נ. הגיעה לקליניקה עם המון חשדות, "איך את יכולה בכלל לעזור לי, כשראו בצילום שיש לי בעיה רצינית עם חוליה L5 ויש לי אוסטיאופורוזיס...ויש לי...
וראו את זה בטוח, וקיבלתי זריקות וולטרן ואני בקושי יכולה לזוז.."
"אני יכולה לנסות ואני לא מבטיחה שום דבר, מקסימום תזרקי כמה מאות שקלים..." התכוונתי לכל מילה.
האמנתי בזה בכל מאודי. או שאני אצליח, או שלא, בטוח שאולי.
וגם כבר ידעתי, מניסיוני שהרבה מאוד תלוי ב- נ.
היה לה חיוך מקסים, קול קצת צרוד ומבטא הונגרי.הרגשתי אופטימית.
וזה חשוב. הרגשתי שגם היא רוצה להאמין וזה עוד יותר חשוב, והיה בה משהו מאוד רענן,אשה בת 73..
יצאנו למסע במורד הנהר של הטאו. כי הרפואה הסינית מבוססת על הפילוסופיה העתיקה הסינית- הטאו.
החיים הם כמו נהר, עולים ויורדים וזורמים. שוב דבר אינו קבוע, תאי הגוף מתחדשים כל הזמן, הגוף נמצא כל הזמן בשינוי, ממש כמו הטבע , וכל ברואיו;
בפגישתינו הראשונה, היה חם. קיץ. נ. סיפרה לי על עצמה, יש לה קוצב לב, לחץ דם נמוך, עושה התעמלות ומשחקת ברידג'.
הכאב הנורא בגב התחתון הקרין לרגל ימין. לבעלה היה אירוע מוחין והוא בכסא גלגלים בבית.
"היינו באמת זוג מהשמים! הוא החזיק אותי כמו מלכה...פתאום הוא שונא אותי,
הוא כל הזמן מקלל אותי, ואומר לי שאני אשה רעה...הרופא אומר שהשתבש לו משהו בראש מהאירוע וזה לא אותו בן אדם, אבל קשה לי להאמין..."
דמעות עלו בעיניה.
לאחר תשאול נוסף ובדיקת לשון הגעתי למסקנה שהיא סובלת מחסר דם, חסר YIN, חוםבמרידיאן של הכבד.
היא עלתה על מיטת הטיפולים, נאנחה, קלות. ודקרתי אותהבנקודות השייכות לגב התחתון. טיפול סיני מסורתי בגב תחתון.
נתתי לה צמחי מרפא סיניים; לעידוד ייצור דם ולקירור הכבד וחיזוק הYIN.
בזמן שהיא שכבה עם המחטים, היא קצת בכתה. קשה לאשה בת 73 לספר לסביבתה; ילדיה , נכדיה ואפילו חברותיה שהיא כל כך סובלת, לאו דווקא מהגב התחתון, מבעלה. למעשה היא עברה סוג של התעללות נפשית מצידו ונשאה את זה בשקט ובגאווה רבה. כי היא כל כך אהבה אותו כל חייה. והוא כל כך אהב אותה.
מה זה שייך לטיפול בכאבי גב התחתון? זה שייך. הכל שייך. הרי הגב התחתון אינו עומד בצד ומשקיף בשאר הגוף ובאשה, הגב התחתון הוא חלק בלתי נפרד מגופה של האשה ומכל צרותיה הטמונות בתוך הגוף, הראש, מערכת העצבים ונשמתה.
לאחר שבכתה, והטיפול נגמר, הוקל לה. גם הכאב בגב. היא צילצלה לי למחרת היום וטענה שהכאב נעלם לגמרי והיא מאושרת.
חשדתי שאולי זה מוקדם מידי. קבענו לאותו שבוע לטיפול שני.
כשהגיעה בפעם השניה, אמרה שהכאב קצת חזר לאחר יומיים. "אין להשוות למה שהיה" .
שוב, נתתי לה את אותו טיפול- דיקור מסורתי לגב תחתון.
היא צילצלה בצהלה:" הכאב נעלם לגמרי!"
