עו"ד נועם קוריס - חובת הגילוי של הבנק לערבים של לקוחותיו

מה הבנק צריך לגלות לערב לחוב או לממשכן נכס-

עו"ד נועם קוריס מייסד משרד נועם קוריס ושות' בשנת 2004. משרד עורכי דין נועם קוריס ושות' עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס בעל תואר מסטר במשפט מאוניברסיטת בר אילן. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

למשל אם החשבון לו הוא ערב נמצא ביתרת חובה ישנה חובה.

נתחיל בבנק המזרחי נ' אורלי אורן. הייתה חולה ולא התעניינה בחשבונות הבנק. היא קיבלה מליונים בירושה וניהלה בצורה סולידית. היה לה חשבון במזרחי ושם הכספים נוהלו באופן סולידי. בנה למד כלכלה והתחיל לפעול בחשבון שלה. הוא רצה לפעול באופן מסוכן והקצו לו כספים בחשבון נפרד. החשבון המקורי שימש חלק מהביטחונות לחשבון המסוכן. במהלך כ-3.5 שנים נוצרה יתרת חוב של 20 מליון ש"ח. הבנק פנה לאמא והאמא אמרה לדבר עם הבן. הבנק ביקש בטוחות נוספות עד שביקש את בית המגורים. כאן היא סרבה ואז הבנק הפסיק לבצע הוראות שהבן נתן. כל עוד ניתנו ביטחונות הבנק הסכים לבצע הכל. הבנק התחיל לדרוש את תשלום החוב. בשלב מסוים האמא פסקה מלשלם והוא פנה לערכאות. השאלה אם הבנקחב חובה ללקוח כשהוא רואה התאבדות כלכלית.

היה לבן יפוי כוח בחשבון אך הוא לא סיפר הכל לאם. רמת הסיכון לו הייתה מאוד גבוהה ושונה מהחשבון הסולידי של האם כל השנים. האמא טענה שהבנק היה צריך להזהיר אותה ולמנוע את ההדרדרות. מנגד הם פנו אליה.

פלפל שדנה בתיק השוותה זאת לחוק לא תעמוד על דם רעך. כמו שמונעים פגיעה פיזית חובת הזהירות למנוע התאבדות כלכלית. הסכום חולק בחציו – בגלל רשלנות תורמת של הבנק רק חצי מהחוב הוחזר ונטען שהבנק היה צריך להפסיק את הניהול.

ניצלו את הפסיקה הזו בצורה רחבה – כל מי שנכנס למינוס טען שהבנק היה צריך למנוע זאת. בבית המשפט העליון זה נפסק על דרך הפשרה (6934/13). סוכם שיפסק בין-10% ל30% של אשם תורם. המרצה רואה בכך סוג של הודאה בחיוב של 10%, הודאה לא היו בסדר. נפסקו 25% של אשם תורם. מנגד היו שטענו שמדובר בהסכם פשרה שלא חל בנסיבות אחרות ואין כאן שום אמירה.

נחזור לחובות כלפי ערבים וצד ג' -

8564/06 סעיד סולטני נ' בנק לאומי- *(7) משפחת סולטני הייתה מורכבת מאבא שהיה לו את הרכוש העיקרי ושני בנים שניהלו במקום עסק והוא משכן לטובת הבנק את הזכויות שלו לטובת העסק של הבנים.

המשיבים- הם הילדים שלו – כשהוא משכן את הקרקע כבר היו להם חובה שהמשכנתא הייתה אמורה להבטיח אותם.

גובה חוב עבר היה 275,000 ₪. האבא לא ידע על החובות לבנק ועל ההפסדים של הבנים.

נוסח המשכנתא היה סטנדרטי. ההתחייבויות היו לטובת העבר הווה והעתיד.

לאחר החתימה על המשכנתא הבנק העמיד הלוואה 600,000 ₪. ההלוואה לא שולמה במועד עקב העסקים של הבנים. והבנק תבע את האבא ואת הבנים.

ואז התעוררה השאלה- מה המשמעות של שטר המשכנתא?

נניח שבזמן כתיבת שטר המשכנתא האב ידע על מה הוא חותם- שטר המשכנתא. הוא לא ידע מה קרה לפני שטר המשכנתא. כלומר החוב של העבר לא גולה לו.

התעוררה  השאלה בבית המשפט המחוזי והעליון – איך מתמודדים עם זה?

האם כל ההתחייבות של המשכנתא בטלה על זה שלא גילו לאב את חובות העבר של הבנים?

אין מחלוקת במחוזי ובעליון כי לא בוצעה חובת הגילוי- אך מה התוצאה של זה?

הדעה של המרצה שלא התקבלה בבית המשפט העליון- ששטר המשכנתא הוא קיים אבל הפירעון ממנו יהיה בקיזוז הסכום שלא גילוי לאב.

