בסקירה זו נתאר מקרה בו נדחתה על הסף תביעתה של יבואנית רכב ביבוא אישי, אשר תבעה את רשות המכס להשבת מסים ששולמו ביתר על אותו רכב.
התביעה נדחתה עקב אי עמידה בסעיף 154 לפקודת המכס, מחמת התיישנות הקובעת חובת הגשת תביעה תוך פחות מ-3 חודשים מיום תשלום המסים.
היבואנית ניסתה לטעון כי בנסיבות תיק זה חל סעיף 6 לחוק מסים עקיפים הקובע תקופת התיישנות של 5 שנים מיום תשלום המסים, אך הטענה נדחתה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
התובעת ייבאה ביבוא אישי רכב פורש פנמרה, אותו רכשה מחברה מניו יורק תמורת סכום של 112,000$ כולל דמי הובלה.
ערך הרכב שהוצהר ביבוא נדחה על ידי רשות המכס ב-18.4.10, והיבואנית נדרשה לשלם מסי יבוא נוספים בסך של 156,410 ש"ח.
ביום 5.5.10 ערערה היבואנית על דחיית הערך שהוצהר, וערעור זה נדחה בתאריך 31.5.10.
רשות המכס העלתה בכתב הגנתה טענת ההתיישנות ובעקבות זאת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף.
לטענת רשות המכס, חל במקרה להלן סעיף 154 לפקודת המכס, לפיו במקרה של מחלוקת לעניין שיעור המכס, בעל טובין רשאי לשלם את הסכום אגב מחאה ולהגיש תוך שלושה חודשים מיום התשלום תובענה להחזרת הסכום ששילם. מאחר והתביעה הוגשה בחלוף שלוש שנים מיום התשלום ואף מיום דחיית הערעור, דין התביעה להידחות על הסף.
היבואנית טענה בתגובה כי סעיף 154 לפקודת המכס לא חל, אלא סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), הקובע תקופת התיישנות ארוכה יותר של 5 שנים. לטענת היבואנית, סעיף 154 מחיל התיישנות קצרה של 3 חודשים וזאת במקרים בהם שולם התשלום ביתר "אגב מחאה" ואלו אינן נסיבות המקרה, המס לא שולם "אגב מחאה".
הכרעת בית המשפט:
ראשית, הבחין בית המשפט, לאור פסיקות קודמות, בין המסלולים של סעיף 154 לפקודת המכס והתיישנות של 3 חודשים, לבין סעיף 6 לחוק מסים עקיפים והתיישנות של 5 שנים.
בית המשפט קבע כי סעיף 154 לפקודת המכס חל מקום בו בעת שחרור הטובין קיימת מחלוקת בדבר גובה המכס על טובין מסויימים, בעוד שסעיף 6 לחוק מיסים חל על תשלום יתר שהתגלה במועד מאוחר לשחרור הטובין. בנסיבות בהן חל סעיף 154 לפקודת המכס, מדובר בתחולה בלעדית, כך שלנישום עומדת האפשרות לשלם את הסכום שבמחלוקת ולהגיש תביעת השבה רק במסגרת הזמנים שקצב המחוקק, קרי שלושה חודשים.
בית המשפט הוסיף וקבע כי העובדה שלא רשום על רשימון היבוא כי התשלום בוצע "תחת מחאה" אינה משנה אלא יש לבחון מבחינה מהותית, האם הייתה מחאה.
בית המשפט קבע כי המחלוקת בין הצדדים התעוררה כאשר היבואנית נדרשה לשלם תוספת מס, והגישה ערעור על דרישת רשות המכס, ולכן הייתה מחלוקת במועד שחרור הרכב.
לאור האמור לעיל, ונוכח העובדה שהתביעה הוגשה באיחור ניכר, קרי 3 שנים לאחר תשלום המס ולא 3 חודשים, התביעה נדחתה על הסף מחמת התיישנות, והיבואנית חויבה בהוצאות בסך של 3,000 ש"ח .
[ת.א. (שלום נצרת) 38360-05-13 טסה נ' מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ, השופטת עינב גולומב, פסק דין מיום 16.3.15].