בהתאם לחוק הביטוח הלאומי והתקנות שהותקנו על פיו, ועדה רפואית היא זו שמוסמכת לקבוע את סוג הפגיעה ממנה לוקה המבוטח/הנפגע ואת דרגת הנכות בגינה.
על החלטת הועדה הרפואית רשאי המבוטח/הנפגע לערור בפני ועדה רפואית לעררים, שיכולה לאשר את ההחלטה ,לשנותה או לתקנה. אולם, משניתנה החלטת הועדה הרפואית לעררים לא קיימת למבוטח/לנפגע זכות נוספת להגיש ערר לועדה רפואית אחרת. למעשה, במתן החלטתה של הועדה הרפואית לעררים תמו זכויותיו של המבוטח/הנפגע לדיון בתביעתו, למעט הגשת תביעה להחמרת מצב, או לדיון מחדש.
במצב זה, עומדת למבוטח/הנפגע הזכות להגשת ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לבית הדין האזורי לעבודה שבתחום סמכותו ניתנה ההחלטה.
חשוב לזכור, כי בית הדין אינו משמש כוועדה רפואית ואין הוא מוסמך לדון בשאלה רפואית. סמכותו של בית הדין מצומצמת לשאלה האם נפלו טעויות משפטיות בהחלטת הועדה הרפואית לעררים, כגון ; אי התייחסות למסמכים רפואיים, התעלמות מתלונות, קביעת סעיף נכות שאינו תואם את הפגיעה.
תפקידו של בית הדין הוא להעמיד החלטת הועדה הרפואית לעררים לביקורת שיפוטית.
במידה וטענות המבוטח/הנפגע נמצאו מוצדקות מורה בית הדין על החזרת העניין לדיון נוסף לפני הוועדה הרפואית לעררים ומנחה אותה בצורה מפורשת כיצד עליה לפעול.
אין לועדה הרפואית אשר בפניה חוזר התיק לדיון נוסף הסמכות לסטות מהנחיות אלה שפורשו בפסק דינו של בית הדין ועל הועדה הרפואית למלא אחריהן ככתובן וכלשונן.
סטייה מהנחיות בית הדין כפי שנתנו בפסק הדין יש עמה פגם, אשר לבדו משמש טיעון מוצדק להחזרת התיק לדיון חוזר בפני הועדה הרפואית.
כך גם אינו רשאי המבוטח/הנפגע שעניינו הושב לדיון, להציג מסמכים חדשים ו/או לטעון טענות שלא הובאו בפניה במועד מתן החלטתה הקודמת , אלא אם כן בחרה הועדה לעררים לעשות שימוש במסמכים חדשים הנחוצים למתן החלטתה , שאז קמה למבוטח/לנפגע הזכות לקבלם לידיו ולטעון לגבם.
באופן זה, משיג המבוטח/הנפגע זכות נוספת, שלא הייתה לו קודם לכן, לחזור לוועדה הרפואית לעררים ולחייבה לדון בעניינו.