הפרעות חרדה – Anxiety Disorders - הצעות לטיפול טבעי
מהי חרדה:
חרדה היא תחושת פחד מוגזמת או תחושת בהלה או דאגה יתרה המלווה בתסמינים גופניים. כמעט כל אחד לעיתים חווה תחושת חרדה מסויימת.
חרדה ופחד הן תופעות נורמליות שתפקידן המקורי לגרום לאדם לברוח מסכנה, זהו תהליך טבעי ונחוץ של הישרדות.
הפרעות חרדה הן ההפרעות השכיחות ביותר מבין ההפרעות הנפשיות הפוגעות במבוגרים ובילדים. החרדה באה בעקבות ציפייה לסכנה שיכולה להיות פנימית או חיצונית.
לא תמיד קל לאדם מן השורה להבדיל בין פחד לחרדה. אחד הההבדלים החשובים בין פחד לחרדה הוא שפחד נובע מהסכנה עצמה ואילו חרדה מתעוררת עקב הציפייה לסכנה.
חרדה כוללת בתוכה את הדרגות של פחד החל מדאגה מתונה ועד לפאניקה בלתי נשלטת.
החרדה יכולה ללבוש פנים רבות. מצבים ומחלות רבות נחשבים היום כ"הפרעת חרדה": התקפי פאניקה, פוביות, התנהגות כפייתית או מחשבות טורדניות, היפוכונדריה, הפרעת חרדה עקב טראומה ותחושת חרדה כללית.
חרדה יכולה להיות חריפה ולהתחיל בפיתאומיות או שיכולה גם להיות כרונית, פחות חריפה אך ממושכת. היא יכולה אף להופיע באופן הדרגתי.
חרדה פוגעת במגוון רב של אוכלוסיות, כולל אוכלוסיות בריאות ונורמטיביות. כמו כן, חרדה אינה מבדילה בין מעמדות או מינים.
הפיזויולוגיה של החרדה
במרכז המוח מעל לגזע המוח קיימת מערכת מבנים הנקראת ה"מערכת הלימבית". בתוך המערכת הלימבית קיימת בלוטה בשם "אמיגדלה". האמיגדלה אוצרת את כל הזיכרון המשמש לצרכים הישרדותיים. לאמיגדלה יש זיכרון חזותי של האירועים, אך יש לה רק זיכרון סומאטי (גופני), באמצעותה הזיכרון יהיה רק של תחושות גופניות, אך לא קולות ו/או מראות.
האזור במערכת הלימבית האוצר את הזיכרון המודע (היפוקמפוס) מתפתח רק מגיל 4.
תפקיד האמיגדלה הוא לשמר את כל הזכרונות שיצרו תחושה של איום על הקיום ובכך להתריע למוח על סכנה אפשרית בעתיד. האמיגדלה אינה "שוכחת ומחסירה" דבר, אלא שהזיכרון שלה אסוציאטיבי ומזכיר תמונה מטושטשת. על ידי כך, מצבי הסטרס והמתח שחווים אנשים מבוגרים במהלך חייהם, עלולים לעורר את אותו זיכרון רדום שנשמר להם באמיגדלה ואז החרדה מתעוררת באופן פתאומי ללא שום התראה לבואה.
ברגע שכמות הזיכרון הטראומתי מכבידה על האמיגדלה, נוצר מצב שהיא כאילו "עולה על גדותיה", ובמצב כזה האמיגדלה משבשת את האותות למערכת האוטונומית ולמערכת ההורמונלית. ברגע שבו שתי מערכות הפיקוד והבקרה של הגוף משתבשות נוצרים סימפטומים כגון: קוצר נשימה, תחושת מחנק, סחרחורות, חוסר יציבות, דפיקות לב מואצות, רעד, הזעה, בחילות, כאבי בטו או שלשולים, תחושה של חוסר מציאות, ניתוק מהסביבה, כאבים, אי נוחות בחזה, קשיי שינה, פחד ללא סיבה, או פחד "להשתגע", או לאבד שליטה.
שכיחות וסטטיסטיקה
הפרעות חרדה הן סוג הבעיה הנפשית השכיחה ביותר בארה"ב הפוגעות ב-19.1 מליון (כ-13.3%) מכלל האוכלוסיה הבוגרת בארה"ב (גילאי 18-54).
בהסתמך על מחקר שנערך ע"י ADAA בשם "הנטל הכלכלי של הפרעות חרדה" ובהסתמך על נתונים שנאספו ע"י האגודה והתפרסמו בכתב העת לפסיכיאטריה קלינית.
הסבירות שאנשים הסובלים מהפרעת חרדה יפנו לרופא לצורך טיפול היא פי 3-5 יותר מאנשים שאינם סובלים מהפרעה זו, והסבירות לאישפוזם בבית החולים בעקבות הפרעות פסיכיאטריות היא פי 6 גבוהה יותר, לעומת אלה שאינם סובלים מחרדה.
הסטטיסטיקה מעידה כי שכ-5-10% מהאוכלוסייה סובלים מהפרעות חרדה בעוצמות שונות.
רוב האנשים עוברים לפחות תקופה אחת בחיים המאופיינת ברמת חרדה גבוהה, בין אם היא מאובחנת פורמלית כהפרעת חרדה, ובין אם היא קיימת כחלק מהחוויה האנושית.
פחות משליש מהסובלים פונים לטיפול, בדרך כלל בשל חוסר מודעות וסטיגמות לגבי הטיפול הנפשי.
מתי חרדה נחשבת כמחלה:
חרדה נחשבת כמחלה או הפרעה כאשר היא מפריעה לתפקודו של החולה וכאשר היא מוגזמת ביחס לגירוי שמעורר אותה. חרדה מאובחנת על פי סיפור המקרה.
מתי לפנות לרופא? מומלץ לפנות לרופא כאשר האדם סובל מאחד או יותר מהתסמינים הבאים במשך מספר ימים רצופים, או במידה והתופעות חוזרות על עצמן ומופיעות למעלה מפעם בחודש או 3 שבועות:
§ תסמינים גופניים שלא נמצא להם הסבר רפואי מניח את הדעת הכוללים: דפיקות לב, הזעה, רעד, קוצר נשימה, תחושת חנק, כאב או לחץ בחזה, בחילות, סחרחורות, תחושת עקצוץ בגפיים וצמרמורות.
§ דאגה כללית שאינה ממוקדת ואינה חולפת.
§ עייפות, תשישות, קשיי ריכוז והפרעה בשינה שאין להם הסבר מיידי.
§ התעסקות מטרידה או פחד מתמיד ממחלה ספציפית.
§ פחד מאיבוד שליטה, פחד להשתגע או פחד ממוות.
§ מחשבות טורדניות או הרגלים כפייתיים ומטרידים.
§ חרדה ספציפית (פוביה (המפריעה לתפקוד.
סיבות להתפתחות חרדה:
הפרעות חרדה נחשבות לסוג ההפרעות הפסיכיאטריות הנפוצות ביותר בעולם, ובעיקר בעולם המערבי. מחקרים הראו כי יש להפרעות אלה בסיס תורשתי, ולכן חלק חשוב מזיהוי ההפרעה והטיפול בה קשור, בין היתר, מבדיקת ההיסטוריה המשפחתית של המטופל.
הפרעות חרדה עלולות להתפתח ממספר גורמים ולא תמיד ניתן לזהות את הסיבה הבלעדית לבעיה.
מקובל לחשוב שחרדה מושפעת מגורמים פסיכלוגיים כמו אישיות, אירועי חיים וסגנון חיים, וגם מושפעת מגורמים פיזיולוגיים כגון תורשה, תהליכים כימיים במוח. ישנה גם אינטראקציה בין שני סוגי הגורמים.
כיום סבורים כי הנטייה לחרדה היא תורשתית ונובעת משיבוש במערכת המעבירים העצביים (נוירו-טרנסמיטורים) במוח ובעיקר של נוראפינפרין, סרוטונין ו-GABA (חומצה גאמא אמינובוטירית). תפקידם העיקרי של המעבירים העצביים הללו הוא פיקוח על תפקודים רגשיים ומנטליים רבים וביניהם תחושת רעב, מצב רוח ועוד. באמצעות חומרים כימיים כגון אדרנלין או איזופרנאלין ניתן לגרום להתקף חרדה חמור בכל אדם (תרופות מסוימות כמו סומאטריפטאן עשויות לגרום להתקפי חרדה כתופעת לוואי של ההשפעה הכימית שלהן על המוח). עדיין לא ברור מדוע אדם מסוים סובל מתסמונת חרדה כללית ואילו אדם אחר עם אותו סוג של שיבוש סובל דווקא מהיפוכונדריה או מכפייתיות. יש בקרב הסובלים מהפרעות חרדה ובעיקר הלוקים בהפרעת פאניקה, שמערכת העצבים האוטונומית שלהם בעלת רגישות גבוהה מאד לגירויים חיצוניים וכושר הסתגלות איטי יותר לגירויים חוזרים. מחקרים גנטיים הולידו נתונים מוצקים המצביעים על תרומתו של רכיב גנטי אחד לפחות להתפתחותן של הפרעות חרדה. כמעט למחצית החולים הלוקים בהפרעת פאניקה יש לכל הפחות קרוב משפחה אחד הלוקה במחלה. חלק מהחוקרים סבורים, כי למאפיינים אישיותיים וסביבתיים יש השפעה על אופי התסמונת ממנה סובל החולה.
