חרוזים הם אלמנט חשוב מאד בתכשיטים ובקמעות. השימוש בחרוזים בסיטונאות לצרכי תכשיטים פשוטים ידועה, ולכן לא נכביר עליהם מילים. הפעם דווקא נתמקד בשימוש של חרוזים בתכשיטי תפילה. כרוז כידוע הוא חפץ כדורי בדרך כלל, שיש בו חור ואפשר להשחיל דרכו דבר מה, בדרך כלל חוט. החרוז מחובר לחרוזים אחרים וכך נוצרת שרשרת, כך צמיד וכולי.
טכניקת השזירה הזו נקראת חריזה. ישנם חרוזים רבים בגדלים רבים מחומרים שונים. אם מדובר בחרוזים לתכשייטים פשוטים, לרוב יהיו צבעוניים, מעץ או פלסטיק ועגולים. אבל יש חרוזים מסוגים שונים – במיוחד אם מדובר בתכשיטי תפילה שמיד ניגע בהם. את החרוזים האלו, בדרך כלל, לא תמצאו בחנות חרוזים סטנדרטית והם מיוצרים בעבודת יד. יש חרוזים קטנים וגדולים, בין מילמיטרים לסנטימטרים, תלוי במטרה. החרוזים עשויים מחומרים שונים והמטרה היא זו שתקבע באיזה חומר יעשו: זכוכית ופלסטיק למשל, יהיו עבור עיצוב, פימו, אבן ואבנים יקרות יהיו עבור תפילה. גם חרס או עץ מסויים משמשים עבור תפילה, לעומת עיסת נייר למשל שהיא יותר פופולארית בתכשיטנות.
חרוזים בדת
האנושות עושה שימוש בחרוזים מאז שישנו פולחן ופטיש. כלומר, מהתקופה הפרה היסטורית. מטרתם הראשונית הייתה אמנות, תכשיטנות, נוי וכמובן פולחן. קמעות מזל ואביזריים תאולוגיים וטקסיים הם מקור שימוש בחרוזים נפוץ מאד.
מחרוזת התפילה
בדתות רבות יש שימוש במחרוזות. כאמור, אלו מחרוזות העשויות ביד, ולא כאלו שקל למצוא בחנות חרוזים. אחת הפופולאריות היא המסבחה האיסלאמית. מדובר באלמנט טקסי פופולארי, והיא נחשבת לכלי עזר. בדומה לדתות אחרות שעושות שימוש במחרוזת – כמו הינדואיזם, בודהיזם וגם חלק מהנוצרים (קתולים, אנגליקנים, אורתודוכסיים) – המוסלמים עושים שימוש במסבחה בכל שעות היום. התפלל סופר את החרוזים כמנטרה להכנסת התפילה עמוק ללבו, והוא חוזר כך בצורה הנכונה ובמספר הפעמים הנכון על השירים בתפילה, באמצעות המחרוזת. במחרוזת המוסלמית יש 99 חרוזים (או 33) על שמותיו של האל. כל קבוצה של 11 חרוזים מופרדת על ידי דיסקית.
מסבחה = לשבח. גם בנצרות יש מחרוזת תפילה. יש בה 50 חרוזים – שהראשון גדול בסדר יורד בגודלו עד ה-10 וכן הלאה. המאמין מתפלל על החרוז הראשון את 'תפילת אדון', ומתקדם בחרוזים אחד אחד. הוא צריך להגיד 'הייל מרי' 9 פעמים. אחרי החרוז התשיעי, הקטן ביותר, יגיד גם 'גלוריה פטרי'. כך הוא אומר 5 פעמים במחזוריות – עד שסיים את כל 50 החרוזים. במחרוזת הבודהיסטית למשל, יש 108 חרוזים.
קמעות בדתות שונות
לא ברור בהכרח מדוע דווקא חרוזים נבחרו לשרת את הדתות, אך כנראה שמשהו בצורתם העגולה היא הסיבה. קמעות הם פן פטישיסטי בדתות העולם, ייחוס של כוחות סגוליים לחפץ יציר ידי האדם. לפעמים זה קלף, לפעמים בובה או פסל ולפעמים תמונה או מחרוזת. כמובן שכל האמור לעיל אסור באיסור חמור אצל היהודים. הקמעות, למשל, שומרים מרוח רעה, מאגיה או קללות. המילה קמע באה מהמילה קמעא, הארמית למילה 'מעט', כלומר חפץ קטן ככל האפשר. על הקמע היו כותבים מעט, בשל סיבה זו – למשל, כמו במזוזה.
היהודים באופן כללי לא אוהבים קמעות. ההוגים היהודים נוטים לחלוק בדעתם על כך, אבל בגדול, התפיסה לגביהן שלילית. בניגוד לאספקטים אחרים ב'יש', צד זה של העולם לא הוכחש על ידי היהדות, אלא ההפך. הם הודגשו על ידי ההוגים כעבודה זרה בעת מסעות הצלב, הייתה אספקט להתנגד לו כדי להיות ייחודיים ועוד. בתלמוד למשל, מספרים על קמעות יהודיים עתיקים שלאט לאט, עם התמוססותה של התפיסה של הטהור והטמא, פגו מן העולם.