כפי ששקספיר כתב שירה.
עליו לטאטא רחובות כל כך טוב, עד שכל מלאכי השמים והארץ יעצרו ויאמרו:
'כאן חי מטאטא רחובות גדול, אשר עשה את עבודתו היטב ומילא את ייעודו'."
לכל אחד ואחת מאיתנו יש ייעוד, משמעות, לעולם לא נדע מהם עד שלא נחקור בם.
וכשאנו חוקרים אנו גם רוקחים את סם החיים. בעבורנו.
חברה טובה אמרה לי, הרצאות על משמעות יכולות להיות כבדות, לרוב האנשים מספיק כבד גם כך, לכן הכי טוב זה לתת טיפים או מתכון.
לאחר שגם קראתי על סקר קטן שדר' חיים שפירא עשה עם תלמידיו, על איזה נושא כתבו הכי הרבה ספרים בארצנו, התוצאה הייתה: ספרי בישול.
מצאתי את עצמי מתלבטת איך ממשיכים מפה.
למשמעות יש משמעות, זה עמוד השדרה של עולמנו האישי והפיסי ומן הסתם מונח על זה כובד, עכשיו עלו השאלות: האם צריך לנטרל את הכובד ואם כן איך מנטרלים אותו ומשמרים את המשמעותי.
( וכהערה קטנה כבדן משמעו אדם העוסק בטאטוא, וכן אנחנו מכבדים את הרצפה).
ובכובד יש גם כבוד כי רב ערכו (לא רק משקלו רב). וכאשר אנו מכבדים את המשמעותי שבנו רצוי שניתן לו מקום של כבוד בתוכנו. כמו שנאמר בספר תענית: "לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו".
אז כן כבד, לא כבד (ולא נדון בכבד שממטרותיו לשמש מחסן לויטמינים כמו גם לעצור ולהרוס את הרעל החודר לפעמים עם המזון לגוף.)
מן הסתם זה תלוי במשמעות של זה אצל כל אחד ואחת מאיתנו ונמצא בידנו לקבוע.
ואחפש מתכון למשמעות, רק מה, כנראה שאין מתכון חד משמעי אחד ויחיד: "כחול אשר על שפת הים". לאחד משמעותי להוסיף קילו אהבה, לאחת קילו הנאה, לזו חיים, לזה כסף...
אז אולי נבנה בסיס אחר משותף והנה מגיע הטיבטי, הניו זילנדי, האסקימואי, האמריקאי...
הנוצרי, המוסלמי, היהודי, המורמוני...
כך שגם אופי המרכיבים למתכון משתנים ממקום למקום, מאחד לאחת ומה שניתן להשיג במקום מסוים, לא קיים במקום אחר.
ומכיוון שמתכון קולקטיבי הופך אותו לכללי מדי ומן הסתם לא תמיד מתאים לפרטי.
מצאתי שאולי דווקא החיפוש האישי של כל אחד ואחת מאתנו אחר אותם מרכיבים, מינונם האישי המדויק, הרכבתם, אופן הכנתם, ניסיונות כדי לשפר את המינונים, להוסיף, להוריד, לתאם, יהפוך עם הזמן למתכון המדויק לכל אחד ואחת לחיים משמעותיים.
לשם כך צריך זמן.
זמן התבוננות, זמן התנסות, זמן בדיקה, זמן המתנה, (ומכיוון שהזמן הוא משמעות בפני עצמה וכמו שבחרתי משתדלת לשמור על "הקלות..." נסתפק כרגע בזמן על מגוון גווניו כהגדרה).
בטירוף החיים, בחיפוש שלנו אחרי .... האם אנחנו מאפשרים לעצמנו לעצור כדי לשאול מה בעצם אנחנו מחפשים, רוצים, שואפים, מאמינים. נכון שאין זמן, חבל על הזמן, הזמן אף פעם לא עוצר ואולי לא נספיק.
רק שברוב המקרים נגלה שבמידה ועצרנו אנחנו ולקחנו לעצמנו את הזמן בשביל עצמנו, להיות, להתבונן, לא רק פנימה לתוך, אלא גם מבחוץ, מהצד, על.
נופתע לגלות, בסיום התהליך, כמה זמן חסכנו, כיצד דברים שהאמנו בהם כל חיינו מסתברים בעצם כחסרי משמעות ודברים חדשים שלא הבחנו/ נתנו את הדעת בקיומם משמעותיים עד מאד בחיינו.
וזמן יש לכולם בין אם אתה מוסלמי, אסקימואי, טיבטי או יהודי.
אז זמנו לעצמכם זמן, בין אם זה מפגש עם עצמכם למשקה, למדיטציה, עיסוי, יעוץ, למידה, מחשבה נקייה.
זמנו לעצמכם זמן משמעותי לשיחה על משמעות, בין אם זה ביניכם לעצמכם או ביניכם לאחר.
מפגש משמעותי שיחסוך לכם את הזמן שאתם מבקשים לעצמכם ומשמעות לחייכם.