סיבה אפשרית אחרת לחרדה קשורה ביכולתם של ילדים ללמוד תגובות פנימיות של חרדה באמצעות חיקוי תגובות החרדה של הוריהם (תיאוריית הלמידה החברתית). נראה שהורים חששנים גורמים לילדיהם להיות חרדים עקב הגנת יתר שלהם מפני סכנות אפשריות או ע"י הגזמה של הסכנה. חרדות מוקדמות (מחודשי חייו הראשונים של הילוד) הן תוצר של חוסר האונים הרגשי של התינוק המקביל לחוסר האונים הגופני שלו. חוויות מוקדמות של פרידה הן דפוס של חוויה טראומטית שגורמת לחרדה אוטומטית, פרימיטיבית ובעלת עוצמה גבוהה. חשוב לציין שלא רק אירועים חיצוניים מעוררים חרדה, אלא גם משאלות, פנטזיות ומחשבות לא מודעות. כפי שצוין הסיבות לרוב גנטיות אך לאירועים מהילדות המוקדמת ולאירועים דרמטיים מחייו הבוגרים של האדם קיימת השפעה וייתכנו כמובן שילובים של גורמים אלה.
ביטויים של חרדה:
כמו שציינתי, חרדה היא התנהגות פיזיולוגית ותגובה פסיכולוגית גם יחד.
בד"כ החרדה מאופיינת בתחושת פחד או בהלה מוגזמת בתסמינים גופניים כגון:
הזעת יתר, דפיקות לב מואצות, קוצר נשימה, רעד, תחושת עקצוץ בגפיים, צמרמורות, תחושת חנק, כאב או לחץ בחזה, תחושת "גולה" בגרון, בחילות, כאב בטן, שלשול, סחרחורות וכאבי ראש, מתח שרירים, יובש בפה.
ברמה הפסיכולוגית החרדה מעוררת שיתוק, ניתוק מה"עצמי" ואף תחושה או חשש למות או להשתגע.
לעיתים מלווה החרדה בעייפות, ירידה ביכולת הריכוז, הפרעות עיכול, צורך ללכת לשירותים לעיתים תכופות, דיכאון, בושה, או רגש אשמה.
סוגים שונים של הפרעות חרדה:
1. הפרעת פאניקה (Panic Disorder).
2. אגרופוביה.
3. הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD) Post Traumatuc Stress Disorder.
4. הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) Obsessive Compulsive Disorder.
5. פוביה (פשוטה/ספיציפית) Specific (Simple) Phobia.
6. חרדה (פוביה) חברתית (SAD) Social Anxiety Disorder.
7. הפרעה חברתית מוכללת (GAD) Generalized Anxiety Disorder.
הפרעות חרדה מחולקות לקטגוריות בעלות שוני משמעותי. המשותף בין כולן הוא מנגנון נפשי דומה, אולם ההתמודדות הנפשית השונה עם החרדה יוצרת תגובות שונות.
הרחבה
1. הפרעת פאניקה (Panic Disorder)
התקפי חרדה מכונים גם התקפי פאניקה או הפרעת פאניקה. משמעות השם נובע מתגובת בהלה חריפה שמתרחשת שוב ושוב ללא סכנה מציאותית אובייקטיבית.
אנשים הסובלים מהתקפי חרדה חווים אפיזודות של בהלה אשר גורמת להם להרגיש כאילו יש להם התקף לב או שהם עומדים "להשתגע", ללא כל סיבה נראית לעין. תסמינים הכוללים דפיקות לב מואצות, כאב או אי נוחות בחזה, הזעה, רעידות, תחושות של דקירות, שריפה פנימית, תחושה של חנק, פחד ממוות, פחד מאובדן שליטה.
התקפי חרדה מופיעים פעמים רבות יחד עם אגרופוביה, או גוררים אחריהם אגרופוביה (=הימנעות ממקומות מהם המילוט עלול להיות קשה בעת ההתקף (פרטים בהמשך).
התקף חרדה/פאניקה מוגדר כהופעה פתאומית ורבת עוצמה של בהלה, פחד או אי נוחות, המגיעה לשיאה בתוך 10 דקות לערך וכוללת לפחות 4 מתוך התסמינים הבאים:
§ תחושה של סכנה קרבה.
§ הצורך להימלט.
§ דפיקות לב.
§ הזעת יתר.
§ רעידות.
§ קוצר נשימה.
§ תחושה של מחנק.
§ כאב, דקירות או אי נוחות בחזה.
§ בחילה או אי נוחות בדרכי העיכול.
§ סחרחורות.
§ דפרסונליזציה: תחושה שהדברים אינם מציאותיים.
§ פחד מאובדן שליטה או פחד מ"יציאה מהדעת".
§ פחד ממוות.
§ דקירות קלות.
§ גלי קור או חום.
ישנם 3 סוגים של התקפות פאניקה:
§ פתאומית – ההתקפה מופיעה "יש מאין", ללא כל אזהרה וללא כל סיבה נראית לעין.
§ מצבית – מצבים שבהם הפרט תמיד סובל מההתקף, למשל כניסה למנהרה.
§ נטייה למצביות – מצבים שבהם קיימת סבירות שהפרט יסבול מהתקפת פאניקה, אם כי זו אינה תמיד מתרחשת. לדוגמא: פרט שסובל לפעמים מהתקפות פאניקה בעת נהיגה, אך זה לווא דווקא מופיע באופן קבוע בכל נהיגה.
אבחון פסיכיאטרי של הפרעת פאניקה מחייב הופעת שתי התקפות פאניקה פתאומיות לכל הפחות, ואחריהן לפחות חודש אחד בו ישנה דאגה מהישנות ההתקפות.
2. אגרופוביה
אגרופוביה מופיעה לרוב יחד עם הפרעת פאניקה, אך לא תמיד. אגרופוביה מאופיינת על ידי פחד מהופעה של התקפת פאניקה במקום ממנו אין אפשרות מילוט, או מצב בו ייגרם אובדן שליטה או מבוכה בשל האובדן שליטה.
הסובלים מאגרופוביה נוטים לכן לעזוב את ביתם (במצבים חמורים העזיבה היא אף למשך שנים). יש כאלה מפתחים מסלול קבוע או שטח פעילות קבוע ומוגבל שממנו הם אינם סוטים, למשל מסלול קבוע מביתם למקום העבודה. אנשים אלה אינם מסוגלים לנוע מחוץ למה שבעיניהם תחום הביטחון מבלי לסבול מחרדה חמורה.
הגיל בו מופיעה הפרעת החרדה הראשונה נע מגיל ההתבגרות המאוחרת ועד אמצע שנות השלושים לחייהם. מעטים סובלים מהתקפת פאניקה מילדות.
ישנו מבחן עצמי לזיהוי סימנים להפרעת פאניקה. אם האדם מוטרד מ: "התקפות" חוזרות ופתאומיות, בהן גובר פחד חזק ואי נוחות, ללא סיבה נראית לעין.
במהלך התקף זה, הבן אדם צריך לשאול את עצמו האם חווה מהתסמינים הבאים:
§ דפיקות לב.
§ הזעה.
§ רעידות.
§ קוצר נשימה.
§ חנק.
§ כאב או אי נוחות בחזה.
§ בחילה או אי נוחות בדרכי העיכול.
§ רעידות ברגליים.
§ סחרחורות.
§ תחושה שהדברים אינם מציאותיים או שאדם מנותק מעצמו.
§ פחד ממוות.
§ דקירות קלות או חוסר תחושה.
§ גלי קור או חום.
§ הימנעות ממצבים בהם יהיה קשה להימלט או לקבל עזרה, כגון בקהל או על גשר.
§ קושי לנוע באופן חופשי ללא ליווי.
למשך חודש אחד לפחות לאחר הופעת ההתקף האדם שואל עצמו האם:
§ חש דאגה לגבי הישנות ההתקף?
§ האם חשש מהתקף לב או "יציאה מן הדעת"?
§ האם שינה את התנהגותו כדי להתכונן להתקף עתידי?
חשוב לשים לב: כאשר אדם סובל משתי בעיות או יותר בו זמנית, האבחון נעשה מורכב יותר, לדוגמא, במידה והפרעת חרדה משולבת עם דיכאון יש להיזהר באבחנה ובקביעת הטיפול המתאים.
דיכאון מאופיין בין היתר בתופעות כגון שינויים בהרגלי אכילה או השינה, עצבות או דיכאון, חוסר עניין בחיים, חוסר ערך או אשם.
3. הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD) Post Traumatuc Stress Disorder
פוסט טראומה PTSD היא תולדה של חשיפה לאירוע טראומתי כלשהו, כדוגמת תקיפה על רקע אירוע מיני או פיזי, אירוע פיגוע או מלחמה, תאונת דרכים, חשיפה או צפייה במותו הבלתי צפוי של אדם קרוב, תולדה של אסון טבע כלשהוא ועוד.
שלושה תסמינים עיקריים נלווים לתופעת PTSD:
§ "התנסות מחודשת" באירוע הטראומתי (כדוגמת הבזקים פתאומיים וחלומות בלהה).
§ נטיות הימנעות (כדוגמת הימנעות מחזרה למקומות הקשורים לטראומה או מזכירים אותה בעקיפין).
§ אובדן תחושה רגשית (התנתקויות).
