אציג משל שיבהיר אתההבדלים בין השיטות השונות לטיפול פסיכולוגי:
אישה אחת עמדה לצד הנהר, וכל הזמן הצילה נשים טובעות. הצילה, הצילה, הצילה, עד שיום אחד היא קמה והלכה. אמרו לה, הי! לאן את הולכת?! מי יציל את הנשים הטובעות? ענתה האישה, אני הולכת לראות מי זורק אותן מהגשר.
הנמשל – יש שיטות טיפול שבהן העיקר הוא יצירת מודעות לכך שמדובר בגירוי ותגובה. לאט לאט עוזרים למטופלים להיות מודעים לכך, שזה לא מקרי שיש כל פעם "נשים במים" (כלומר, מצוקה/חסמים בהווה) אלא יש מישהו שזורק אותן (אירועים בעבר).
שיטות טיפול אחרות מתמקדות בשינוי התגובה. בשיטות אלה עוזרים למטופלים לסייע יותר טוב לאישה במים (מצוקה/חסמים בהווה), לזהות מהר יותר שהיא עומדת לטבוע, לשפר סגנונות שחייה, להוציא אותה במהירות כך שלא תשהה זמן רב במים (כלים להתמודדות כשחשים במצוקה/חסמים). למשל, אם המטופל/ת חרד/ה מבחינות, המטפל/ת ילמד אותו/ה שיטות להירגע כשהוא/היא נתקף/ת בחרדה, או להתווכח עם מחשבות מעוררות חרדה.בשיטת הטיפול-EMDR משנים את הגירוי – כך שלא יהיה יותר גירוי מלכתחילה. לא נותנים כלים, אלא מסלקים את הבריון שזורק את הנשים מהגשר... (עובדים באופן ממוקד, מהיר ויעיל על נטרול השפעות האירועים מהעבר על ההווה, וכך לא מפועלים סימפטומים בהווה).
הדגמת ההבדלים על סוגיה נפוצה של חרדת ביצוע, כמו חרדת בחינות:
חרדת בחינות אינה מייחדת רק סטודנטים, אלא גם אנשי מקצוע בשלבים שונים של הקריירה שלהם (מרכזי הערכה, ראיונות עבודה). זו גם אותה דינמיקה שגורמת לאנשים לתפקד באופן לא מיטבי בפרזנטציות, ואפילו במין (לחץ כתוצאה מתחושה שהם נבחנים).
בטיפול המסורתי מבררים עם המטופלים מהיכן זה מגיע. מסייעים להם להבין איך הוריהם הפעילו עליהם לחץ רב שהם הפנימו, ואיך ההערכה העצמית שלהם בנויה על כך שהם "יספקו את הסחורה". כך, בסופו של דבר, המטופלים מודעים יותר למקורות החרדה. למרבה הצער, עצם זה שהם יודעים מהיכן החרדה מגיעה, לא גורם לה ללכת.
בטיפול ביופידבק עוזרים למטופלים לרכוש כלים לניטור החרדה, כך שכשהם מרגישים שהיא מתקרבת, הם יוכלו להרגיע אותה באמצעות נשימות, למשל.
בטיפול קוגניטיבי מלמדים את המטופלים להתווכח עם התחושה שהם חייבים "לספק את הסחורה" כל פעם שחרדה תוקפת אותם, כדי למזער את השפעתה עליהם, ובמקביל חושפים אותם לאירועי בחינה כדי "להתרגל".
בטיפול EMDR חוזרים עם המטופלים לאירועי מפתח שעוררו אצלם תחושה זו וקשרו בין מצב בחינה לחרדה. לאחר עיבוד אירועי המפתח, האדם לא יחוש חרדה במצבי בחינה בעתיד. כלומר, האדם לא ירכוש כלים להתמודד עם החרדה שמתעוררת אצלו במצבי בחינה, כמו בשתי הגישות הקודמות, אלא יעבור תהליך ממוקד ומהיר, שיוביל לכך שבחינה לא תהיה כרוחה בחרדהמלכתחילה.