הבושם: איך עושים אותו ומה סוד בחירת הריחות?
הוא אלגנטי, מסתורי ומהפנט. ואם יודעים איך לבחור אותו, הוא גם הפיתוי המושלם. מה מסתתר מאחורי האביזר הכי סודי שלנו ואיך הופכים אותו לחלק בלתי נפרד מהאישיות
אתם נוטלים את הבושם האהוב עליכם, לחיצה קטנה על המכל - והנה הניחוח המוכר מתפשט בחלל האוויר. חשבתם פעם מכמה ריחות שונים מורכב הניחוח הזה? ומתוך כמה ריחות בוחרים אותם?
התשובות בהתאמה הן לפחות מאה ואלפים. וזה רק הופך את עניין בחירת הבושם למורכב ומסובך עוד יותר. כשכל כך הרבה ריחות קיימים במאגר ומספר הצירופים פשוט אינסופי, מספר הבשמים עולה בהתאם. וכך, מדי שנה, בעיקר בחגים, אנחנו מוצאים את עצמנו עומדים ברשתות השיווק מול מדפים עמוסים מאות בשמים, מרחרחים את פרקי הידיים שלנו (ושל זולתנו) ומתלבטים מה לקנות. כי כשאנחנו קונים בושם, אנחנו מושפעים לא רק מניחוחו, אלא גם מ"המסביב" שלו: השם, הצבע, עיצוב הבקבוק, אפילו מהכוכב התורן המייצג אותו. יצרניות הבשמים יודעות זאת ולא חוסכות מאמצים כדי להפיק עוד ועוד בשמים יפהפיים, ניחוחיים ואלגנטיים, והבחירה רק הולכת ונעשית קשה יותר ויותר.
אז מכיוון שידע הוא כוח, החלטנו לחשוף בפניכם - רגע לפני שאתם פותחים את הארנק וקונים עוד בושם כמתנה לחג - את "מאחורי הקלעים" של תעשיית הבשמים. איך מייצרים אותם? מאין באים רכיבי הריח? כיצד מצליחות החברות השונות לשכנע אותנו לקנות בושם מסוים? ואיך תוכלו לדעת מה הבושם הנכון לכם? במילים אחרות: הכירו את עובדות החיים של עולם הבשמים.
הסופרמן של הריחות
הפתעה: אלה שמייצרים את רוב הבשמים אינם המותגים המופיעים עליהם - בתי האופנה, חברות הקוסמטיקה או המגה-סטארים שחשקו בבושם משלהם (ע"ע שרה-ג'סיקה פארקר ודיוויד בקהאם). לייצור אחראיות כעשר חברות בלתי
מוכרות (כמו פרמניש וז'יבודן), שזאת התמחותן. החברות ששמן מופיע על הבושם מעבירות ליצרניות הבושם תדריך עם הפרטים הדרושים: תכונות הבושם (למשל, ריח פירותי או אוריינטלי), הרכיבים שחשוב שיופיעו בו, המסרים שעליו לשדר (רעננות, נשיות), אישיות הכוכב שעליו לשקף ועוד. חוץ מלערבב את הבושם, הן אחראיות לכל דבר בו - קונספט, עיצוב, פרסום.
אולם הדמות החשובה ביותר בתעשיית הבשמים אינה חברת הקוסמטיקה, גם לא יצרנית הבשמים ואפילו לא הדוגמנית או הכדורגלן שתרמו לבושם את שמם. זהו אדם שזהותו נותרת תמיד עלומה. לנו הוא ידוע רק בכינוי המקצועי שלו: ה"אף".
האף הוא בעצם בורא הבושם. תפקידו לאתר מתוך מאגר רכיבי הריח את אלה שעונים על דרישות החברה ולקבוע את היחסים ביניהם. למשל, אם חברת בשמים רוצה להפיק לכבוד הקיץ בושם בניחוח רענן המזכיר את חוף הים ומשדר מסר של חופש, על האף "לשלוף" את הריחות שעשויים לענות על הדרישות האלה, ולציין את מידת היחסים המומלצים ביניהם.
אם נביא בחשבון שבמאגר הנ"ל מצויים אלפי תווי ריח שונים, המשימה נראית בלתי אפשרית. אז איך הוא עושה את זה?! ובכן, האף הוא הסופרמן של עולם הריחות. בעוד שהאדם הממוצע מסוגל לזהות מקסימום 6-5 ריחות שונים ברציפות, האף ניחן בחוש ריח שמאפשר לו לזהות יותר מ-6,000 תמציות ריח שונות (!), וגם בזיכרון חד ביותר, שמאפשר לו לזכור כל ריח. ובכל זאת, זה לא מספיק. כדי להיות אף יש לצלוח בהצלחה לימודים גבוהים בבית הספר הגבוה לבישום בצרפת, שנמשכים 7-5 שנים(!).
