חינה מרוקאית

סיפורים לא מעטים שמעתי על שימחת השמחות טקס החינה, חגיגת החגיגות לפני החתונה,  המסיבה הכי שמחה לפני יום החופה והקידושין,כאחד שמספר שנים לא מבוטל , משתדל להבים  אחר מקורותיו של טקס החינה בכלל  ואחרי החינה המרוקאית בפרט, כתבתיאין ספור פוסטים שפורסמו על גבי רשת האינטרנט על טקס החינה בקרב עדות ישראל, שוחחתי לא מעט מזקני עדות ישראל  ושמעתי את זיכרונותיהם, ואת הסיפורים שסחבו איתםמארצות הפזורה מהם הגיעו לישראל, ההתענינות הבלתי נדלת שלי לטקס החינה הלהיטה  אותי להיות שותף פעיל בהקמתו של פורטל גדול המיועד אך ורק לטקס החינה ובוא אפשר לקרוא כתבות שערכתי בנושאים שונים הנוגעים לחינה וכמובן על טקס החינה המרוקאית, קרו כאן: חינה מרוקאית, וכאן אפשר לקרוא מאמר ישן שערכתי על טקס חינה בכלל

במאמר הזה בחרתי לספר לכם על מקורות החינה המרוקאית מהפאן האישי שלי או יותר נכון מהמסורת שינקתי בבית אמא, משיחות המטבחון הנעימות שהיו לי עם סבי רבי דוד גבאי שנולד וגדל בין הרי האטלס המוריקים לבין הערים המרוקאיות הטיפוסיות ושוקקי החיים, מקנס, עיר הבירה רבט, מרקש ודאר בידה הלא היא קזבלנקה העיר בה נולדה סבתי שרה לבית משפחת אבועזיז, שגם לה היה השפעה לא קטנה על החוויה המרוקאית בבית על המאכלים והפולקלור שליוו אותי והשפיעו על חיי.
מכל הסיפורים על מרוקו שהציפו את הבית בערבי שישי ובמפגשים משפחתיים אצל סבא וספתה תמיד הלכתי שבי אחרי אותם זיכרונות על טקס החינה המרוקאית, בכל עת שדיברו על הטקס החינה כפי שנחגג במרוקו, דרבנתי את הסבא והסבתא שלי לספר לי עוד ועוד על מהות הטקס, איך חגגו? את הליווי המוזיקלי? המאכלים ומה שרק היה אפשר, תמיד דימיתי את עצמי כאחד החוגגים בטקס החינה המרוקאית.

אחד השיחות שנצרבו בתודעה שלי היה סיפורו שלמור סבי היקר שלי וההסבר שהוא נתן לעצם מריחת החינה על כפות הידיים .במרוקו נחגגה מסיבת החתונה לא פחותמ שבוע שלם, כך הטיב לספר לי סבא, החתונה הייתה חגיגה אמיתית שאליהה רכשו כבוד גדול, ואליה  הצטרפו מסיבות וסיבות למסיבות אין ספור, לפני החתונה היה את טקס הביקושים שהיה צנוע מבחינת משתתפים אבל מבחינה גסטרונומית הוא היה עשיר גם עשיר, אחרי הביקושים היו אירוסין שאף הוא טקס משפחתי ומקווה ושבע ברכות וכמובן אם כל המסיבות החפלה של החפלות טקס החינה. מריחת החינה על כפות הידיים היה לא אלא הוכחה למקום העבודה שיש חגיגה שמצריכה ימי חופשה, כששאלתי אותו על מידת הרצינות הוא תמיד אמר לי שסיפורי פולקלור הם סובייקטיביים וכל אחד רואה אותם מנקודת עינו האישית ומגולל אותם לדורות הבאים מתוך השקפתו, מאחר וסבא לא יחס חשיבות לעין הרע ולכל מיני בישין מרעין מסוגה, הוא אימץ לו את הגרסה של מריחת החינה על כפות הידיים היא בשביל מקום העבודה, כמעין סימן המעיד על היותו בשבוע אולי שבועיים של העדריות ואיחורים, אם כי הוא עבד אצל חמיו כך שהוא לא יכול היה לנצל את חופשותיו לזמן ארוך במיוחד. בפעם הבאה אספר על פגישה מענינת שהייתה לי עם טקס חינה הודית,

ולקראת סיום אני רוצה להזמין אותכם באופן אישי להכנס לפורטל החינה הישראלי בין אם אתם חוגגים חינה ובין אם אתם אוהבים את המסורת העוברת מדור לדור.