להיות אמן זה לא פשוט. אתה צריך לחכות לרגע המתאים, ויחד עם כשרון, מוזה והשפעה סביבית ליצור משהו חדש- יש מאין. אנשים רבים אוהבים לחשוב על עצמם כאמנים, ומתכנסים בתוך הפוזה האומנותית כפי שהיא נתפסת בתרבות- ייסורים, דכאון, קושי ומלנכוליה. משום מה התקבע הדימוי של האמן המיוסר כדימוי מייצג, כדוגמא, כתבנית שיש לנהוג לפיה.
נכון שפעמים רבות היצירה מגיעה מתוך הכאב הפנימי, מתוך הרצון לעבור קטרזיס תוך כדי החצנת הרגשות השליליים, אבל אמנות יכולה להגיע גם מרגשות חיוביים, משמחה, מחדווה. עם זאת, רוב ההתייחסויות לאמנים אינן נשענות על ביטוי חיובי.
הטכנולגיה היא משפיע רב כוח אף הוא על תפיסה של מה זה אומנות ומיהו אמן. כיום אפשר אולי לטעון שכל מי שמחזיק מצלמה, מצלם תמונות ומדפיס אותן ב מדפסת צבע הוא אמן. האם טיעון זה יהיה נכון? כאשר אני משכפל ב מכונת צילום אומנות של מישהו אחר, האם אני יוצר אומנות גם, אני גונב אותה, או שזו סתם פעולה אגבית ללא משמעות?
הטכנולוגיה יחד עם תפיסות חברתיות לגבי תופעות מסויימות, יוצרות ומכוננות אותה. מדפסת לייזר שבעבר היה לה רק שימוש משרדי, הופכת להיות פריט חובה עבור אמנים מכל מיני סוגים. מצד אחד הטכנולוגיה משפרת את האומנות, אבל מצד שני היא גם יוצרת אותה ומשנה את התפיסות שלנו לגביה. עלינו לדעת להתבונן בעצמנו ובאומנות שלנו על מנת להבין את עולמנו.