גם לאחר ההמלצה על הריחות תפקידו של האף לא נגמר. לאחר רקיחת הבושם במעבדה הוא מרחרח אותו בקפדנות ומעביר חוות דעת מפורטת: להוריד מעט מריחו של פרח מסוים, להוסיף מעט מתו ריח אחר. תפקיד נוסף המוטל על האף הוא פיתוח גוני ריח נוספים, הרשומים כפטנט, כדי לספק לחברה שאותה הוא מייצג ייחודיות ומונופול שימנעו פיתוח חיקויים.
מאיפה בא הריח
להרכבת הבושם משתמש האף ב-80-60 תווי ריח מתוך המאגר. מקצתם מופקים מן הטבע - מעולם הצומח, מתבלינים, מחומרים המצויים בים ומעורות של בעלי חיים - אולם רובם מופקים בתנאי מעבדה, מחומרים סינתטיים המחקים את הריחות הטבעיים באופן כמעט מושלם.
הסיבה פשוטה - תעשיית הבשמים מתקשה כלכלית להתמודד עם האתגרים שמציב לה הטבע. לבד מהתלות בעולם הטבע, שלא פעם מהתל בנו ובוחר לא להוריד גשמים או להצמיח פרחים, עלות הרכיבים הטבעיים יקרה הרבה יותר, העמידות נמוכה (התמציות הטבעיות נוטות להתקלקל עם הזמן), והפקת תמצית הריח היא לעתים על גבול הבלתי אפשרי.
דוגמה מובהקת לכך היא הפקת המושק, אחד המרכיבים המרכזיים ביותר בתעשיית הבשמים. המושק החושני מופק לא פחות מאשר מבלוטות פי הטבעת של איל המושק, החי בהרי ההימלאיה ובטיבט. הפקת המושק כרוכה בהרג האיל, שנחשב לזן הנתון בסכנת הכחדה.
מאחר שניסיונות לגדל את האיל בחוות לא הצליחו להביא לייצור הריח המיוחל, חברות קוסמטיקה רבות משתמשות ברכיבים חלופיים שריחם מזכיר את המושק (כמו ענבר), או מחקות אותו באמצעי מעבדה - אפשרות זולה, זמינה ועמידה יותר. אגב, הראשונה שמצאה לו תחליף הולם הייתה קוקו שאנל עם יצירתה המפורסמת "שאנל חמש".
היחס בין המרכיבים הטבעיים לעומת המרכיבים הסינתטיים הוא זה שיוצר את ההבדל העיקרי בין הבשמים השונים. בושם שמורכב בעיקר ממרכיבים סינתטיים נקרא בושם אלדהידי. היתרון הגדול של הבשמים האלדהידיים הוא בכך שהריח שאנחנו שואפים מהבקבוק הוא גם הריח שאנחנו נדיף לאחר שנתיז אותו על העור. עם זאת, הבושם האלדהידי מתיישן במהירות ומקבל כעבור כמה שעות נופך כבד.
לעומת זאת, ריחם של הבשמים הטבעיים ישתנה מאדם לאדם. הבושם לא מקבל מיד את הניחוח הסופי שלו על הגוף, כך שאי אפשר לדעת כבר בחנות שהוא מתאים לנו במאת האחוזים. עם זאת הוא מאפשר לפתח "טביעת ריח" אישית.
בוני הפירמידות
באיזו צורה בנוי הבושם שאתם מתיזים? מרובעת או אובאלית, כצורת הבקבוק? תופתעו לדעת, אבל דווקא... פירמידה. לאחר שקיבלו מהאף את הנוסחה המתאימה להכנת הבושם, יוצרים הכימאים במעבדה את ההרמוניה הריחנית בפירמידה, המורכבת משלוש שכבות של תווים.
בראש הפירמידה נמצאים התווים העליונים, המהווים כ-20% מתמצית הבושם. הם מורכבים מפירות הדר ומספקים לנו את ההרגשה המרעננת, המתקבלת בהתזה ראשונית, שנמשכת 15 דקות.
במרכז נמצא לב הבושם, התווים המרכזיים, המהווים כ-30% מהבושם. הם מורכבים מעצים ומעלי פרחים ומפיצים ניחוח עד כשעתיים.
בבסיס נמצאת נשמת הבושם. אלה הם התווים הבסיסיים, המהווים כ-50% מכלל הבושם. הם מורכבים מתבלינים, אזוב, עובש ופרומונים סינתטיים (המחקים חומרים כימיים שהגוף מפריש, ושמשפיעים על מידת המשיכה המינית).
בניגוד לשאר חלקי הבושם, הבסיס אינו מכיל שומנים, והוא נותר על הגוף שעות לאחר ההתזה. הבסיס הוא בעצם ריח הבושם שאנחנו מכירים.
