יראת הרוממות - מהי ? חלק 1
שאלה:
אשמח להבין את העניין של יראת הרוממות. מהי בדיוק ?
קראתי כאן http://breslev.eip.co.il/?key=44 כי צריך להעלות את מידת היראה לשורשה, דהיינו להגיע ליראת הרוממות.
אשמח להבין מהי היראה הזאת, ואיך להגיע אליה ?
תודה
תשובה: העניין הוא כדלקמן:
יש שני סוגים של יראה, יש יראה שהיא רעה ויש יראה שהיא טובה.
יראה רעה היינו יראה שהיא אינה יכולה להתקיים בלי שיהיה קיים רע כלשהו. יראה טובה היינו יראה שיכולה להתקיים גם בלי רע.
פירוש: יראה רעה, היינו כל יראה שנובעת מכך שהאדם חושב שיש רע כלשהו בעולם, ומשום כך הוא מתיירא בצורה כלשהי מהרע הזה. וזה מתייחס לכל סוג של פחד שיש לאדם מכל דבר שהוא, גם מהשי"ת.
דהיינו אדם שמפחד מהשי"ת, בגלל שהוא חושש מהשי"ת שלא יעשה לו רע, או בגלל שהוא חושב שאם הוא יתירא מהבורא, אז יהיה לו יותר טוב, כל יראה כזו היא רעה, כי קיומה תלוי כולו בקיומו של הרע בעולם.
אלמלא היה האדם מבדיל בין טוב לרע כמו אדם הראשון לפני החטא, הרי שהיראה הזאת לא הייתה קיימת. וממילא היראה הזאת היא יראה פסולה.
וכל הצרות והיסורים שיש לאדם בעולם הזה ובעולם הבא ובכל עולם ועולם ובכל עניין ועניין, שורשם ביראה הזאת. וזה מה שנקרא יראות נפולות, היינו יראה נמוכה שיש לאדם, שבגללה האדם סובל.
ואפילו כאשר האדם נהנה מהנאה כלשהי גשמית / רוחנית, גם אז ההנאה שלו אינה שלמה, בגלל שהוא מתיירא מכך שמא ההנאה שלו תסתיים. דהיינו האדם יכול אפילו לשבת בגן עדן וכולי, אך כל זמן שהוא לא תיקן את מידת היראה בשלמות, הרי שגם גן העדן שלו ירגיש כמו גהנום, כי הוא תמיד יחשוש מלאבד את הטוב שיש לו ברגע ההוא וכולי.
לעומת זאת יש גם יראה טובה, דהיינו יראה שקיומה לא תלוי בשום צורה בקיומו של רע בעולם. וזו יראת כבוד.
היינו ברגע שהאדם חוקר ומבין את גדולת הבורא וכולי, על ידי זה יש לו יראת כבוד מהבורא. היינו הערכה / אהבה וכולי. אך אין ליראה הזאת שום קשר בשום צורה לפחד כלשהו מרע כלשהו.
יראת הרוממות היינו יראת כבוד. היינו הערכה / הערצה וכיו"ב. יראת הרוממות היינו אהבה שנובעת מההערכה של גדולת המלך.
וכנ"ל אין שום קשר ליראת הרוממות הזו, עם קיומו של רע כלשהו.
ואיך זוכים ליראה הזאת ?
על ידי הדעת.
פירוש: כי באמת לפני הבריאה היה כולו טוב וכולו אחד. ואחרי הבריאה נוצר הרע לצד הטוב.
ועל ידי זה שאדם כולל את הבריאה בלפני הבריאה, על ידי זה האדם מתקן את דעתו, ומבין שהכל טוב תמיד.
ואז נשארת אצלו אך ורק יראת כבוד בלבד, שהיא כולה אהבה בלי שום פחד מכל סוג שהוא.
וכאשר האדם זוכה ליראת הכבוד הזו, אז מתגלים לו גם סודות התורה שמלובשים בבריאה, שזהו האור הגנוז וכולי.
וראה גם כאן: http://breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז
מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז
הַיְנוּ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד
צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת מִדַּת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ
*
יפה מאד, אבל רבי נחמן מברסלב אמר שבהתחלה צריך גם יראת העונש ושבלי יראת העונש אי אפשר להתחיל כלל לעבוד את ה', ואמר שאע"פ שבזוהר הקדוש מגנה את יראת העונש מאד, כבר מבואר על זה תירוצים בספרי מוסר.
איך מתיישבים הדברים?
*
קודם כל, נקוט כלל זה בידך. כאשר אתה רואה 2 דברים שנראים לך כסותרים זה את זה, אז תסתכל בשכל שבכל דבר, ותלך אחרי נקודת האמת שלך בעת ההיא... עד שתגלה את נקודת האמת שגדולה ממנה...
לשאלתך, קודם נשיב בפשיטות.
על ידי יראת העונש על ידי זה באים ליראת הרוממות.
היינו כי יראת העונש, גורמת לאדם לחפש את יראת הרוממות.