כמו כן, אפשרי גם תופעות פסיכולוגיות כדוגמת קשיי הירדמות, תחושת אי שקט או פגיעה ביכולת הריכוז. בטווח הארוך עלולה להתרחש פגיעה באיכות חיים, בתפקוד בעבודה, בחיי המשפחה.
התופעה עלולה לפגוע באנשים בכל טווח הגילאים האפשרי, ומתח טראומתי עשוי להיות תופעה המצטברת לכל החיים. בין התגובות האפשריות לטראומה אפשר לכלול תחושת פחד מוגבר, תחושת חוסר אונים, ו/או תחושת אימה.
על מנת לאבחן PTSD מבחינה פסיכיאטית כל התסמינים חייבים להתקיים במשך חודש אחד לפחות, ולהיות מלווים בפגיעה ממשית ביכולת האדם ליצור קשרים חברתיים ולהתערות בחברה, לעבוד באופן סדיר או ליטול חלק בפעילויות אחרות המהוות חלק מהתפקוד היומיומי.
להלן תסמיני ה - PTSD:
§ חוויה מחדש של האירוע, הבאה לידי ביטוי בהתפרצות פתאומית של מחשבות וזכרונות או חלומות חוזרים ונשנים.
§ התנהגות הימנעותית, שבאה לידי ביטוי בהימנעות של הקורבן ממגע עם פעילויות, מצבים, אנשים ו/או שיחות שלהם הוא מייחס קשר לטראומה.
§ תחושה כללית של קהות חושים ואובדן כל עניין בסביבה, עד כדי התנתקות.
§ רגישות יתר, הכוללת: אי יכולת להירדם, תחושות חרדה, תגובת בהלה קיצונית, תחושת אי שקט והתפרצויות זעם.
חשוב להבחין בין PTSD להפרעת לחץ אקוטית (Acute Sterss Disorder):
האבחנה האקוטית מבוססת על תסמינים דומים לאלו שמגדירים מצב של PTSD אבל נקבעת כאשר אלו מתרחשים ב-4 השבועות הראשונים לאחר הטראומה לכל היותר. קורבנות טראומה רבים עלולים ללקות בהפרעת לחץ אקוטית אך להחלים ממנה תוך מספר שבועות. חלק מהם יפתחוPTSD שישפיע לאורך טווח.
על פי הסטטיסטיקה שליש מקורבנות הטראומה שיפתחו רמה כזו או אחרת של PTSD , וכ-5-10% שיפתחו רמה חריפה של הפרעת דחק פוסט טראומתית.
4. הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) Obsessive Compulsive Disorder
ב - OCD אחדים מוטרדים ממחשבות עקשניות שאין פוסקות (אובססיביות) המשקפות חרדה או פחדים מוגזמים. אובססיות אופייניות מתייחסות לדאגה מהידבקות בזיהום, חששות הנוגעים להתנהגות בלתי הולמת או התנהגות אלימה. האובססיות עלולות להוביל את האדם לבצע טקסים או התנהגויות טקסיות (=קומופולסיה, כמו נטילת ידיים, חזרה על ביטויים או אגירת חפצים) המיועדים להפחית את החרדה הנגרמת מהאובססיה.
OCD מאופיינת באובססיות וקומפולסיות בלתי נשלטות, שמידתן המוגזמת מזוהה על ידי האדם הסובל מהן.
אובססיות הן מחשבות או דחפים פולשניים אשר גורמים חרדה לאדם.
האובססיות הנפוצות הן:
§ מחשבות הנוגעות לזיהום, למשל האדם חושש ממגע עם ליכלוך, חיידקים או חפצים "מלוכלכים".
§ מחשבות עקשניות, למשל האם כיבה את התנור, האם נעל את הדלת או הפעיל את המזכירה האלקטרונית.
§ צורך קיצוני בסדר וארגון.
§ דחפים או מחשבות תוקפניים, למשך דחף לצעוק באולם קולנוע הומה.
קומפולסיות הן התנהגויות או טקסים עליהם חוזר האדם, כאשר ביצוע טקסים אלה מנטרל את החרדה הנגרמת מהמחשבות האובססיביות, אף שההקלה אינה אלא זמנית. הקומפולסיות מוטמעות בשגרת היומיום של האדם ואינן תמיד קשורות ישירות למחשבה האובססיבית, למשל אדם בכל מחשבות תוקפניות עשוי לספור מרצפות במדרכה בנסיון לשלוט על מחשבותיו.
הקומפולסיות הנפוצות הן:
§ ניקיון: חולים מוטרדים מחיידקים וזיהומים נוטים לעסוק בניקיון בלתי פוסק, בצורת נטילת ידיים, מקלחות תכופות או ניקיון בלתי פוסק של הבית.
§ התנהגויות של בדיקה: בדיקת ביצוע פעולות שיגרתיות כמו נעילת הדלת עשרות פעמים.
§ חזרה: מלמול שם או מילה שוב ושוב, חזרה על פעולה מסויימת לא הפסק.
§ איטיות: ביצוע שגרת היומיום באיטיות מוגזמת, הקדשת שעות רבות לסדר וארגון של חפצים.
§ אגירה וצבירה: קושי להשליך חפצים חסרי שימוש כגון עיתונים ישנים, דואר "זבל", מכשירי חשמל מקולקים ועוד. לעיתים האגירה מגיעה למצב שבו חדרים שלמים בבית מתמלאים בחפצים שנשמרים.
אבחון פסיכיאטרי של OCD מחייב כי האדם יקדיש זמן משמעותי מיומו (לפחות שעה ביום) לאובססיות ו/או קומפולסיות, וכי הן פוגעות בשגרת החיים הרגילה שלו, בתפקודו בעבודה, בפעילויותיו החברתיות או במערכות היחסים שלו עם אחרים. ה - OCD עלולה לפגוע ביכולת האדם להתרכז, ולעיתים גוררת הימנעות ממצבים מסויימים, למשל אדם עם אובססיה לניקיון עשוי להימנע משירותים ציבוריים.
הופעת ה – OCD היא הדרגתית ולרוב מתחילה בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת. לעיתים להבדיל ממבוגרים, ילדים בעלי OCD, שמפגינים בעיקר קומפולסיות מהסוג של נטילת ידיים, בדיקה וסידור, אינם מכירים במידתם המוגזמת של האובססיות והקומפולסיות שלהם.
5. פוביה (פשוטה/ספיציפית) Specific (Simple) Phobia
פוביה (בעיברית: "בעת") מוגדרת כמצב שבו האדם סובל מתגובת פחד ובהלה חריפים ומוגזמים לאובייקט מסויים או למצב מסויים שאינם מעוררים תגובות כאלה בקרב רוב האוכלוסייה. לדוגמא: פוביה מחיות (כלבים, חתולים), פחד גבהים (מעליות, מגדלים, טיסות), מצבים רפואיים (זריקות, בדיקות דם, רופא שיניים). גם רמת הפחד אינה הולמת את המצב של הימנעות ממצבים יומיומיים מקובלים ושכיחים.
פוביה תוגדר ככזו כאשר הפחד פוגם בשגרת היומיום של האדם, בתעסוקתו ובאיכות חייו. כל עוד הפחד הוא סביר הוא לא ייחשב לפוביה.
פוביה יכולה להיווצר בילדות ולרוב הינה תולדה של אירוע טראומטי כלשהוא, מודע או לא מודע. למשל: נשיכה ע"י כלב עלולה להוביל לפחד מכלבים.
פחד מפני סוגים מסויימים של בעלי חיים היא הפוביה הנפוצה ביותר. ההפרעה עשוייה להיות מלווה בהפרעת פאניקה ופחד ממקומות פתוחים.
הטיפול הנפוץ והיעיל ביותר לפוביה הוא טיפול קוגנטיבי התנהגותי, ניתן לשלב גם היפנוזה וכלים טיפוליים אחרים.
6. חרדה (פוביה) חברתית (SAD) Social Anxiety Disorder
SAD מאופיינת בתחושת חרדה קיצונית ומוגזמת בכל הקשור לשיפוט ע"י אחרים או התנהגות העלולה לגרום לתחושת מבוכה או הפיכה למקור ללעג חברתי. חרדה מוגברת זו עשויה להוביל להימנעות ממצבים חברתיים שונים.
התסמינים הנלווים להפרעה זו: דפיקות לב מואצות, חולשה, נטייה להסמיק, הזעה מוגזמת, רעדות, קיבה רגישה, בלבול.
אנשים הסובלים מהפרעה זו הם בעלי רמה גבוהה של מודעות לסממנים הפיזיים של תחושת החרדה והחשש שאנשים ישימו לב, ישפטו אותם ויקבלו רושם שלילי לגביהם.
אנשים אלו נוטים לרגישות לביקורת ודחייה, מתקשים להביע את עצמם וסובלים מהערכה עצמית נמוכה. הפחדים הכבדים ביותר הקשורים להפרעה זו הם פחד לדבר בציבור או לדבר עם זרים, פחד לפגוש אנשים חדשים, ופחדים הקשורים לעשייה (פעילויות שעלולות להיות מביכות), כמו כתיבה, אכילה או שתייה בציבור. סובלים מהפרעה זו חוששים בדרך כלל להימצא במסגרות חברתיות שונות.
ההפרעה מתפרצת בד"כ באמצע או בסוף תקופת ההתבגרות, אך ידוע גם על ילדים שאובחנו.
