לפי סעיף83 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 , המוסד לביטוח לאומי מכיר במחלה או בבעיה רפואית שאינה נובעת מפגיעה חיצונית, כפגיעה בעבודה, אם השפעת הארוע בעבודה אינה פחותה בהרבה מגורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה.
השאלה עולה בקשר למחלות שונות הקשורות בצורה זו או אחרת לתנאי עבודה, כמו אוטם שריר הלב הנגרם לעיתים בעקבות לחץ נפשי או פיזי בעבודה.
הבעיה במקרים אלה היא שאוטם שריר הלב נוצר על רקע הצרות עורקי הלב, דבר שהינו תהליך הנמשךלאורך זמן והאירוע בעבודה מהווה "טריגר" להופעת האוטם.
השאלה היא האם השפעת הארוע בעבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי התחלואה הטבעיים כי אז לא יוכר האוטם כפגיעה בעבודה.בדרך כלל הדיון בעניין זה מוכרע במסגרת הליך בבית הדין לעבודה ע"י מומחה יועץ רפואי שמתמנה ע"י בית הדין.
מומחה כזה מגיש את חוות דעתו בכתב,ויש משמות רבה לניסוחשהוא משתמש בו בתשובה לשאלה מהי השפעת הארוע בעבודה לעומת גורמים אחרים להופעת המחלה.
לעיתם מילה אחת בלבד - המילה "בהרבה" – יכולה לעשות את כל ההבדל בין הכרה לאי הכרה של המחלה כפגיעה בעבודה. אם נקבע בחוות הדעת שהשפעת הארוע בעבודה פחותה בהרבהמהשפעת גורמים האחרים, לא תוכר המחלה כפגיעה בעבודה. לעומת זאת אם נקבע שהשפעת הארוע בעבודה פחותה (ללא תוספת המילה "בהרבה") מהשפעת הגורמים האחרים, תוכר המחלה כפגיעה בעבודה.
פסק דין הדן בסוגיה זו ניתן אחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (תיק בל 1799/05 מיארה פרוספר נ' המוסד לביטוח לאומי)