התקף אפילפטי הינו סימן לעודף פעילות אבנורמלית במוח. להבדיל ממחלות רבות אחרות, באפילפסיה, בין ההתקפים ישנן תקופות בהן החיה מתפקדת באופן נורמלי. למרות שהחיה נראית בריאה, התהליכים אשר גורמים להופעת העוויתות ממשיכים להתרחש.
את העווית נהוג לחלק לשלושה שלבים:
שלב ראשוני – נמשך דקות עד שעות, במהלכו החיה נראית חסרת מנוחה, מתחבאת, יכולה להראות התנהגות חריגה של ליקוקים, נביחות, ריור מוגבר והקאות. לעיתים הבעלים מסוגלים לזהות התקף שעתיד להגיע בעקבות שינויי התנהגות אלו.
העווית עצמה – מתבטאת בתנועת או פעילות שרירים בלתי רצוניות ו/או שינויים בתחושה ובהתנהגות. משך שלב זה נע בין שניות לדקות.
שלב לאחר העווית – החיה עשויה להציג התנהגות לא נורמאלית המתאפיינת בדיסאורינטציה, חוסר שליטה על צרכים, צמא ותאבון מופחתים או מוגברים, חולשה, עיוורון ועוד.
נהוג לסווג את העוויתות לשתי קטגוריות עיקריות:
עווית חלקית – תוצאה של פעילות חשמלית מוקדית במוח, אופיינית לתהליכים ממוקדים כגון
גידול. דוגמא לעווית חלקית הינה רעד בשרירי הפנים או רדיפה אחר זבובים בלתי נראים.
עווית כללית – שינוי במצב ההכרתי, תנועה לא רצונית סימטרית (תנועת "אופנים" ברגליים,
קשיון שרירים או חוסר תנועה בגפיים).
לאחר שאושרה האבחנה של עווית השלב הבא הוא זיהוי הגורם הראשוני למצב. כאמור, קיומה של העווית מעיד על בעיה במוח אולם לא על הגורם. ההמלצה היא לבצע אבחון מסודר של הגורם לעווית ע"י וטרינר המתמחה במחלות של מערכת העצבים (נוירולוג).
מטרות התהליך הדיאגנוסטי הן לאבחן את הגורם הראשוני, להעריך את הסיכוי לחזרתיות ולהמליץ על טיפול.
אפילפסיה ראשונית מאובחנת על ידי שלילת גורמי העוויתות האחרים. מדובר במחלה בה יש מרכיב תורשתי והיא נפוצה בגזעים ביגל, קיסהאונד, האסקי סיבירי, רועה גרמני, בורדר קולי, סטר אירי, גולדן רטריבר ועוד. המחלה מופיעה לרוב בגילאי שנה עד חמש שנים, ולרוב המרווח בין ההתקפים הינו מעל 4 שבועות.
אפילפסיה משנית הינה תוצאה של תהליכים שונים אשר גורמים לנזק מבני במוח, לדוגמא: בעיות התפתחותיות של המוח, גידולים, דלקות או אוטם ("שבץ").
מצב נוסף הינו עווית הנגרמת מגורמים חוץ – מוחיים, כגון הרעלות, בעיות כבד, בעיות כליה, ושינויים חריפים ברמות הגלוקוז, הסידן והמלחים בדם.
במידה והוחלט כי העוויתות נגרמו בשל אפילפסיה מטרת הטיפול היא צמצום תדירות העוויתות ע"י תרופות מתאימות.
לא תמיד ניתן להשיג את היעלמותם המוחלטת של אירועי העווית, לעיתים קרובות ניתן על ידי הטיפול להפחית את מספר ההתקפים ואת חומרתם, להקטין את הסיבוכים ולהאריך את פרק הזמן שבין ההתקפים.
יש להבין כי מדובר בטיפול יומיומי ומדי פעם יש לבצע מעקב אחר רמות התרופות בדם. כמו כן תיתכנה תופעות לוואי וחזרתיות של התקפי עווית המהווים מצב חירום.
התרופות המקובלות כיום לטיפול בעוויתות הן פנוברביטל ואשלגן ברומיד, כאשר לעיתים מטפלים בשתיהן גם יחד.
מובן שבמקרים בהם מאובחנת אפילפסיה משנית או על רקע חוץ – מוחי יש לתת גם טיפול ספציפי בהתאם לגורם הראשוני.
התקף עוויתות הינו מקרה חירום ויש לפנות מיד אל וטרינר תורן אל בית חולים וטרינרי .
בזמן עווית יכולים להתרחש סיבוכים שונים: פעילות השרירים המוגברת גורמת להצטברות מטבוליטים שונים בדם, אספקת החמצן למוח עשויה להיפגע (דבר שעלול לגרום לנזק קבוע), תיתכן שאיפה של תכולת קיבה לריאות, חנק ועוד.
ברמת הפעילות המוחית, כל אירוע של עווית משפיע על הפעילות החשמלית במוח וגורם לכך שהעווית הבאה תתרחש ביתר קלות.
מסיבות אלו חשוב מאוד לטפל בעוויתות כמה שיותר מהר, ובמקביל לנסות ולאבחן את הגורם הראשוני.