ה"דבק" שמחבר את שלוש השכבות הוא אלכוהול בריכוז של 96%. לאחר הוספת האלכוהול מניחים לבושם לתסוס כמה חודשים. כן, ממש כמו יין. המינימום ההכרחי הוא שלושה חודשים, שאחריהם מתקבל בושם בריכוז 20%.
לאחר סיום התסיסה יצרנית הבושם מעבירה את התוצרת לחברה שהזמינה אותו. שם מריחים, מתייעצים, בוחנים את הריח, ומחליטים אם לחתום עם היצרנית על הסכם קנייה, שיהפוך את תרכובת הריחות לשלהם באופן בלעדי.
מושגים בבישום שצריך לדעת
ההבדל בין או דה טואלט, או דה קולון ופרפיום הוא באחוז האלכוהול שהם מכילים. ככל שאחוז האלכוהול גבוה יותר, כך הריח רענן יותר ונשאר על הגוף לאורך זמן. פרפיום. מכיל אלכוהול בריכוז של 96%. 40%-20% עוצמה על הגוף. לא מגיע עם מכל התזה או רולר. הפרפיום מגיע בבקבוקונים קטנים משום שהוא מרוכז. מאותה סיבה כדאי לשים מעט ממנו ולא לשפוך חצי בקבוק בכל התבשמות. כיום כמעט לא מייבאים פרפיומים לארץ משום שאין לכך דורש. או-דה-פרפיום / או-דה-טואלט. מכיל אלכוהול בריכוז של 86%-80%. עוצמה של 20%-10%. או-דה-פרש / או-דה-קולון. מכיל אלכוהול בריכוז של 60%. עוצמה של 3%-2% על הגוף. בושם ללא אלכוהול. מכיל בסיס שומני לחלוטין ותמצות מקסימלי. עוצמה של 3%-2% בלבד.
להסתכל בקנקן
זהו. הריח הושלם, הפקק נחתם והבושם הגיע למדף בחנות. שם הוא יישב, עד שנושיט אליו יד. חשבתם פעם מה גורם לנו לקנות בושם? התשובה, מן הסתם, תהיה "הריח". נכון, אבל זה רק חלק קטן מהעניין.
כמו מפלגה בימי הבחירות, כל בושם יוקרתי מתיימר לשדר מסר ייחודי. את המסר הזה, שנועד לכבוש את לב הצרכנים ולגרום להם לפתוח את ארנקם, אנשי השיווק מנסים להחדיר לתודעת הצרכנים באמצעים שונים: דיילות שיווק נמרצות, שם הבושם, תמהיל הריח, העיצוב והצבע, אפילו מועד ההשקה.
מתברר, שכשאנחנו בוחרים בושם, אם לעצמנו ואם כמתנה, אנחנו מושפעים מגורמים רבים שאנו אפילו לא ערים להם: המחיר, המותג, העיצוב, התדמית של הבושם (קלאסי או מתוחכם), צבעו (ירוק משדר רעננות, כחול מסמל חופש ואדום הוא צבע הפיתוי) - כל אלה מרכיבים את הגורם המשפיע ביותר: המסר.
חברת הבשמים קשארל, למשל, שיווקה באחרונה בושם שנועד להעביר מסר של תשוקה. כל שאר המרכיבים נבחרו בהתאם: השם - "אמור אמור אליקסיר
פאשן", שפירושו שיקוי אהבה; מועד ההשקה - יום האהבה; צבע הבקבוק - אדום לוהט; העיצוב - דמוי צוואר ברבור ענוג ואצילי; הריח - פרחים ופירות.
התוצאה היא שהבחירה שלנו עלולה להיות מושפעת בעיקר מפרסומות, משיווק מוצלח ומשכנוע של אנשי מכירות. לפעמים השידוך עובד, אבל באותה מידה אנו עלולים למצוא את עצמנו מדיפים ריחות שלא נעימים אפילו לנו. אז מה עושים? גם נעזרים בטיפים שיש לנו בשבילכם איך לבחור בושם (ראו מסגרת) וגם זוכרים לא רק להתפעל מהקנקן, אלא להריח טוב-טוב מה שיש בתוכו.
ייעוץ מקצועי: פרופ' מל רוזנברג, מיקרוביולוג ומומחה בינלאומי לריחות פה וגוף מהפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב; איריס אגיב, מנהלת ההדרכה, חטיבת מוצרי יוקרה לוריאל; סטפן בלג'מן, מנהל מותג ל'אוקסיטן; דניאל מק'דרמוט, מדריך ראשי בחברת קלווין קליין הבינלאומית; לייזה המאירי, מנהלת ההדרכה של אסתי לאודר ישראל; אורלי עוז-שמואל, מדריכה ראשית של חטיבת הקוסמטיקה דיפלומט; אסי טוחן, מחברת הספר "בושם", בהוצאת חיים טובים
ליקט יוסי פלדלר
www.moneysmell.com