מה דומה ומה שונה בין שיטת הטיפול הפסיכולוגי EMDR ושיטות טיפול פסיכולוגי אחרות?

הדמיון נמצא במרכיבים הפורמליים – כולן שיטות פסיכולוגיות לכל דבר, בכולן לא כל אחד רשאי לטפל בהן אלא רק מי שלמד לימודים מתקדמים בתחום רלוונטי (פסיכולוגים, פסיכיאטרים, פסיכותרפיסטים) ועבר בנוסף הכשרה נוספת, כולן זכו להכרה על ידי גופים בינלאומיים כמו איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי ואיגוד הפסיכולוגים האמריקאי.
אז מה בכל זאת שונה בין EMDR לשיטות טיפול פסיכולוגי אחרות?
ניתן לחלק זאת לשלושה חלקים – התוצאות שונות, מה שמתמקדים בו בטיפול שונה, התהליך עצמו שונה.
התוצאות שונות – EMDR נמצאה במחקרים רבים כמהירה יותר (דורשת פחות פגישות) ויעילה יותר (מסייעת לאחוז גבוה יותר תוך מספר פגישות) , וכן ידידותית יותר למטופל ( פחות קשה רגשית, לא מצריכה שעות של 'שיעורי בית' בין פגישות), בהשוואה לשיטות טיפול אחרות אליהן הושוותה (טיפולי שיחה, טיפול בחשיפה, CBT, PE).
המוקד שונה – הסימפטומים והחסמים מהם אנחנו סובלים הם תגובה לגירוי מסוים.
ישנן שיטות טיפול בהן העיקר הוא מודעות לכך שמדובר בקשר של גירוי - ותגובה.
ישנן שיטות טיפול בהן העיקר הוא שינוי התגובה – למשל, אם אני חרד מראיון אז ילמדו אותי שיטות להירגע כשהחרדה מגיעה, או להתווכח עם מחשבות מעוררות חרדה.
לעומת זאת, ב- EMDR משנים את הגירוי – כך שהנסיבה (פרזנטציה למשל) לא תהווה יותר גירוי לרגש שלילי מלכתחילה.
בעוד שבטיפול קוגניטיבי ההנחה היא כי מה שיוצר את הסבל הרגשי הוא אמונות שליליות או 'הסיפור הפנימי' – בטיפול EMDR מתייחסים לאמונות שליליות ולסיפור פנימי שלילי כאל סימפטום – סימפטום של חוויה/ות חיים קודמות שלא השלימו עיבוד ויצרו אותם. בעוד שבטיפול דינמי ההנחה היא שאם נהיה מודעים למה השפיע עלינו זה יספיק כדי לעצור את ההשפעה המציאות לא מוכיחה זאת... בEMDR לא מסתפקים במודעות אלא משלימים את העיבוד של אותן חוויות.
עם השלמת העיבוד של אותן חוויות – הסימפטום של אמונות שליליות או סיפור פנימי שלילי פוחת או נעלם.
ב- EMDR לא נותנים כלים, אלא מסלקים את הסיבה – כשהסיבה מסתלקת, התוצאה מסתלקת.
טיפול EMDR כולל שפע תובנות ו"נפילת אסימונים" – רק שהם מגיעים בקצב מהיר מאד, ומגיעים מהמטופל בעקבות התהליך, ולא מצד המטפל.
התהליך שונה- בEMDR בדרך כלל 1-3 פגישות מספיקות לאתר את כל האירועים הרלוונטים הבולטים שעדין משפיעים עלינו בהווה. לאחר האיתור – מתחילים לעבד אותם באופן שיטתי. תהליך העיבוד כולל חזרה לזיכרון באמצעות ארבעה ערוצים – סנסורי (בדרך כלל תמונות אבל לפעמים ריח או קול) רגשי, קוגניטיבי ותחושות גוף – ומשלימים כעת את העיבוד שלא התבצע בזמן אמת באמצעות עידוד מערכת העיבוד הטבעי של המוח.
העיבוד מתבצע כשהמטפל מוודא ששתי ההמיספרות של המוח (גם השמאלית שאחראית על הפעילות הקוגניטיבית יותר וגם הימנית שאחראית על הרגש ותחושות הגוף) לוקחות חלק פעיל בתהליך. בשיטות טיפול אחרות בהן רק משוחחים, מפעילים בעיקר את ההמיספרה השמאלית ופחות את הימנית כך שבפועל נוצר פער בין מה שאנחנו יודעים שאנחנו אמורים לחשוב ולהרגיש, לבין מה שאנחנו באמת מרגישים. ברגע שזיכרונות האירועים עברו עיבוד הם הופכים להיות כמו כל זכרון אחר שאיננו טעון רגשית, והם כבר לא "מפעילים" אותנו .