”רגע, רגע, אל תבני על זה, הכאב בהחלט עלול לחזור" התרתי בה. רציתי להגיד לה שהכאב לעולם לא יחזור והיא תוכל מהיום והלאה לפזז ברחובות תל אביב, אבל ידעתי שהחיים כל הזמן בשינוי והגוף גם הוא משתנה כל הזמן, אך לעומת זאת, בעלה נתקע בכסא גלגלים עם אירוע מוחין והוא לא חושב לחזור אלינו...לא בגילגול הזה. וזה אומר שלפניה עדיין ימים קשים עם בעלה וכאבי גב תחתון.
לאחר הטיפול הרביעי הכאב חזר. למה? מה קרה לאחר הטיפול הרביעי שלא קרה קודם?
הבטתי בלשונה של נ. (אחד המכשירים לדיאגנוזה הוא הלשון ברפואה הסינית) וראיתי סטגניית כבד גדולה מאוד. במילים אחרות ויומיומיות יותר. עצבים.סטרס. כאב לב.
היא סיפרה שבעלה שוב צעק עליה ואמר לה שהיא אשה רעה ושתעזוב אותו במנוחה. והיא גם חוששת שהאשה שעוזרת לה תתפטר.
הבטתי בה בשקט.ופתאום החלטתי לא לטפל בגב התחתון, את הטיפול המסורתי:
"תתהפכי על הגב" ציוויתי, פתאום, בידע לא ברור גם לי. מין הרגשה כזאת, אינטואיציה, השתלטה עלי.
החלטתי לדקר אותה בנקודות "הרגעת הנפש". וכך ידי נעה, כמעט מעצמה והלכה לה לעבר נקודות ההרגעה.
היא שוב בכתה, כשדקרתי אותה בנקודה מסויימת בחזה.
שמתי לה מוסיקה נעימה ומרגיעה. היא שכבה לה כחצי שעה.
ולאחר מכן, נכנסתי לחדר וראיתי אותה מחייכת אלי בהקלה.
לא ידעתי מה יהיה בביתה. האם הכאב יחזור? הרגשתישביצעתי סוג של הימור..
לא שמעתי ממנה כמה ימים והתאפקתי לא לצלצל אליה. זה לא נראה רציני כשמטפל מצלצל למטופל:" נו? איך את מרגישה? הטיפול עזר?" חייבים להראות עודף בטחון עצמי. ממש כמו רופא המשפחה, כשמישהו בא אליו עם חום גבוה, בלי נזלת ושיעול והוא לא יודע ואין לו מושג קלוש מאיפה בא החום והמטופל מביט בו:" אולי יש לי סרטן?" הוא שואל עם פחד מוות בעיניו והרופא מביט בו וחושב:" כן, יש סיכוי כלשהו" ועונה "מה פתאום! איזה סרטן!"
בטחון. חייבים להפגין תמיד בטחון גדול של ידע, למרות שכל הרפואה על כל גווניה וסוגיה, היא ניסוי ותהייה. לפעמים עובדת ולפעמים לא.
נ. חזרה בשבוע שלאחר מכן עם חיוך גדול, עיניה הירוקות מבהיקות : "הצלת אותי! אין לי שום כאב!"
התרגשתי מאוד. כיוון שהטיפול היה טיפול להרגעת הנפש ולא לכאב גב תחתון. הכאב עבר. ומאותו יום טיפלתי בה תמיד באותן נקודות דיקור להרגעת נפש וגם
הראתי לה שכל פעם שהיא בסטרס הגב מתחיל לכאוב. היא שמה לב לזה.
פורמולות צמחי המרפא כללו לרוב, צמחים מרגיעים והיא לאט לאט החלה בהליכות וחזרה לחיים נורמליים לחלוטין. לאט לאט הודנו את הטיפולים מפעמיים בשבוע, לפעם ואחר"כ לפעם בשבועיים ולאחר מכן חדשים רבים היא באה פעם בחודש ולקחה כל הזמן פורמולות צמחי מרפא. לאחר שנה היא הודיעה:" זהו! אני לא באה יותר!" שמחתי! היא למדה את גופה ובגיל 74 יצאה לחיים עצמאיים...
[align=justify]