כששואלים אותי איך אני ובעלי הכרנו, אני תמיד אומרת שזה בזכות סתימה במכונת כביסה... כן כן, תתפלאו, הקופסה הלבנה שאחראית על כיבוס הבגדים שלנו, היא זו שהיתה אחראית לשידוך המפתיע שלנו, נורית ומאיר מכפר סבא. על הדלת שלנו כתוב "כאן גרים בכיף", וזו לא רק סיסמא.
בקיץ 2009 היה לי חבר בשם גדי. גבוה, רזה, חמוד כזה. יצאנו שלושה חודשים, והיה נחמד. יום אחד היינו אמורים לצאת לסרט, ואני, שאוהבת לאגור כביסה עד שסל הכביסה צועק הצילו ועולה על גדותיו, חיפשתי מה ללבוש. אז זהו, שלא היה לי מה ללבוש. ברוב עצלנותי כי רבה הסתבר שכל בגד שעוד עולה עלי (הייתי אז לפני הדיאטה), נמצא בסל הכביסה.
בנוהל חירום רצתי לכיוון חדר האמבטיה, שלפתי חולצה ומכנס תואמים, עוד קצת בגדים למלא חצי מכונה, ויאללה, למרפסת הכביסה. מהר מילאתי את המכונה, הפעלתי כולל סחיטה, הודעתי למייבש שיתכונן כי הוא הבא בתור – ורצתי למקלחת.
כעבור חצי שעה (אני אוהבת אמבטיות ארוכות), אני חוזרת למרפסת וחשכו עיניי. או יותר נכון נרטבו רגליי. או בעצם שתי האפשרויות נכונות. סתימה במכונת הכביסה. המים נוזלים החוצה, מרטיבים את השטיחון ומבריחים את חומי הכלב מבוהל לסלון.
מכיוון שאין גבר בבית (גרתי אז לבד), וידע רב במכונות כביסה אין לי (רק ללחוץ על כפתורים וזהו), התחלתי להתקשר לאבא שכרגיל יציל אותי. אז אבא הציל אותי בזה שהמליץ לי להתקשר לאינסטלטור, אחד שמבין במכונות כביסה וסתימות ושאר ירקות.
השעה היתה כבר לפנות ערב, זמן הדייט שלי מתקרב והבנתי שאם אחכה לאינסטלטור, אפילו אם יתקן לי מיד את הסתימה במכונת הכביסה, כבר לא אספיק לכבס ולייבש. בקיצור, הרגשתי כמו ושתי מודל 2009. לא היה לי למי לבכות, אבל אם היה, הייתי מייללת: "אין לי מה ללבוש!"
ברוב ייאושי פתחתי חלון לצעוק הצילו, ואז באה לי הברקה. שלט המכבסה השכונתית נצץ לנגד עיני, והבנתי שזה המוצא היחיד שלי בשלב זה. לבשתי עלי כמה סמרטוטים, התפללתי שאף אחד שאני מכירה לא יראה אותי ככה, לקחתי את הבגדים מהמכונה, ודהרתי למטה אל המכבסה.
פעם ראשונה שאני במכבסה מאז הטיול בהודו. בארץ המכבסות נראות קצת שונה. ושם הוא חיכה לי. בחור לא גבוה אבל מספיק גבוה בשבילי. בחור לא יפהפה אבל מספיק יפה בשבילי. בהתחלה לא התיחסתי אליו, אבל כשהבנתי שאני לא יודעת להפעיל את מכונת הכביסה (אמרתי לכם שאני גרועה), הוא מיד התנדב לעזור.
ואז זה קרה. הקליק שהפעיל את מכונת הכביסה, הפעיל גם קליק בינינו. בואו נגיד שהייתי לבושה הכי גרוע שרק אפשר לבליינד דייט כזה, אבל לו זה לא היה אכפת. בתוך חמש דקות הבנתי שלדייט שלי עם גדי הערב אני כבר לא הולכת, כי מבחינתי אני וגדי נפרדנו. נורית וגדי "אאוט", נורית ומאיר "אין".
את הערב בילינו אצלי בסלון. הסתבר שאנחנו שכנים. את הבגדים שכיבסתי כבר לא הייתי צריכה ללבוש. כעבור שנה התחתנו. והנה לכם סיפור אהבה שהתחיל בזכות סתימה במכונת כביסה...