רקע:
בסקירה זו נתאר את פסק-דינו של בית משפט השלום בתל אביב, אליו הוגשה תביעה כספית שעניינה דרישת תשלום בעבור שירותי שילוח ושחרור ממכס של גופי תאורה שיובאו מצרפת.
התביעה הוגשה על ידי המשלח כנגד יבואן גופי התאורה בטענה כי היבואן לא שילם בעבור שירותי שילוח ועמילות מכס של גופי תאורה שיובאו מצרפת לישראל. סך התביעה הועמד על כ-20,000 ש"ח.
היבואן העלה טענות הגנה רבות וביניהן כי המשלח "התנדב" לספק לו שירותי עמילות מכס בחינם, כי הטובין הגיעו פגומים, כי המשלח התרשל בכך שלא ביטח את המשלוח, אך בית המשפט דחה את כל טענות ההגנה של היבואן וקיבל את תביעת המשלח במלואה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
יבואן ייבא גופי תאורה לישראל באמצעות חברת שילוח בשני משלוחים, משלוח ימי ומשלוח אווירי.
חברת השילוח טענה כי היבואן לא שילם את שכרה בעבור שירותי השילוח וכן בעבור שירותי עמילות מכס ששכרה עבורו מחברה אחרת, והגישה נגדו תביעה על סך 20,000 ש"ח. התביעה הוגשה נגד התאגיד של היבואן, וכן נגד שניים מבעליו.
באשר לשירותי השילוח, טען היבואן כי חברת השילוח לא הציגה כל מסמך המעיד על השירות שניתן ועל עלותו של השירות כגון הסכם בין הצדדים, או כל מסמך אחר המעיד על כך.
בנוגע למתן שירותי עמילות המכס, טען היבואן כי חברת השילוח התנדבה לתת לו שירות זה בכדי "להרשימו", ללא עלות.
בנוסף, טען היבואן כי יש להפחית מסכום החיוב את עלות התיקון ועלות השילוח של עמודי התאורה שהגיעו פגומים, שבגינם נאלץ לבטל עסקה עם צד ג'. בעניין זה הוסיף היבואן כי חברת השילוח לא ביטחה את הטובין, למרות שהייתה אמורה לעשות כן, ובכך התרשלה. בנוסף, נטען כי יש להפחית מסכום החיוב את הנזק שנגרם ליבואן כתוצאה מאיחור בהגעת המשלוח השני.
פסק דינו של בית המשפט:
בית המשפט בחן את כל טענות ההגנה של היבואן ודחה אותן.
ראשית, קבע בית המשפט כי כל עוד אין מחלוקת כי חברת השילוח ביצעה את עבודתה, זכאית היא לקבל תשלום בעבור מתן שירות זה, והעובדה כי הטובין נמסרו לה מעידה על כך כי היבואן, בעל הטובין, התקשר בהסכם לשילוח הטובין.
בעניין עמילות המכס, מן ההתכתבות בין הצדדים הוכח כי היבואן אישר את היקף השירותים שנתנה חברת השילוח, לרבות שירותי עמילות המכס. בית המשפט דחה את הטענה ששירותי עמילות המכס ניתנו בהתנדבות וקבע כי היא אינה מגובה בכל ראיה ואינה תואמת פרקטיקה עסקית מקובלת, גם משום שהיבואן לא הראה כל טעם לפיו חברת השילוח תהא מעוניינת לתת שירותים, שבעבורם היא משלמת כספים לעמיל מכס, חינם אין כסף.
בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה כי היה על חברת השילוח לבטח את הטובין. מן המסמכים הוכח כי האחריות לביטוח חלה על היבואן, זאת היות ובטופס הצעת המחיר להובלה הימית אף צוין במפורש כי על מנת לבטח את הטובין, נדרשת החברה לפנות לחברת השילוח ולתאם עימה את הביטוח.
בית המשפט דחה את טענות היבואן בכל הנוגע לנזק שנגרם לטובין ובעניין ביטול עסקה עם צד ג', זאת הואיל וחברת השילוח הצליחה להוכיח כי הטובין הגיעו לארץ ללא כל נזק. בנוסף היבואן לא הראה כל התחייבות של חברת השילוח למסור לו את הטובין בתאריך כלשהו. בית המשפט אף דחה את טענת היבואן כי העובדה כי במשלוח השני הוזמנה הובלה אווירית ולא ימית, מוכיחה לכאורה על דחיפות המשלוח בהגעה בזמן מסוים.
לאור זאת, קיבל בית המשפט את טענותיה של חברת השילוח. היבואן חויבה לשלם בעבור מתן שירותי השילוח ועמילות המכס בסך של כ-20,000 ש"ח, ובנוסף חויב בהוצאות, כולל שכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 9,000 ש"ח.
התביעה האישית נגד שניים ממנהלי היבואן, נדחתה, היות ולא הוכחה עילת ל"הרמת מסך".
[תא"מ (שלום ת"א) 25818-02-14 טוטל קרגו בע"מ נ' פלג לייטנינג גרופ בע"מ ואח'. פסק דין מתאריך 14.11.15, השופט עמית יריב. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו]