הבחירה לעבוד יחד בתוך עסק משפחתי היא בחירה אמיצה. גם אם נסיבות החיים הביאו את בני המשפחה לעבוד יחד תחת אותה קורת גג עסקית, עדיין יש בשיתוף פעולה משפחתי הרבה אומץ והערכה רבה. הבחירה מאלצת את המשפחה לשהות יחד רוב שעות היום בנוסף לעיתים גם לשהייה משותפת בשעות הפנאי.
אלא מה? כל עוד היחסים הרמוניים ואין ויכוחים אז אין בעיה אבל מה קורה כאשר אלו מתחילים להתעורר? מה קורה כאשר יש סכסוכים שלא נפתרים?
עבודה משותפת גוררת בדרך כלל ויכוחים וחילוקי דעות, כמעט אי אפשר להימנע מהם. חילוקי הדעות יכולים להיות על הדרך העסקית, על רעיון מסוים שרוצים ליישם בעסק, על דרך ההתנהלות של בן המשפחה או של בעל העסק ועל נושאים רבים אחרים ומגוונים. מעבר לכך, היותנו בני משפחה הוא דבר חשוב אך אנו גם אנשים שונים, בעלי דעות שונות וראייה שונה. ויכוחים וחוסר הסכמה הם חלק טבעי בחיים, אך הסוגיה היא איזה משקל אנו נותנים לויכוחים אלו בהתנהלות העסקית והמשפחתית.
מה קורה לנו כאשר אנחנו לא מסכימים עם דבריו של האחר?
אין תשובה חד משמעית לשאלה הזו והיא די תלויה בהתנהגותו האישית של כל אחד מאיתנו. יש אשר בזמן סכסוך רגעי או מתמשך יעדיפו לשמור את רגשותיהם ותחושותיהם בבטן ולא לדבר. הם אותם טיפוסים אשר סופגים פנימה ולא מוציאים החוצה. יש אשר יגיבו מיידית ולא ימתינו עם תגובתם אפילו עד סוף היום. כמובן שנמצא בקרבנו גם את האנשים אשר כמעט ואין דבר אשר יוציא אותם משלוותם. אלו ינתחו את המצב בצורה רציונאלית (שנתפסת לעיתים כקרה) וינסו להגיע מהר לידי סיום הסכסוך ולא יתנו לכעס לנהל אותם.
אנחנו אמורים להכיר את עצמנו, את הצדדים שלנו, ולדעת איזה צד אנחנו נוקטים בעת ויכוח או אי הסכמה.
איך כל זה קשור לעסקים משפחתיים?
בעסקים משפחתיים אנו מוצאים שבני המשפחה מעדיפים לרוב להדחיק ויכוחים, חילוקי דעות, העלבות, עקיצות קטנות או דברים מעצבנים שעולים במהלך הפעילות היומיומית ובפרט כדי שיתאפשר להגיע ביום שישי בערב לארוחה בלי ויכוח או כעס שצף ועלה במהלך העבודה. קיימת נטייה של בני המשפחה לא לגעת בסכסוכים ולא לטפל בהם שמא "משהו" יתפרק בדרך לפתרון. האיום והפחד הוא לעיתים כל כך גדול שעדיף כבר לספוג להבליג ולהדחיק ולא לגעת בנקודות אלו.
מה הבעיה בגישה שכזו?
בן המשפחה יכול לגלות אמפתיה ורצון לא לפגוע במשפחה (למרות שהוא לא פוגע בכל מקרה), לא להגיב על דברים שנאמרים ולא להיכנס לעימות עם בני המשפחה האחרים מתוך חשש לשלום המשפחה. הבעיה היא שיכולת הספיגה היא בדרך כלל מוגבלת כך שחוסר רצונו לדבר ולהגיב תגרום בסופו של דבר לתוצאות אשר אינן משרתות את טובתו או את טובת העסק. הסכסוך בעצם כבר התחיל בתוכו אבל האחרים עדיין לא יודעים. יש גם מצבים בהם ההורים מחליטים להשתיק את הויכוח ולא לגרום למריבות בין הילדים או אפילו בין הילדים להורים. כל אלו הם מצבים שבהם הסכסוך לא מטופל אלא מודחק.
מצבים אלו יכולים להוביל:
& ירידה במוטיבציה של בן המשפחה להגיע לעסק. בסופו של דבר אם הסכסוכים ימשכו ולא יגיעו לידי פתרון אזי אותם בני משפחה יגלו חוסר עניין אפילו לקום בבוקר ולהגיע לעסק. העבודה בעסק תיתפס מבחינתם כזמן לא נעים שצריך לעבור אותו. ירידה במוטיבציה גוררת בהכרח תפקוד חלקי בעסק, לא עושים את התפקיד עם כל הלב והנשמה ואין ספק שבסופו של דבר גם התוצאות העסקיות עלולות להיפגע התנהגות זו, במיוחד אם בן המשפחה הוא בעל תפקיד ניהולי.
& מפסיקים להיפגש מעבר לשעות העבודה כמו לדוגמא: בימי שישי ושבת או בחגים ובאירועים משפחתיים. לעיתים במקרה מסוימים אפילו הנכדים מפסיקים להגיע ויש תחושה של התרחקות ואפילו התפוררות של התא המשפחתי.
& מתחילה לחלחל המחשבה בקרב בני משפחה אלו שקיימות אופציות נוספות לתעסוקה מלבד העסק המשפחתי. פתאום העסק המשפחתי הופך לאופציה לא רצויה ולא כדאית כיוון שהוא סוחט את המשפחה מבחינה רגשית. מתחילים לבדוק אופציות היכן אפשר לעבוד,ומהו השכר המקובל ואף מוכנים להתפשר על תנאים פחות נוחים בתחילת הדרך ובלבד שלא יצטרכו להתמודד עם קשיים רגשיים מורכבים שמציבה העבודה המשותפת עם המשפחה.
לסיכום, לעיתים הימנעות מטיפול בסכסוכים פן מישהו ייעלב גורמת להיפך הרצוי, גורמת להתפוררות והפרדות. אין לחשוש להתעמת עם בני המשפחה, הרי בסופו של דבר אם העימות יהיה בצורה הוגנת ומכובדת כל הצדדים יצאו מרוצים וכך גם העסק המשפחתי.
כותבת המאמר:
חדוה יוסף יעוץ לעסקים משפחתיים
נייד 054-9039990
אתר www.fbusiness-consulting.co.il
בלוג hedvayosef.blogspot.com
E-mail:hedvajosef@gmail.com
חונכת מטעם מט"י