לפי ס' 21 לחוק התרופות- ניתן לתת סעדים רלבנטיים ולעשות קיזוז.

העניין הגיע לבית המשפט העליון- ופס"ד של השופט דנציגר-

השופט עשה אנלוגיה דרך חוזה מכר-אשר ניתנה תמורה בעדו היה 300,000 והקרקע לא הייתה כמו שהציגו אותה, והייתה שווה 250,000 ₪ - ונשאלה השאלה האם אפשר להתקזז עם המחיר- וביהמ"ש אמר שאי אפשר זה או הכל או כלום.

השופט המשיך והסביר כי הבנק לא עמד בחובת הגילוי, וכי לא נראה כי מישהו היה מסכים לחתום על שטר משכנתא שכזה, ועל כן ביטל את שטר המשכנתא. השופט לא נימק יותר מידי את החלטתו. חיות אמרה שצריך לשאול האם ממשכן סביר היה מוכן לקחת על עצמו התחייבות כשהוא כבר יודע שיש חוב קיים. היא סברה שבמשכנתא מדובר בעסקה אחת ומכיוון שלא התקיימו התנאים המקדציים היא כולה בטלה. אם אתה לא מודיע מה היה בעבר – כל העסקה בטלה.

· ללא קשר לפס"ד, ראוי לציין כי כאשר ערב חותם על ערבות לחשבון–יש לשים לב שבאחד הסעיפים יהיה רשום "התחייבות לשיפוי"- הכוונה שהוא מתחייב כאילו הוא החייב העיקרי. חלק מהבנקים ביטלו את הסעיף, וחלק הדגישו אותו שהערבים ידעו שייחשבו כחייב עיקרי.

ראינו חובת גילוי כלפי לקוח ואנו מנסים לבדוק מהי משמעות החובה כלפי ממשכן וערב (ההלכה שהחובה זהה). עמדנו על פס"ד סולטאני ששם ההלכה הייתה שמכיוון שלא נאמר לממשכן גובה חוב שהיה עובר ליצירת המשכנתא – כל המשכנתא בטלה מכיוון שחובת הגילוי לא התמלאה.

פס"ד שהגיע כמה שנים לאחר מכן-  8611/06 בנק הפועלים נ' מיכל מרטין- בו נקבע שניתן לפצל את המשכנתא.

יש בעל ואישה עם חשבון משותף. הבנק נוהל על ידי הבעל והיה לבעל עוד כמה חשבונות כספיים חוץ מפועלים.

לבעל ולאישה היה חוב בבנק איגוד. הם לקחו משכנתא על הדירה לטובת החוב בבנק איגוד. זמן מה לאחר מכן פנו לבנק הפועלים, וביקשו הלוואה על סך 585,000 ₪, ובנק הפועלים נתן הלוואה ורשם משכנתא שנייה על דירת המגורים, וחלק ניכר מההלוואה ניתנה לבנק איגוד על מנת להסיר את המשכנתא. למעשה בנק הפועלים רשום כבעל המשכנתא על דירת המגורים שלהם.

לאחר שלא עמדו בהתחייבויות לפועלים, האישה אמרה שבנק הפועלים לא גילה לה שלבעל היו עוד חובות עבר בחשבון בסך 490 אש"ח, ואילולי הייתה יודעת היא לא הייתה חותמת על המשכנתא.

כלומר היא אומרת לבנק לבטל את שטר המשכנתא מכוח הפרת חוק 12 לחוק החוזים.

במחוזי הייתה המרצה- והיא הלכה בעקבות הלכת סולטני- עניין מהותי לא התגלה ולכן כל המשכנתא בטלה. נטען שבעיקר כשמדובר בדירת מגורים ניתן להניח שלא הייתה מוכנה לחתום אם הייתה יודעת על חובות העבר.

העניין עלה לעליון- ונקבע ע"י שופטת נאור- בהתייחס להלכת סולטני- זה לא הגון ולא בסדר לפטור את המשיבה לחלוטין, למעשה היא לא מסתכלת על הצדדים נכון למועד החוזה, אלא מסתכלת לפני כן, ולכן היא עושה קיזוז- וכל ההלוואה שהתקבלה והועבר לבנק איגוד- זה יכובד וכל השאר לא. כלומר יש פה פיצול וקיזוז של החוב.

אין נימוק משפטי, אלא נימוק של עשיית עושר.

יכול להיות שבגלל שמדובר בדירת מגורים השפיע. ובסולטני היה דובר בבית עסק.

השורה הסופית לא ברורה אם כן. הבנק יודע שאולי כן תהיה לו בטוחה למרות שלא גילה כנדרש. לא ברור מתי מפצלים משכנתא ומתי לא.