ז"א אלמלא יראת העונש, האדם בכלל לא היה מתעורר לחפש את יראת הרוממות וכולי.
לא צריך לחפש את יראת העונש, כי היא כבר קיימת. ז"א אם האדם יכול לבחור בין 2 היראות, עליו לבחור ביראה הגבוה יותר.
כי תמיד אנחנו מתחילים מסוף התהליך, כי חכם רואה את הנולד, וסוף מעשה במחשבה תחילה, וצריך דייקא לחפש גדולות, ולהתחיל דייקא בתיקון הכללי שהוא הגדול ביותר והקשה ביותר והכל יתוקן ממילא.
ז"א אלמלא היתה לאדם יראת העונש, הרי שהוא בכלל לא היה חושב להתעסק בעניין הזה של להעלות את מידת היראה לשורשה וכולי.
כך שבפשיטות, בגלל יראת העונש על האדם לרדוף אחרי התיקון הכללי שלו שהוא יראת הרוממות.
ועכשיו נבאר את שורש העניין.
העניין של יראת העונש שמגיעים על ידה ליראת הרוממות, הוא בחינה של היסורים שמקרבים את האדם להשי"ת.
השורש הגבוה יותר של העניין הזה הוא, שאלמלא היה רע בעולם, הרי שהאדם לא היה מתקרב להשי"ת שהוא הטוב האמיתי.
יראת העונש היא לאו דווקא יראה מגהנום, אלא כל יראה שיש לאדם בעולם, אפילו כאשר האדם מתיירא מיתוש שלא יעקוץ אותו, גם זו בחינה של יראת העונש.
וכל היראות שיש לאדם בעולם מכל סוג שהוא, כולם הם בחינת יסורים, ובחינת יראת העונש, ובחינת גהנום ממש. כי היראה מאמללת את האדם וכולי.
אך היראות הנפולות האלו, הן אלו שדוחפות את האדם להמתיק את היראה בשורשה. דהיינו לזכות ליראת הרוממות.
ז"א העניין של יראת העונש שמוביל ליראת הרוממות, הוא נעשה ממילא בכל העולם כולו ובכל דבר דבר. כי יראת העונש הזו מלובשת בכל דבר בעולם וכולי כנ"ל, והיא גורמת לאדם להתקרב להשי"ת גם אם הוא לא יודע שהוא עושה את זה.
לדוגמא, אדם שמפחד שלא יפטרו אותו מהעבודה, ובגלל זה הוא משתפר בעבודה שלו, יש כאן צמצום של יראת העונש שמקרבת את האדם להשי"ת. כי בכך שהוא משתפר בעבודה שלו, בסופו של דבר הוא יתקרב מזה להשי"ת וכולי.
ורק נזכיר ונחדד, יראת הרוממות היא יראה של אהבה, שאין שום קשר בינה לבין פחד.
ז"א גם מה שנקרא אצל בני האדם יראת כבוד, גם זו לא יראת הרוממות. כי בעולם הזה אין יראה שהיא רק אהבה בלבד ללא שום פחד.
אך יראת הרוממות שהיא האור הגנוז וכולי, היא אך ורק אהבה בלבד... והיא שונה לגמרי גם ממה שנקרא אצל בני אדם יראת כבוד, כי היא כולה טוב לגמרי וכולי.
*
כל דבר בעולם יש בו בחינות שונות.
ז"א יראת העונש מהשי"ת ברור שהיא יראה עילאה ביחס ליראה מגזלן וכיו"ב. כי היראה מהשי"ת מקושרת לפחות להשי"ת ומומתקת בצורה כלשהי.
אך אני מדבר על השורש הראשון, שבו כל יראה שנובעת מקיומו של רע, היא יראה נפולה. כי יש את האהבה שבדעת, ששם אין שום רע, ומה שייך שם לפני הבריאה יראת העונש ?
דרך אגב, אם תסתכל בעין האמת, תראה שיראת הגהנום וכיו"ב, זה לא באמת יראה מהשי"ת, אלא יראה ממלאכי ענישה שונים, שזה נכלל ביראה מכל דבר שהוא אינו השי"ת.
ורבי נחמן מברסלב אמר שהוא לא מפחד ממלאך. וגם לא מאישה. והוא גם אמר שצריך שתהיה לאדם ממשלה על המלאכים.
כי אישה היא בחינת יראה. ואם תעלה את היראה לשורשה, אז ממילא לא תפחד משום מלאך.
בפרקטיקה, גם יראת הגהנום וכיו"ב גם זו יראה נפולה...
****
לגבי יראת העונש שאי אפשר להתחיל בלעדיה, זה נכון, אך זה כבר קיים ממילא. ועכשיו צריך להעלות אותוה לשורשה.
לגבי יראת הרוממות, לא מדובר על יראה ופחד להפסיד משהו, כי זה עדיין עונש, וזה עדיין גהנום, ואין לזה שום קשר לשעשוע של העולם הבא / סודות התורה / האור הגנוז וכולי.