ילדים הסובלים מהפרעה זו נוטים לביישנות מוגזמת, היצמדות לאחרים, התקפי זעם ואף אי יכולת נפשית לדבר. לרוב מלווה ירידה חדה בביצועים בבית הספר, דבר המוביל לניסיונות מצד הילד להימנע מללכת לבית הספר או להשתתף בפעילויות חברתיות התואמות את גילו. עיקר הפחדים קשורים למסגרות של בני גילם וחבריהם ולא פעילויות בית ספריות הכוללות מבוגרים, אשר עימם הילדים עשויים להרגיש יותר בנוח.
האבחון הפסיכיאטרי של SAD מבוסס על קיום התסמינים למשך חצי שנה, לכל הפחות. פוביה או חרדה חברתית, משפיעה על למעלה מ-10% מהאוכלוסיה בעוצמות חומרה שונות והטיפול אפשרי בצורה יעילה למדי.
7. הפרעה חברתית מוכללת (GAD) Generalized Anxiety Disorder
הפרעה זו מאופיינת ע"י דאגנות מוגזמת ובלתי מציאותית. אצל מבוגרים החרדה מתמקדת בנושאים כגון בריאות, כסף, משפחה או קריירה. בנוסף לדאגנות כרונית, תסמינים של GAD כוללים ביטויים פיזיולוגים כמו: רעידות, כאבי שרירים, בעיות שינה, כאבי בטן, שלשול או אי נוחות בדרכי העיכול, הזעה, בחילה, ידיים קרות ולחות, קושי בבליעה, עצבנות, סחרחורות ומתח כללי.
GAD עלול להופיע יחד עם הפרעות חרדה או דיכאון אחרות.
קשה לאבחן GAD משום שאין בה תסמינים דרמטיים כגון התקפות פאניקה, קוצר נשימה, כפי שקיימות לעיתים בהפרעות חרדה אחרות.
אבחנה פסיכיאטרית מחייבת כי במשך 6 חודשים, ימי ההופעה של הדאגנות עולים על מספר הימים בהם הדאגנות אינה מופיעה.
לרוב מיקוד הדאגנות הוא על עניינים כגון עבודה, כספים ובריאותו ובני משפחתו.
הטיפול הקונבנציונאלי
הטיפול הקונבנציולי בהפרעות חרדה מסתמך על פסיכותיראפיה ונטילת תרופות נוגדות חרדה.
פרויד היה אבי התפישה שניתן לטפל בהתקפות של חרדה באמצעות דיבור ובכך ייסד את ענף הפסיכולוגיה.
הטיפול התרופתי
רוב התרופות לטיפול בחרדות עובדות על מנגנון המשהה את פירוק הסרוטונין – זהו נוירוטרנסמיטור האחראי על האיזון הרגשי של האדם במוח.
סוג הטיפול התרופתי נקבע עפ"י סוג ההפרעה, חומרתה והופעתן או היעדרן של הפרעות נפשיות נוספות. טיפולים נפוצים במיוחד בהפרעה הם טיפולים בתרופות מקבוצת ה – SSRI , בנזודיאזפינים.
דור התרופות הראשון כלל את התרופות: ווליום וקסנקס, תרופות ממכרות בשימוש לטווח ארוך.
דור התרופות השני שהנפוץ ביותר הוא הפרוזאק, אינו ממכר, אך גורם לתופעות לוואי כגון הזעה, יובש בפה, עצירות ועוד.
הדור השלישי כולל את תרופות כמו אפקסור, רסיטל, ציפראמיל וסרוקסאט, אלו תרופות ידידותיות יותר מבחינת תופעות הלוואי.
התרופות לטיפול בהפרעות חרדה מגבירות הפרשה של אחד או יותר חומרים כימיים במוח שאחראים על מצב הרוח (סרוטונין, דופאמין, נוראדרנלין). התרופה מרגיעה את האדם, מורידה את סף החרדה ומאפשרת לו לתפקד כרגיל.
תחת טיפול תרופתי, חרדה חריפה הופכת לכרונית אשר ניתנת לשליטה. אדם לומד לתמרן ולשלוט בחרדות אך אינו מסוגל להיפטר מהם לגמרי. אולם, עם הפסקת נטילת התרופה החרדות חוזרות.
לרוב, התרופה נותנת מענה זמני ושטחי. המסקנה היא שתרופות כימיות לא מסוגלות לתת מענה לריפוי מוחלט, התרופות מטפלות בסימפטום ולא בבעיה.
בנוסף , יש לתרופות אלה תופעות לוואי קלות וחמורות החל מכאבי ראש, השמנה, פגיעה בתפקוד המיני, עצירות, נשירת שיער, יובש בפה, ירידה או עלייה בתיאבון, קשיי שינה והזעות.
כמו כן, טיפול תרופתי יכול להועיל בחרדות הנובעות מאירוע טראומטי חולף וקל.
תרופות קונבנציונאליות משפיעות על חומרים ביוכימיים, אשר מופרשים כתוצאה ממצב נפשי מסויים. שינוי ביוכימי ברקמת המוח הוא רק משני למצב נפשי של אדם. כאשר יש התערבות בתהליכים ביוכימיים במתן תרופות כימיות, יש השפעה רק על הצד הפיזי של הגוף. אבל הבעיה היא נפשית וזקוקה לטיפול בנפש.
לכן, במסגרת הטיפול הקונבנציונלי, מקובל לעבוד עם המטופל באמצעות טיפול התנהגותי – קוגנטיבי (במקביל לטיפול התרופתי)
(CBT – Cognitive Behavioral Therapy) - זו שיטת טיפול פסיכולוגי, המתבססת על שילוב של רעיונות מתוך הטיפול ההתנהגותי והקוגנטיבי. הגישה ההתנהגותית מבוססת על מודל "ההתניה הסמויה", שעל פיו תהליכים קוגנטיביים, כמו מחשבות אוטומטיות, נרכשים בתהליכי למידה הדומים ללמידה ההתנהגותית. הגישה הקוגנטיבית מבוססת על ההנחה שכל אחד מגיב אחרת כלפי המציאות בהתאם למשמעות שהוא נותן לאירוע מסויים.
זהו טיפול קצר מועד הממוקד בסימופטומים החרדתיים. במהלכו, נלמדות טכניקות שונות להרגעה עצמית, זיהוי הנחות שגויות, שימוש בדמיון. במקביל ללמידת הטכניקות, מתבצעת חשיפה הדרגתית לגורמים או הסיטואציות המאיימים.
טיפול פסיכותיראפי
טיפולים קוגנטיביים התנהגותיים ותרופתיים ממוקדים בסימפטומים החרדתיים, אך לעיתים יש להתייחס אליהם בהקשר רחב יותר (משבר, תקופת חיים מלחיצה במיוחד, הפרעות אישיות ועוד), ובמקרים אלה ניתן לשלב טיפול פסיכותיראפי ארוך.
כיום, ישנה נטייה לשלב בין הריפוי הקונבנציונאלי לריפוי האלטרנטיבי, וישנם מטפלים קונבנציונאלים המציעים במקביל לטיפול התרופתי וההתנהגותי-קוגנטיבי, גם טיפול באמצעות ביופידבק (BIOFIDBACK)
ביופידבק היא שיטת טיפול אלטרנטיבית, המטפלת במגוון רחב של בעיות, ביניהן בהפרעות חרדה.
זו שיטה מראה פסיכו-פיזיולוגית אשר מציגה בזמן אמת את מצבו הנפשי-גופני של המטופל.
שיטת הביופידבק מבוססת על הרעיון בו מתקבל משוב מדויק על המתחולל בגוף. המשוב משמש מדד אובייקטיבי מוצלח לבעיה הגורמת סבל, שאין המטופל מודע לה בדרך כלל.
בעזרת המחשב אפשר לקבל אינדיקציה לגבי מצב הדריכות והמתח הפנימי של המטופל, רמת זרימת הדם אל אצבעות הרגליים, עומק הנשימה ותדירותה, קצב הלב, לחץ דם, תפקוד המעיים וגלי המוח.
הטיפול מורכב משני שלבים עיקריים:
§ השלב הראשון הינו אימון שיטתי דרכו יכול האדם לווסת ולאזן בעצמו את מה שקורה בגופו. כל זאת תוך מודעות הולכת וגוברת בין הגוף והנפש.
§ בשלב השני האימון עצמו מתפתח לרמה מתקדמת של שליטה בפיזיולוגיה. בשלב זה, האימון גם מכוון ליצור מצב שבו יוכל המטופל להפריד בין סיטואציות רגשיות שונות ובין התגובות הגופניות השונות שהתלוו להם בדרך כלל.
הטיפול בביופידבק לרוב נמשך שבועות או חודשים, לאחריהם המטופל אמור להיות מסוגל ליישם את מה שלמד גם מחוץ למסגרת הטיפול, בכל עת שהדבר נדרש.
הביופידבק הוא טיפול לא פולשני וללא תופעות לוואי.
הטיפול הנטורופתי
לטיפול הנטורפתי בחרדה שתי מטרות: הראשונה היא למנוע התקפי חרדה על ידי תזונה, תוספי מזון וצמחי מרפא המאזנים את פעילות מערכת העצבים, והשנייה היא דרכי התמודדות עם התקפי חרדה, במידה ויקרו שוב.
