פרשת "בלק"

בס"ד.

פרשת "בלק"

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

בפרשתנו מופיע הביטוי "וישא משלו" שבע פעמים. מכאן, ששבעה משלים נשא בלעם - השלושה הראשונים ברכות לעם ישראל והארבעה האחרונים היו דברי נבואה על ישראל ואומות העולם.

הברכה הראשונה: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו".

הברכה השניה:      "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל".

הברכה השלישית: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל".

האותיות הראשונות בכל פסוק יוצרות יחד את המלה "כַּלֵּם" - מלשון "כְּלָיָה". בלעם, במחשבתו, רצה לכוון לשעת זעמו של הקב"ה ולומר בחטף - "כַּלֵּם" (תכלה אותם). אך, הקב"ה לא זעם באותם ימים והפך את הקללות של בלעם לברכות והרחיבם לשלושת הפסוקים הנ"ל.

דבר נוסף: האותיות המרכיבות את המלה "כַּלֵּם" הן ראשי תיבות של שלושת האיברים החיוניים ביותר לחייו של האדם - כבד, לב, מוח. בלעם רצה לקלל את עם ישראל ולהדגיש את ה"זימה" וה"תאווה" שישלטו בו, ע"י ציון האיברים וסדר פעולתם: עם ישראל יהיה נשלט ע"י הכבד שיצור את חמדת הלב וזה ישפיע על המוח באופן שלילי ויצור בעם ישראל את ה"כלום" והאפסיות.

לעומת זאת, רצונו של הקב"ה שעם ישראל יהיה "מלך", לפי סדר זה: "מח", "לב" "כבד".

דהיינו: המוח יהיה שליט על הלב שישפיע מטובו על הכבד שלא יחמוד או יתאווה לדברים שליליים.

הנצי"ב מוולוז'ין אומר על הפסוק: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", שיש לומר "הן עם לבדד - ישכון", כלומר: אם עם ישראל יתבודד וישמור על צביונו במיוחד ולא יתבולל, הוא "ישכון" וימשיך לשרוד. אך אם יתערבב "בגויים", ילמד ממעשיהם ויאמץ את תרבותם, אזי "לא יתחשב" ולא יהיה לו סיכוי להיות נחשב והוא לא ישרוד בעולם.

על כן, מוטלת על עם ישראל המשימה להיות "מלך" - לשלוט במעשיו, לשמור על זהותו היהודית להרבות בעשיית טוב ולהיות "אור לגויים" - אור שלא יכלה לעולם.

                                                                                                               דוד דרומר

http://www.2all.co.il/web/Sites10/hy2/