וזה בדיוק מה שניסתי להבהיר בתגובה הקודמת, שאדם יכול להמצא בגן עדן (לפי דמיונו), אך כל זמן שהוא מתיירא לאבד את הגן עדן, דהיינו מתיירא לאבד את הדבקות וההנאה, הרי שהוא עדיין ביראות נפולות, ששורשן הוא רק באחרי הבריאה שיש רע.
תקשר את כל עניין יראת הרוממות הזו, לשכר של העולם הבא, סודות התורה, האור הגנוז וכולי, ותראה שבאמת רק בבחינת לפני הבריאה שאין שם שום רע כלל, רק שם זוכים לכל הנ"ל.
לגבי הליקוטי תפילות וכיו"ב שאולי תמצא דברים שסותרים את הנ"ל.
אז קודם כל כפי שאמרתי, לך אחרי נקודת האמת שלך, אבל תסתכל בשכל שבכל דבר, ותחפש את האמת לאמיתה בלבד. כי האמת היא אחת בוודאי ואין שני אמת ואין ממוצע.
ודבר נוסף, יש את העניין של נעשה ונשמע, שבו האדם עולה מדרגה לדרגה וכולי וכולי עד שהוא זוכה לתורת ה ממש כמובא.
ורבי נתן שכתב את התפילה הנ"ל, זה היה לפי מדרגתו באותה הנקודה ולפי ההשגה שלו באותה הנקודה.
ואני אוסיף עוד משהו מאוד חשוב, גם רבי נחמן מברסלב עצמו התאים את הדיבורים שלו לשומעים שלו, לכל אחד לפי מדרגתו.
ז"א זה שרבי נחמן מברסלב אמר למישהו משהו, זה אומר שעבור אותו האדם באותו הרגע העניין הזה התאים. ובוודאי שצריך להסתכל בשכל שיש בכל דבר, ולהוציא מזה עצות. אבל זה לחלוטין לא הופך את זה לתורה מסיני.
ז"א נניח שרבי נחמן מברסלב אומר למישהו X. הדבר הזה התאים דווקא עבור אותו אדם באותה השעה. אך אין להסיק מכך שזה מתאים עבור כולם בכל זמן.
ז"א בווודאי שבכל דבר ובכל עצה יש שכל שמתאים לכולם, אבל בפרקטיקה על האדם ללכת לפי מדרגתו. ז"א אם נניח רבי נחמן מברסלב אמר למישהו שיתפלל להשיג את יראת העונש, אבל האדם עצמו נמצא במדרגה שבה הוא מבין שיש משהו גדול יותר, אז לא צריך להיות כמו קוף אחרי בן אדם, ולהתפלל על יראת העונש, אלא צריך להפעיל שיקול דעת ולהבין שיש דרגה גדולה יותר.
כי יש אלפי דרגות בין עולם העשייה לבין האין סוף. ואך ורק שם זה תורת ה ממש. ועד שאדם מגיע לשם, עד אז הוא צריך ללכת לפי נקודת האמת שלו בלבד, ולא להיות כמו קוף ללא שכל שסתם מחקה כל מיני עצות ללא שכל.
וברור שזה יותר טוב להיות קוף שמתנהג כמו בן אדם, מאשר וכולי, אך עדיף להסתכל תמיד בשכל שבכל דבר וכולי.
*
מסכים שבכל דבר יש בחינות, וכן ברור שיראת העונש היא יראה נפולה לעומת יראת הרוממות.
לגבי מה שכתבת שיראת העונש זה לא באמת יראה מה' - זה נכון אבל ההבדל בכל - זאת בין זה לבין יראה נפולה (יראה חיצונית) - שכאן האדם מבין שהעונש מגיע לו מה' ולכן הוא נמנע מלחטוא וביראה נפולה - אדם ממשיך במעשיו הרעים ונזהר רק מה"מקל", דהיינו במקום לפחד מלחטוא הוא עושה כל מיני "תרגילים" כדי שהדברים שהוא מפחד מהם לא יזיקו לו (למשל אדם ששמע בחדשות על פיגוע דקירה וזה עושה לו סיוטים, הוא יוצא לרחוב עם שכפ"ץ וכו' במקום לפחד מהעבירות שבידו)
אני אישית מרגיש שיש לי אהבת ה' אך יראת ה' (העונש והרוממות) חלשה אצלי ולכן אני לא מרגיש שזה מונע אותי מעבירות, אלא מה שמונע אותי מעבירות זה אהבת ה', אבל זה לא מספיק בשביל למנוע לגמרי.
לגבי תפילה - כן, אני בהחלט חושב שצריך להתפלל גם על השלבים שבדרך ולא ישר לקפוץ לסוף.
אחרת, אין שום צורך להתפלל על פרנסה, על זיווג, על בריאות אלא אך ורק על העיקר - התכלית הנצחית.
* יראת הרוממות - מהי ? חלק 2.
המאמר יראת הרוממות - מהי ? חלק 1 - בחסות האתר EIP.co.il
הכנס לאתר ותהנה ללא הגבלה מעוד מאמרים על: רבי נחמן, רבי נחמן מברסלב, אמונה, תורה, יהדות, ברסלב ועוד ...