בנוסף, הנטורופתיה מציעה גם שינוי באורח החיים כדרך להתמודדות בחרדה והתקפי חרדה:
- פעילות גופנית אירובית – במסגרת הטיפול הנטורופתי מותאמת פעילות גופנית באופן אינדיווידואלי למטופל. פעילות גופנית קבועה הינה קריטית להסדרה של פעילות המוח, מסייעת בשחרור אנדורפינים המסייעים לתחושת רוגע ושחרור רעלים גופניים ונפשיים מהגוף.
- טכניקות הרפייה ורגיעה – המטופל לומד טכניקות הרפייה כגון נשימות בטן, דמיון מודרך על מנת להשתלט על התקפי החרדה.
טיפול תזונתי:
הטיפול התזונתי בחרדה והתקפי חרדה כולל:
- איזון רמות הסוכר – חוסר איזון ברמות הסוכר מוביל לתנודות חדות במצב הרוח ולמערכת עצבים לא מאוזנת. יש לאכול ארוחות קטנות במהלך היום כולו במקום 3 ארוחות גדולות.
- חומצות שומן חיוניות – אלו משפיעות על מצב הרוח והתקפי החרדה.
- מזון עשיר בויטמינים התומכים במערכת העצבים.
מזונות מומלצים:
¡ מומלץ להרבות בפחמימות מורכבות ופחמימות מלאות ולאכול לחם משיבולת שועל ובעיקר דייסת שיבולת שועל (קוואקר), משום שזו מכילה ויטמינים מקבוצת B שהם בעלי השפעה מרגיעה על מערכת העצבים. כמו כן, השיבולת שועל מעלה רמות סרוטונין במוח, הגורמים כשלעצמם לתחושת שובע, רגיעה והסדרת שינה.
¡ מומלץ לאכול מזונות המכילים סרוטונין (תרכובת הנוצרת מחומצה אמינית טריפטופאן). הסרוטונין משפר את מצב הרוח, מונע דיכאון ומסייע בשינה. הסרוטונין מצוי במזונות כמו: אבוקדו, מזונות מלאים, דגי ים צפוני המכילים אומגה 3, ביצים, אגוזים, גרעינים, וירקות ירוקים וכתומים.
¡ שתייה מרובה של מים.
¡ יש לצרוך כמות מספקת של ויטמינים מקבוצת B כמו שמרי בירה, אורז מלא, ירקות עליים.
¡ אכילה מרובה של מזון מן הצומח והפחתה של מזונות מן החי בעיקר בשר (ידוע כי מזונות מן החי גורמים לתחושות עויינות, סטרס, חרדה ודיכאון).
¡ גם באכילה של ירקות עליים כמו חסה, סלרי, ברוקולי ופטרוזיליה יש השפעה מרגיעה על מערכת העצבים.
¡ חשוב לצרוך שומנים רב-בלתי רוויים המכילים חומצות שומן חיוניות כמו אומגה 3. לאומגה 3 חשוב בשיקום מערכת העצבים ואיזונה.
¡ כמו כן, יש להעלות את הצריכה של מזונות המכילים חומצות האמינו טריפטופאן ו-GABA. (ארחיב על אלו בהמשך בפרק על טיפול בתוספי תזונה).
¡ מומלץ להרבות במזונות שמכילים סידן ומגנזיום אשר נחשבים למינרלים המרגיעים את הגוף. מקורות טובים למינרלים אלה הם אצות ים, ירקות עליים (למעט תרד), פולי סויה, אגוזים, מולסה, דג סלמון, צדפות, סרדינים (עם העצמות), ברוקולי, יוגורט לא ממותק המכיל "חיידקים טובים".
מזונות שיש להימנע מהם:
¡ יש להימנע ממזונות מעוררים, הגורמים לקשיי הירדמות, והעלולים להגביר את החרדה כגון קפאין, אלכוהול, תבלינים חריפים.
¡ כמו כן, יש להימנע מפחמימות מזוקקות – עוגות, עוגיות, מוצרים העשויים מקמח מעובד, משקאות מוגזים וקלים, לאכול פחות ממתקים. צריכה מוגברת של ממתקים גורמת לגוף להתרוקן מויטמיני B, אלו הם ויטמיני ה"שמח", וחוסר באלו עלול לגרום לאי שקט. כמו כן, רמות גבוהות של סוכר בדם, מעלות רמת אינסולין. עליית האינסולין מאפשרת הפרשת מלח (סודיום כלוריד), ועליית המלח גורמת להפרשת אדרנלין ועליית לחץ דם.
¡ יש להימנע מאלכוהול משום שצריכת אלכוהול מדללת את המשאבים הטבעיים בגוף ואנו מאבדים ויטמינים ומינרלים שאחראיים על הרוגע.
בנוסף, יש להימנע מזיהום אוויר וסיגריות – זיהום אוויר קשור למתכות כבדות: אלומיניום, עופרת, הקשורות לאי שקט (וגם לעליית לחץ דם, סרטן ומחלות נוספות).
טיפול בתוספי מזון לפי קטגוריות:
ויטמינים
§ קומפלקס ויטמיני B (=B קומפלקס)
ויטמינים מקבוצת B מסייעים ללחום בהשפעות המתח ומאזנים את החומרים הכימיים במוח. לויטמין B6 חשיבות מיוחדת. ויטמין B6 ממלא תפקיד חשוב בייצור הסרוטונין – המעביר העצבי הקשור בתחושות אופטימיות, שלווה וביטחון. חוסר יחסי של סרוטונין הוא הגורם הישיר המובהק להפרעות חרדה (וגם לדיכאון, רגזנות, וגורם מרכזי בהפרעות שינה כרוניות).
לויטמינים מקבוצת B יש השפעה מאזנת על מערכת העצבים.
כמו כן, בנוסף לויטמין B6 ותוסף B קומפלקס, מומלץ גם להוסיף ויטמינים: B5, B3, B1, וויטמין C. כל אלה ביחד מסייעים ללחום בהשפעות המתח ומאזנים את החומרים הכימיים בגוף.
מחקר מצא שמינונים גבוהים של כולין אינוסיטול מסייע במקרים של חרדה המלווה גם בהתקפי פאניקה. שימוש רציף ומתמשך במולטי-ויטמין הביא לירידה משמעותית בחרדה ובלחצים המתלווים לה. כמו כן, נמצא כי ויטמין B3 וקומפלקס ויטמיני B+C מסייעים בהשגת הרגעה והקטנת חרדות.
ויטמין B + C קומפלקס (סטרס פורמולה), זהו קומפלקס ויטמיני B במינון גבוה המועשר בויטמין C, לפורמולה זו יש השפעה מרגיעה ומגוננת על מערכת העצבים, מסייעת להתמודדות עם מצבי סטרס (וגם למצבי דיכאון).
בתוסף ה-B קומפקס, יש ליטול מינונים הגבוהים מהצריכה היומית המומלצת.
ההמלצה היא ליטול 50 מ"ג מהתוסף עד פעמיים ביום.
§ ויטמין C
בין תפקידיו הרבים של ויטמין C, יש לו תפקיד חשוב לטיפול במצבי סטרס – מתח נפשי (STRESS), בהיותו חומר מוצא להורמוני הסטרס בגוף: קורטיזול, אפינפרין ונוראפינפרין
כפי שהוזכר למעלה (בפירוט על קומפלקס B), מומלץ ליטול ויטמין C, בצירוף של הקומפלקס B,ולהוסיף גם את הויטמינים: B5, B3, B1.
מינרלים
§ מגנזיום וסידן
למגנזיום תפקידים רבים. התפקיד הרלוונטי לטיפול בחרדות, הינו נחיצותו להפעלת ויטמיני B ולהרפיית שרירים, הנחוצים לאיזון מערכת העצבים. כמו כן, מגנזיום נמצא כמינרל שעשוי להרגיע אנשים עם חרדות קלות.
מומלץ לצרוך עם המגנזיום גם ויטמין B6, משום שהינו אחד הויטמינים היעילים לפעילות המגנזיום.
גם לסידן תפקידים חשובים, ביניהם תהליך מטאובולי של הולכה עיצבית של נוירוטרנמיטורים, וביניהם הנוירוטנסמיטורים לטיפול בהפרעות חרדה.
סידן ומגנזיום פועלים ביחד לתפקוד תקין של מערכת העצבים והרגעתה.
התוסף המומלץ הוא תוסף המשלב 500 מ"ג סידן ו-250 מ"ג מגנזיום פעמיים ביום.
חומצות שומן
§ אומגה 3
אומגה 3 היא אחת מתת הקבוצות של חומצות שומניות רב בלתי רוויות, החיוניות למוח והעברת מסרים במערכת העצבים בצורה תקינה.
חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3 נמצאות בממברנות בתאי הגוף והמוח ומשפיעות על מידת גמישותם ועל רמת תפקוד התאים. גמישות דפנות תאי העצב מסייעת לשיפור התקשורת הבין-עצבית ולפעילותו התקינה של המוח.
שמן דגים הוא המקור התזונתי העשיר ביותר לחומצה דוקוסהקסנואית (DHA) ולחומצה איקספנטנואית (EPA) – שתיהן חומצות שומניות מקבוצת אומגה 3.
