האמת תשחרר אותנו - או מהי מודעות?האמת תשחרר אתכם אמר ישו, שבלי ספק ובלי שום קשר לשום דת, היה מנהיג רוחני ראשון במעלה, ואני, שהלכתי 40 שנה במדבר וכבר שבע-עשרה שנים שאני מנחה סדנאות מודעות, סוף סוף מתחילה לראות את האוצר הגלום והאמת העמוקה במשפט הזה.
כשאני שואלת את התלמידים בקורסים, מה אנחנו עושים פה בכיתות? עולות כל מיני תשובות, הנכונה ביניהן היא: אנחנו עושים עבודת מודעות וכשאני שואלת מהי מודעות בד"כ אף אחד לא יכול באמת לענות. מסע המודעות הוא המסע שמפגיש אותנו בכל פרק זמן עם היכולת לראות את האמת על עצמנו, המפגש עם נקודת הזמן המופלאה שבה אני מסתכלת עלי ורואה את עצמי פתאום עירום ועריה, בדיוק כפי שאני. נקודת הזמן המופלאה שבה אני מסתכלת עלי ויודעת: "זאת אני, זה לא ישתנה, כך היה תמיד וכך גם יהיה". הרגע הזה שבו מתאפשר לי לראות את האמת על חיי ועל עצמי ולא לשפוט, פשוט לראות.ברגע הזה, התאים עוברים שינוי. משהו משתנה ומשהו נרגע ושקט נכנס, המאמץ הסתיים, וכך שוב ושוב יותר ויותר.ראיתי עיניים נפקחות לרווחה ופנים מזדככות תחת הקבלה של האמת. ראיתי שכבות נושרות ולבבות נפתחים תחת חוויית ההכרה באמת. התברכתי לחיות בתקופה שבה יותר ויותר אנשים אורזים תרמילים מנטאליים, נפשיים ורוחניים ויוצאים למסע לאמת. משהו בתוכם יודע, על אף הפחד, שהאמת תשחרר אותם והם מוכנים לשאול את השאלות:
- מה מניע אותי?
- ממה אני מפחד/ת?
- מה אני רוצה להסתיר וכמה מאמץ אני מוכנה להשקיע בהסתרה?
- מה תובעת ממני ההסתרה ומה המחיר שאני משלמ/ת?
- אם הייתי מסתכלת על עצמי במראה לטושה את מי הייתי פוגשת?
- האם מה שהייתי רואה במראה הוא רע או טוב או פשוט מה שזה? אני רוצה לשתף אתכם כאן במסקנות שלי, במסע שלי, שבו בדקתי וחקרתי ושאלתי ומצאתי אמיתות, כל מיני אמיתות עבור עצמי ומה שנראה לי כאמיתות אוניברסאליות. המדע אינו מתייחס למשהו כאמת אלא אם נחקר עשרות פעמים ע"י אנשים שונים, שקיבלו את אותן תוצאות.
אתם מוזמנים לשאול את השאלות ולבדוק בעצמכם. והרי לפניכם מס' גילויים שגיליתי, מס' אמיתות שמצאתי עבור עצמי:
1. לכל מקום אליו אני באה אני מביאה את ההיסטוריה שלי ולכן לעולם אינני יכולה לראות את המצב או את האחר באמת כפי שהוא. השאלה שאני שואלת את עצמי היא האם יש איזו אפשרות שנוכל לבוא לרגע חדשים בלי לדעת על הרגע דבר מראש ובלי לשפוט? ומה הן האפשרויות הגלומות עבורנו בפוטנציאל הזה?
2. מה שמניע את גלגלי ההיסטוריה שלי הוא בעיקר פחד ולכן לכל רגע בחיי אני מביאה בעיקר פחד והשאלה הנשאלת היא האם אנו יכולים להגיע לרגע הנוכחי סקרנים, פתוחים ולא מפוחדים? 3. אף פעם אינני חיה ברגע הנוכחי. תמיד אני חיה את מה שהיה או את מה שיהיה והמניע שמניע אותי הוא תמיד להיות במקום אחר מזה שאני נמצאת והשאלה היא: האם תתכן רגיעה בכאן ועכשיו ברגע נתון. האם כל מה שאי פעם רצינו או נרצה אכן נמצא כאן ועכשיו והאם אי פעם נוכל לראות את זה?
4. כל מה שאני רואה בחוץ זה אותי. אני נציגה של היקום, של האנושות כולה וכל מצב או אדם מייצגים אותי. כל מצב או אדם- כפי שאני מפרשת אותם הם השלכה שלי.
כשאני פוגשת בחוץ את מגרעותיי או את מה שאני מפרשת כמגרעה, אני נוטה להילחם, לדחות, להתעלם, לנטור ולהוקיע.
כשאני פוגשת בחוץ את כישרונותיי ואיכויותיי אני נוטה להעריץ, לפרגן, להוקיר ולקרב אליי.
איננו רואים שאת חלקינו שלנו אנו פוגשים. כך אנו נוטים לדחות ולקרב חלקים שלנו . כך אנו נוטים להיפרד מעצמנו. כך אנו יוצרים מלחמה בתוכנו ובחוץ. האם אי פעם נוכל לראות שהכול הוא אנחנו? האם אי פעם נוכל לקבל את כל חלקינו ולחיות איתנו בשלום? האם אי פעם נוכל ליצור שלום אמת בינינו?
ויש עוד אמיתות רבות כמו:
שאני חושבת שיש לי שליטה על חיי כשבעצם אין.
כמו: שאני חושבת שיש לאן לשאוף ובעצם הכול כבר מתקיים... ועוד ועוד... אני מזמינה את כולנו להציב את השאלות, להסכים להסתכל, לכמוה לאמת. עד היום בכל פעם שבאמת הסתכלתי במראה לטושה, תמיד מצאתי שם רק את אלוהים. בכל פעם שהסכמתי להסתכל על עצמי באמת כל מה שמצאתי היה את המרחב שמעבר לתהיות, שמעבר לספקות, המרחב שלא שופט דבר. בכל פעם שהסכמתי באמת להסתכל מצאתי אהבה בלבד. אני מאחלת לכולנו לשהות שם יחד.
נורית שני