תמיד לימדו אותנו אבותינו לציית לממשל ולמוסדותיו , חונכנו לעמוד בתור לדואר , למצוא חברים חדשים בבנק ולצלם תמונות מחזור בביטוח הלאומי .
התרגלנו שהאסור הוא לא המותר והמותר הוא לא בהכרח האסור , מילת האיסור הופכת אותנו במהרה לאסירייה ומוצאת אותנו מתדפקים על דלתות המותר בכדי להבין ולתקן את האסור , אנו תולים תקוות בבן אנוש שמולנו ומשלים את התא הכי עמוק במוחנו שיחד אנו מעצבים את המחר , שיחד אנו מטפחים את אמא אדמה ומפארים את האדריכלות - אם התרבות .
נכון שאינני נציגם של ההמון אך אני יכול להיות בהחלט ההימנון של הנציג , הימנון אשר מתנגן לו בעתצלתיים מנגינה אשר מולחנת בצ"ילו יתום מיתרים .
בכניסה למתחם עירייה או מועצה מקומית ישנה הרגשה שהינך לוחם גרילה אשר מתהלך על מוקשים תרבותיים או לפחות מתייימרים להיות תרבותיים , אנו נתקלים בפרוזדור כרות פרספקטיבה , מאחורי הפרוזדור אין דלת ולדאבוני מאחורי האין דלת , אין אף אחד חכם .
גרמושקה הינו אקורדיון רוסי עתיק יומין עוד מימיהם של לנין וסטאלין , מחוסרי הבית היו מנגנים להם בעונג ובקור מקפיא תנינים , היו מנגנים מנגינות נעימות ומנסים להתפרנס בכבוד בצל הרודנות באותם ימים .
במועצות המקומיות פקידת הקבלה הופכת לבודקת תוכניות מקצוענית וממוחה הקודח מקשקשת בענווה על תוכנית אשר תוכננה בידי אדם יצירתי ומבטלת בלחיצת דיו זרעוני יצירה רבים , ומרוב שהקדוש ברוכו חנן אותה בכשרונות רבים , היא מסוגלת לבטל תוכנית בגלל קו ישר אשר חסר לו אלפית המיקרון בכדי להתחבר עם ידידו הניצב אנו מתפעלים באמת ובתמים מחדות עינייה , מחדות אשר הופכת לתלות - תלות בטפל.
לא כולם אינם מסבירי פנים למתכננים , ישנה רוזה בודקת את התוכניות עם שאריות טחינה מסנדוויץ הפלאפל אשר זללה בשידור חי , אז נכון שטחינה לא תזיק לגרמושקה .. ואולי תוסיף למתחם חלל הבית יופי ואורנמינטיקה מסיומת אך , איננו רוצים מתאבנים אלא מתכון עשיר אשר יעשיר את הגרמושקה ויתן לה כבר היתר וישחרר אותה מבין ידייהם של קבוצת מזוכיסטים חסרי תועלת , ישחרר אותה לנגן בקור ובסופות השלגים ויתן לה כבר היתר לעזאזל .
המתכנן מציור בעינייהם כמעגל מטרה , ושוחרי הגרמושקות יורים חצים לכל עבר וחושבים שהם פוגעים במטרה וממלאים את תפקידם בגאון אך , חצים אלו מוצמדים אל קירות חדריהם כמו כורי עכביש וממלאים את החדר בויברציות שליליות ביותר ומורידים בצורה תהומית את להט תכנון הבית ובנייתו אצל המתכנן ולקוחו התמים אשר לסתתו שברה את שיאי גינס בהתאפיפויות שהוא עושה כ 100 פעמים ביום .
הלקוח המסכן מתקשה לקבל את העובדה שהינו משלם תמורת עוגמת הנפש אשר נחל , משלם בעשרות אלפי שקלים אגרות בנייה לאנשים אשר פותרים תשחצים בשעות הפנאי ומתגרים ביקום בשעות העבודה .
בסכום אשר הלקוח מוציא עבור תעריפי אגרות בנייה הוא כבר היה יכול לבנות ולשלם תשלום מכובד לקבלן המבצע .
העיריות והמועצות ומה שביניהם הופכים את השכלול לתסכול אין סופי ותלוש משכורתם תלוש וניזון בחוסר תזונה ואנחנו המתכננים הטיפשים מוסרים ללקוח את תעודת הגמר חתומה אשר משמשת לקבלה בעשרות אלפי שקלים כתמורה בעד האגרה .
מתי ילמדו אנשים אלו שציבור המתכננים הם לקוחותייהם והלקוח של הלקוח הינו מפרנסם הבלעדי , ילמדו שהליך בניית בית אמור להיות יפה ומלא רגש ותאווה לעיניים , הליך של פעם בחיים מערבולת עדינה אשר ממלא את הזמן ומותירה זכרונות נעימים בלקוח ובבני משפחתו התמימים.
עד מתי הם ישארו רדומים בקונכייתם הפלסטית ויתעלמו מתחנונייהם של האנשים והציבור הרחב , הכתובת צבועה ע"ג קיר ענק אשר אומרת - די לתיסכול - די לתיסכול - די לתיסכול ... עוד מעט האנשים הללו יפסיקו לשלם לכם ויעדיפו לחיות בבונקרים מתחת לאדמה , הלקוח משלם הון תועפות ומוצצים בקש את דמו ולא שוכחים את פיסת הלימון בעילית הכוס הרטובה .
הלוואי שהעיריות ומה בשבינהם היו משתנים לטובה , היו מבינים שיש להם עסק עם לקוחות בדמות יהלום היו מנסים לפחות להבין לפני שיקלו , לנסות לפשוט את בגדי הגלדיאטורים ולהגיע לתובנה שאנחנו לא חיות ולא נימרים , אנחנו ציבור יצירתי הרוצה להמשיך לעבוד בשלווה ולשמור על הסטאטוס קוו מפני שהכסף הגדול הוא נחלתם ולא נחלתנו .
כמובן שאין זה פותר אותנו כמתכננים , להגיש את הגרמושקה במלוא המקצוענות , במלוא ההסברים והשרטוטים הנדרשים כחוק אך, כפי שאנו מכירים אותם הם ימצאו בבשר פילה עצמות רבות ויפסלו מהם את פסל החירות אשר יוותר אסיר בממלכתם , וחבל שכך מפני שציבור היצירתיים שבינינו הם אופטימים ובטוחים שקרנבל האייולת יסתיים בקרוב ... בקרוב מאד מפני שהאינטרסים משותפים , ויבוא יום שיתנו לגרמושקה המסכנה לנגן בנחת ולהלחין שירים יפים .
המדינה קיימת למען האדם , ולא האדם למען המדינה ... מכאן , שהמדינה צריכה להיות שפחתנו , ולא אנחנו עבדייה.
מונייר זוהר
ארכיטקט ומעצב פנים
zozo_axn@yahoo.com
יצירתיות עיריות ומה שביניהם