אומגה 3 משמן דגים נמצאה כמרגיעה ומונעת בעיקר דכאון, אך גם נמצאה לטיפול בחרדה. היא עושה זאת ע"י כך שהיא מבטלת מחסור בסרוטונין ומגבירה את פעילות הסרוטונין במוח לרמה נורמלית אצל הלוקים וכך היא מחליפה תרופות מסוג SSRI כגון פרוזאק.
מומלץ ליטול 4000-6000 מ"ג של שמן דגים ביום.
תוספים נוספים
§ גאבא - GABA (Gamma Aminobutyric Acid)
גאבא הינה חומצה אמינית המיוצרת בגוף באופן טבעי מחומצת האמינו גלוטמט באמצעות האינזים L – glutamic acid decarboxylase ובסיוע צורה זרחתית של ויטמין B6 המשמשת כקו-פקטור ומנגן.
הגאבא נמצאת בריכוזים גבוהים בהיפותלמוס ולכן גם ממלאת תפקידים רבים בפעילות הורמונלית.
היא חיונית לתפקוד התקין של המוח ומסווגת כנוירוטרנסמיטור – מוליך עצבי.
זו משמשת כנוירוטרנסמיטור "מעכב" במערכת העצבים, הכוונה היא להשפעה מרגיעה על המוח, ובכך שהיא מפחיתה פעילות עצבית, היא נוגדת חרדה אפקטיבית ללא תופעות לוואי.
תרופות ממשפחת הבנזודיאפינים כמו: וואליום, וואבן, קלונקס, המפעילות את אותם קולטנים במוח המופעלים ע"י הגאבא ומכאן נובע הכינוי "מעכב".
כמו כן, נמצא כי לגאבא יכולת להגביר את הניצול והמטאבולזיזם של ויטמין C בגוף.
המינון המומלץ הינו 500 מ"ג 3-2 פעמים ביום בין הארוחות.
לא מומלץ להשתמש בגאבא יחד עם תרופות ממשפחת הבנזודיאפינים שהוזכרו לעיל.
§ ס – אדנוזיל – ל – מתיונין - SAM-E (S – adenosyl – L – methionine)
זו נגזרת של החומצה האמינית מתיונין, רכיב זה קיים בכל תאי הגוף ומשתתף ביותר מ-40 תהליכים ביוכימים בגוף. אחד מתפקידיו העיקריים הוא בתהליך המתילציה, זהו תהליך בו הגוף מייצר מרכיבים חיוניים כמו בניית סחוסים, סינתוז של נוירוטרנסמיטורים וניטרול תאים בגוף.
SAME חיוני לויסות מצבי הרוח ע"י העלאת הנוראפינפרין והסרוטונין (וגם דופאמין).
מינון מומלץ הוא עד 1500 מ"ג (1.5 גרם) ליום, המחולקים ל-3 מנות שוות עם הארוחות.
§ 5 הידרוקסי טריפטופאן - 5HTP (5 Hydroxytryptophan
HTP5 הוא חומר מוצא לסרוטונין. בין תפקידיו הרבים של הסרוטונין הוא באיזון מצב הרוח. הסרוטונין הינו מוליך עצבי במערכת העצבים, אחראי למצב רוח, שלווה ושינה טובה. נוצר בגוף ע"י חומצה אמינית טריפטופאן וכן בעזרת ויטמין B6 וויטמין B3.
תוסף זה נמצא יעיל בהפחתת סימפטומים של חרדה, לא ניתן לרכוש תוסף זה בארץ.
מינון מומלץ הינו 50-100 מ"ג ליום 3 פעמים ביום, על בטן ריקה. אין ליטול את התוסף במקביל לתרופה נוגדת דיכאון או חרדה.
טיפול בצמחי מרפא:
¡ שעונית - פסיפלורה - Passiflora incarnata
מקור הצמח ממרכז ודרום אמריקה, משפחת שעוניתיים, חלקי הצמח בשימוש: נוף הצמח.
על אף שהחלק הפעיל ביותר בצמח הם הפרחים, משתמשים בדרך כלל בעלים או בצמח (המיובש) כולו.
השעונית מכילה גם: ויטמינים: C, B1, B2, B3, ומינרלים: זרחן, אשלגן, נתרן, סידן, ברזל.
פעילויות עיקריות של השעונית הן: מרגיעה כללית, מפיגה חששות (וגם מורידה לחץ דם, משחררת שרירים מכווצים, משככת כאבים ונוגדת עוויתות).
השעונית משמשת גם לטיפול בנדודי שינה עקב מתח ועצבים, עצבנות, חרדה.
מינון מומלץ הוא 250 מ"ג ליום 2-3 פעמים ביום. משום שהשעונית היא צמח מרפא הפועל בעדינות להרגעת עצבים אפשר ליטול אותה במשך היום.
לשים לב:
- אסורה לשימוש בזמן הריון והנקה.
- גורמת לטשטוש חושים ונמנום ולכן אין לקחת אותה לפני נהיגה.
- על הנוטלים תרופות הרגעה יש להיוועץ עם רופא לפני השימוש.
- מומלץ לא לשלב את השעונית עם תרופות נוגדות דיכאון.
- אסורה לסובלים ממחלות כבד ו/או כליות חמורות.
¡ קווה קווה - Piper methysticum - Kava Kava
הקווה קווה הוא שיח הצומח באיי דרום האוקיינוס השקט. משתמשים בשורשים ובקנה השורש, כאבקה או תמצית נוזלית.
פעילות הקווה קווה דומה לזו של פרג האופיום, אך מתונה יותר.
פעילויות עיקריות: משפר מצב רוח, הפגת חששות ומרגיע. משמש בעיקר לחרדות, מתח נפשי, עצבנות, מתח שרירים ונדודי שינה.
קווה קווה גם יכול להפיג במידה משמעותית התקפי פאניקה ותסמינים אחרים של חרדה כללית.
מינון מומלץ לטיפול בחרדות הוא 200-250 מ"ג 2-3 פעמים ביום מהתוסף הסטנדרטי המכיל 30% קווה.
לשים לב:
- אם המטופל נוטל תרופת הרגעה קונבנציונלית, יש להיוועץ עם רופא על מעבר לטיפול אחר.
- אין ליטול את הצמח במקביל לתרופה לטיפול בחרדה, בדיכאון או במחלת הפרקינסון.
- אין ליטול אותו בזמן שתיית משקאות חריפים או אם יש רמה גבוהה של אינזימי כבד.
¡ קמומיל גרמני / בבונג (פראי) - Matricaria recutita (יותר ספיציפי לטיפול בבעיות עיכול)
ישנם שני סוגי קמומיל:
קמומיל רומאי (Chamaemelum nobile), הגדל גם בישראל.
קמומיל גרמני (המדובר) שאינו גדל בארץ.
הקמומיל הגרמני הינו ממשפחת המורכבים. חלקים בשימוש: פרחים, זרעים, עלים.
יש לו מגוון רחב ביותר של פעילויות: מחטא, אנטי דלקתי, נוגד עוותות, מוריד חום גוף, מגביר הפרשת חלב בנשים מיניקות, משתן, טוניק (מחזק ומאזן מערכות בגוף), קרמינטיבי – סופח גזים, אנטי אלרגי, מפעיל מערכת עיכול. ספיציפי לחרדות: סדטיבי – מרגיע את מערכת העצבים, נרוויני – מקל על חרדה ומתח.
מסייע במצבים של עצבנות, נדודי שינה, חרדה.
ניתן לשתות את הצמח בחליטת תה או באמצעות תוסף.
בדרך כלל לקמומיל אין תופעות לוואי שליליות. עם זאת יש לשים לב:
- ישנם אנשים שאלרגיים לקמומיל.
- השימוש בקמומיל עלול להשפיע על תרופות מונעות קרישה.
¡ ולריאנה רפואית - Valeriana officinalis
שיח רב שנתי ממשפחת הולריאניים. צומח באזורים לחים באירופה, דרום אסיה, צפון אמריקה ודרום אמריקה. חלק בשימוש: קנה השורש.
פעילויות: פעילות מרגיעה ומאזנת את מערכת העצבים, הטבה על נדודי שינה הנגרמים עקב חרדות, צמח שמתאים למצבי היסטריה, עצבנות והתרגשות, מתח, אי שקט, חרדות, דיכאון (וגם מיגרנה וכאבי ראש כתוצאה ממתח רב, יתר לחץ דם כתלות בסטרס, למצבי עודף פעילות עצבית).
מינון מומלץ 300 מ"ג 2-3 פעמים ביום.
לשים לב:
- עלול להגביר השפעה על תרופות מרדימות.
- אינו מומלץ בהריון והנקה.
- אין להשתמש בצמח לתקופה ארוכה.
- להימנע מנהיגה בזמן השימוש בצמח.
- אין לצרוך עם תרופות קונבנציונליות נוגדות דיכאון.
¡ שיבולת שועל - Avena sativa (Oats)
צמח עשב חד שנתי ממשפחת הדגניים. מוצאו באזור הים התיכון. זהו אחד הדגנים הבריאים והמזינים ביותר. חלק בשימוש: נוף הצמח בזמן פריחה מלאה, זרעים.
שיבולת שועל עשירה במינרלים וויטמינים: חומצה פולית, סידן, אבץ, ברזל, אשלגן. כמו כן עשירה בחומצות אמינו חיוניות ובסיבים תזונתיים מסיסים.
פעילויות: מזין את הגוף, נוגד דיכאון, שיקום וחיזוק מערכת העצבים, נוגד עוויתות קל, מרגיע ומשכך רקמות, מסייע לריפוי פצעים חיצוניים, מסייע להגברת ייצור חלב אם בהנקה.
צמח החשוב לאנשים הסובלים משינויים במצב הרוח, חרדה, מתח נפשי, דיכאון, חוסר מנוחה ונדודי שינה, משום שעשירה בחומצה האמינית טריפטופאן שבעזרת ויטמין B6, שגם הוא מצוי בצמח, היא הופכת במוח לסרוטונין.
כמו כן, משמש למצבי דאגנות יתר, לחץ, עייפות וחולשה עצבית, נפשית ופיזית, לטיפול בכאבי ראש על רקע עצבי.
מומלץ לשימוש בצורת חליטת תה או ליטול את הצמח בצורת תוסף.
לא לשימוש לאנשים הרגישים לגלוטן.
¡ אשווגנדה (ויתניה משכרת) - Withania somniferum
שיח קטן ממשפחת הסולניים. מקורו בהודו, הוא גדל בצידי דרכים וגם באזורים עירוניים .
כמו כן, צומח גם בצפון אפריקה ומזרח התיכון. חלק בשימוש: שורשים בעיקר, גם בעלים (להיזהר לא להשתמש בעלים בשימוש פנימי – מאוד רעיל) ובצמח כולו.
האשווגנדה מכילה אלקלואידים ותרכובות וויתנולידים הידועים בהשפעתם המרגיעה.
מסייע להתמודדות עם מתח נפשי, מאזן את הורמוני הלחץ בגוף, לעידוד פעילות מנטלית, עמידה במצבי מצוקה ותשישות.
כמו כן, משמש לחולשה שלאחר מחלה, תקופת סטרס, פחדים וחרדות, חוסר מנוחה וחוסר שקט, מתחים ודאגות. (מהווה גם חלק מטיפול באנמיה).
מינון מומלץ לשימוש בצמח הוא 2000-3000 מ"ג ליום.
לא ידוע על התוויות נגד.
¡ סקוטלריה (קערורית) - Scutellaria lateriflora
צמח הגדל בצפון אפריקה. חלק בשימוש: כל הצמח. יש כמה זנים של סקוטלריה.
פעילויות: מרדים, מרגיע, נוגד עוויתות קל, משפיע על מערכת העצבים, מקל על חרדות ומתח, טוניק (מחזק ומאזן מערכות בגוף), יש לצמח השפעה אנטי דיכאונית.
מסייע לטיפול בחרדות, דיכאון, מתח עצבי, לנדודי שינה, עצבנות, פעלתנות יתר ועיכול לקוי, התקפי פאניקה, היסטריה. כמו כן לשימוש כנגד התכווצויות אפלילפטיות.
צורת שימוש בצמח היא מיצוי אלכוהולי (טינקטורה), כמוסות או חליטת תה.
לא להשתמש בהריון ובהנקה.
¡ רודיולה / רוזבין - Rhodiola rosea
צמח בשרני, רב שנתי, הצומח באזורים הצפוניים של אירופה: מזרח סיביר, קמצ'טקה, לפלנד ואלסקה. חלק בשימוש: שורש מיובש.
פעילויות: מגדיל את כושר הגוף לעמוד במצוקה נפשית וסטרס (=אדפטוגן), נוגד דיכאון, מייעל את פעילות הסרוטונין והדופאמין, חרדות ו-OCD, מחזק ומרומם פיזי ונפשי, משפר בעיות שינה, הגנה על הלב במצבי סטרס. הרודיולה גם מסייעת בהגנה על שריר הלב בזמן מתח ולחץ, מונעת השפעה שלילית של עודף אדרנלין המופרש במצבי סטרס.
כמו כן, מגבירה את כושר הזיכרון ואת היכולת המנטלית, הגברת זרימת דם למוח ולשרירים, ואנטי סרטני.
שימוש עיקרי של הצמח הוא בתמצית השרש או תה.
לשים לב:
- שימוש בכמויות גדולות (מעל 800 מ"ג ביום) עלול לגרום לאי שקט ונדודי שינה.
- לא לשימוש בנשים בהריון ומיניקות.
- לאנשים מסויימים הצמח עלול לגרום לכאבי ראש ומיגרנות.
- אין לצרוך את הרודיולה עם תרופות קונבנציליות נוגדות דיכאון.
¡ היפריקום (פרע מחורר) - Hypericum perforatum (St. John's Wort)
שיח רב שנתי ממשפחת הפרעיים. נפוץ בצפון אמריקה ואנגליה. חלק בשימוש: פרחים, ניצנים, עלים.
פעילויות ושימושים: היפריקום משמש כמשקיט ומרגיע מתון, משפר מצב רוח, למצבי עצבות, תחושת חוסר ישע, אובדן תקווה, חששות וחרדות, עצבנות, חוסר שקט, היסטריה, תשישות, הפרעות שינה, כאבי ראש, מרגיע במקרים של דאגנות.
ההיפריקום משפיע על מנגנון הסרוטונין במוח וע"י כך משפר מצב רוח.
השימוש בצמח אינו יעיל לדכאונות חריפים.
שימוש מומלץ בצמח למטרת טיפול בחרדות בצורת מיצוי אלכוהולי (=טינקטורה), כמוסות ושמן.
התוויות נגד:
- אין לקחת עם תרופות נוגדות קרישה.
- יש להימנע מנטילת כמויות גבוהות מהצמח לאנשים שנחשפים לשמש או לקרינה אולטרא סגולה משום שזה צמח פוטוטוקסי (=מגביר את רגישות העור לשמש). שימוש יתר תחת אור חזק יכול גם לגרום לפריחה בעור.
- אין לקחת יחד עם: תרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI, תרופות נוגדות HIV, ציקלוספורין, תרופות נוגדות אפילפסיה, דיגוקסין וגלולות למניעת הריון.
- לא לשימוש בילדים, נערים, קשישים וחולים כרוניים.
¡ גינקו דו-אונתי (בילובה) - Ginko biloba
מקורו של עץ הגינקו בסין וביפן. חלק בשימוש: עלים.
פעילויות ושימושים: עוזר לגוף להסתגל לשינויים ומשפר הרגשה כללית (=אדפטוגן), נוגד קרישה, נוגד דיכאון, אנטי-אוקסידנט חזק, מגביר פעילות תאי עצב במוח, מגן על קרומי תאים כולל במוח, ממריץ זרימת דם, מעורר, משפיע על מערכת העצבים ומעורר אותה, מקל על חרדה ומתח, מרחיב כלי דם ומוריד לחץ דם.
לחרדה: לטיפול בעייפות, חוסר אנרגיה, בלבול, חרדה, דאגה.
מסייע לתשישות גופנית ונפשית, תוך הגדלת כמות הדם המוזרמת למוח ולשאר כלי הדם המובילים חמצן הדרוש לכל איברי הגוף.
שימוש בצמח באמצעות מיצוי אלכוהולי (=טינקטורה) או כמוסות.
- לא ליטול עם תרופות נוגדות קרישה כמו קומדין, אספירין, הפרין.
- לא מומלץ עם תרופות משתנות משום שעלול להעלות לחץ דם.
- תופעות לוואי – כאבי ראש, הפרעות עיכול, רגישות יתר, סחרחורות, קצב לב לא סדיר.
- בשימוש בגינקו עלולות להיות תגובות אלרגיות חריפות.
- בזרעים מצוי חומר רעיל שהורס את פעילות הויטמין B6.
¡ כשותנית / כשות - Humulus lupulus (Hops)
צמח מטפס, נפוץ באירופה, אסיה וצפון אמריקה. חלק בשימוש: פרחים.
פעילויות ושימושים: מרגיע, מרדים, משרה שינה, נוגד עוויתות, משכך כאבים, משתן, טוניק כללי, משפר עיכול, אסטרוגני, מסדיר מחזור, מגביר ייצור חלב בהנקה, מגביר הפרשת מיצי מרה.
יעיל לטיפול בחרדה, מתח, כאבי ראש, חוסר שקט.
בנוסף: לשיפור עיכול, לתסמונת המעי הרגיז (=IBS), ממתן עודף חשק מיני, משפר תאבון, לתופעות קדם ויסתיות (PMS), הפרעות גיל המעבר.
מומלץ להשתמש בצמח בטינקטורה, תמצית יבשה או כחלק מפורמולה.
לא מתאים לשימוש במצבים דיפרסיביים ודיכאון.
שיטות טיפול נוספות בהפרעות חרדה
א. ניקוי הגוף מרעלים:
מתח נפשי יכול להיגרם על ידי רעלים המצויים בגוף, והמתח הוא כשלעצמו רעל לגוף כולו.
ניתן לערוך, תחת פיקוח רפואי, צום בן 3 ימים הכולל שתיית מיצים בלבד. יש לוודא כי המיצים מקורם בירקות בעיקר, משום שכמות מיצים גדולה מידי של מיצי פירות עלולה לגרום למצב של הלם סוכר.
ב. הומיאופתיה:
הומיאופתה היא שיטת רפואה משלימה המערבת נטילת "תרופות" ללא חומרים כימיים פעילים. תרופות הומיאופתיות, המכונות "רמדי" (Remedy), מורכבות מחומרים וצמחים טבעיים, אשר מדוללים עד לרמה שבה כמות החומר היא אפסית.
תרופה הומיאופתית (רמדי) נעשית בתהליך רוקחות מיוחד של דילול וניעור סדרתי המכונה תהליך של "פוטנטיזציה". הפוטנטיזציה מגבירה את אפקט הריפוי של התרופות.
הטיפול הוא הומיאופתי, לא רק בשל תהליך ההכנה (הדילות והניעור), אלא בעיקר עקב יכולותו לפתח סימפטומים הדומים לאלה של המטופל.
התרופה ניתנת ברמה המיזערית ביותר הנדרשת על מנת להתחיל תהליך של ריפוי.
התרופה נלקחת בדרך כלל באופן חד פעמי, כל תקופה מסויימת, בהתאם להתקדמות הטיפול.
טיפול בתרופות הומיאופתיות יש ליטול בהנחיית הומיאופת.
להלן תרופות הומיאופתיות לדוגמא:
Arsenicum album: יעילה לטיפול בחרדה ובחוסר ביטחון המלווים בקצב לב מוגבר, צמרמורות והפרעות בתיאבון. ישנה טענה כי אנשים שמפיקים תועלת מתרופה זו הם בדרך כלל נקיים ומסודרים בצורה כפייתית.
Aconitum napellus: יעילה במקרים של התקפי פאניקה חמורים, במיוחד כאלה שגורמים לתחושה של חורבן ופעימות לב חזקות.
Calcarea carbonica: מתאימה לטיפול בתסמיני חרדה ובתחושה של "הצפה", כאשר ישנה תחושה של צמרמורות והאנשים מתעייפים בקלות.
Gelsemium (Gelsemium sempervirens): יעילה לטיפול בחרדה חריפה שמקורה בפחד במה או בפחד להיות בתוך קהל. תופעות שנלוות בד"כ לחרדה זו הן רעידות ושלשולים.
Ignatia (Ignatia amara): לטיפול במצבים של שינויים במצב הרוח, האנשים חשים דמעות בעיניים, שקועים בהרהורים ואולי מרגישים גוש בגרון. צמח זה ספיציפי לטיפול בחרדה הנובעת מטראומה נפשית.
Kali phophoricum: מתאימה לטיפול בחרדה כללית, ליקויים בזיכרון ועייפות.
Lycopodium (Lycopodium clavatum): תרופה זו יכולה להקל על אנשים הסובלים מפחד במה או מחרדה חברתית הנובעת מביטחון עצמי נמוך. אנשים אלה משתוקקים פעמים רבות לממתקים וסובלים מבעיות עיכול כמו גזים ונפיחויות.
מינונים מומלצים לכלל התרופות ההומיאופתיות:
יש לבחור את התרופה המתאימה ביותר לתסמיני החרדה. יש ליטול 2 טבליות בפוטנציה C30, פעמיים ביום, למטרת מניעה או הפחתת החרדה.
אם לאחר 3 ימים אין שיפור כלשהוא, יש להפסיק את השימוש בתרופה משום שכנראה היא לא המתאימה. יש להתחיל ליטול תרופה אחרת.
מייד לאחר תחושה של שיפור, יש להפסיק ליטול את התרופה, למעט אם התסמינים מופיעים שוב.
במקרה של חרדה עזה או התקפי פאניקה, יש ליטול בפוטנציה C30 כל 15 דקות עד למקסימום של 6 מנות. גם כאן, לאחר שישנה תחושה של שיפור, יש להפסיק את התרופה, אלא אם התסמינים מופיעים שוב.
ג. טיפולי מגע: כמה סוגים
1. עיסוי
עיסוי בכל חלקי הגוף, דרך טובה להפגת מתחים שהצטברו בשרירים. העיסוי הוא שימוש בלחץ חיצוני המופעל על העור והשרירים של הגוף. קיימות שיטות עיסוי רבות ומגוונות.
2. רפלקסולוגיה:
ריפוי באמצעות לחיצה ישירה על אזורי מפתח ספיציפיים בכפות הרגליים במטרה לחזק את מערכות הריפוי הטבעיות של הגוף.
ההנחה היא שהגוף כולו משתקף בכפות הרגליים.
3. הידרותרפיה:
הידרותרפיה היא סוג של טיפול מגע שבו המים משמשים ככלי ריפוי. ניתן להשתמש במים בצורת נוזל, מוצק או אדים. המים פועלים לשיפור זרימת הדם והאנרגיה של הגוף ומגבירים עמידותו של הגוף בפני מחוללי מחלות שונות.
הידרותרפיה היא דרך יעילה לחזק את מערכת החיסון, לשפר את זרימת הדם בגוף ולסייע בניקוי הגוף מרעלים. כמו כן, טיפול זה מסייע בהפגת מתחים.
4. ארומתרפיה:
ארומה = ריח, תרפיה = ריפוי.
השימוש בשמנים ארומטיים לטיהור הגוף ויצירת אווירה מתאימה.
הארומתירפיה נעזרת בחוש הריח על מנת להפיק תוצאות פיזיות.
שימוש בשמנים אתריים: אלו הם שמנים המופקים מצמחים ריחניים – פרחים, תבלינים, פירות, עשבים ועצים, ותפקידם להגן על הצמח מפני מחלות, חיידקים או לדחות מזיקים שונים.
להרבה שמנים אתריים יש השפעה מרגיעה. שמנים ספיציפיים לטיפול בחרדות – לבנדר, מליסה, יסמין וילנג-ילנג.
ד. טיפול בהפגת מתחים:
גופנו מגיב למתח באמצעות הפרשה לזרם הדם הורמונים של בלוטת יותרת הכליה, כמו קורטיזול, וגם חומרים הורמונליים ועצביים אחרים.
"הורמוני לחץ", כאשר רמתם מוגברת או מדוכאת לפרקי זמן ממושכים מידי, כתוצאה ממתח, האדם נעשה פגיע יותר למחלות.
שיטות להפגת מתחים יסייעו להקטין את ההשפעות המזיקות של הנפש על הגוף.
להלן שני סוגי טיפול בהפגת מתחים:
1. דמיון מודרך:
שימוש בדמיון הוא כלי חשוב במלחמה נגד מתחים. דמיון חיובי מודרך מעורר רגיעה.
זו שיטת טיפול שבה יש שילוב של טכניקות הרגעה והרפייה, הכוללת ויזואליזציה של פרטי עצמים ודימוי של שימוש בחושים אחרים.
השיטה משתמשת בדמיון במטרה להעלות מחשבות לא מודעות באופן אסוציאטיבי, ולתרגל את שליטת המוח על התפקודים הגופניים.
כאשר טכניקה זו משמשת לטיפול, המטופל יחזה את גופו כבריא, חזק וחופשי מהבעיה הבריאותית או הפסיכולוגית ממנה הוא סובל.
דמיון מודרך מטפל במצבים כרוניים כמו חרדה ולחץ (וגם כאבי ראש ולחץ דם גבוה).
2. יוגה:
יוגה היא שיטה פופולרית ככלי להרגעת הגוף ולשמירה על בריאותו. ביוגה משלבים נשימה עמוקה, מתיחות ומדיטציה.
ה. טיפול באמצעות פעילות גופנית:
פעילות גופנית הינה אחת מהדרכים הפשוטות והחשובות ביותר להפחתת ההשפעות המזיקות של המתח על חיינו.
צריך לבחור פעילות גופנית שתגרום להתמדה ולהנאה.
רצוי לבחור בפעילות המכונה "סיבולת לב-ריאה", המכוונת למערכת הלב וכלי הדם כמו הליכה, רכיבה על אופניים, ריצה, שחייה, טיפוס, ריקוד. זאת בשילוב עם פעילות הבונה שרירים ומעלה את צפיפות העצם כמו הרמת משקולות.
ו. טיפול באמצעות פרחי באך:
פרחי באך היא שיטת טיפול הדומה להומיאופתיה. הטענה היא שבעיות גופניות הן תוצאה של חוסר איזון נפשי, ובאמצעות תמציות הפרחים ניתן להסיר מחסומים רגשיים ובכך לשפר את בריאות הגוף.
בשל הדילול הגבוה של התמציות, לא קיימות תופעות לוואי כתוצאה משימוש בהן.
מינונים לכלל התמציות: להזליף 10 טיפות מן התמצית מתחת ללשון. להשאיר את הטיפות מתחת ללשון 30 שניות ולבלוע.
תמציות פרחי באך המומלצות לטיפול בהפרעות חרדה:
Rescue remedy - מתאימה לאנשים הנוטים לחרדה חריפה. בכל פעם שיש תחושה של התקף פאניקה יש ליטול את התמצית, והיא תשיב את השלווה הנפשית.
ורד הסלע - Rock rose - הוא אחד מהמרכיבים העיקריים של תרופות חירום והוא מועיל במיוחד במצבי חירום גופניים או נפשיים. לאחר חוויה של הלם או פחד עז המלווה בתחושת חוסר אונים או ריקנות, תמצית ורד הסלע תסייע להרגעה.
תמצית עץ הצפצפה - Aspen - מתאימה לאנשים הנתקפים בפחדים לא מוגדרים. החרדה יכולה להופיע במפתיע אצל אנשים אלה ולגרום לתחושת אימה.
פרח הקוץ - Mimulus - יכול לסייע לאנשים שמסוגלים להגדיר את הפחדים שלהם שיוצרים אצלם חרדה. יעיל במיוחד לאנשים שנוטים לשמור בסוד את הפחדים שלהם.