תיאוריית ההבניה החברתית הנה גישה המשלבת בין המיקרו למאקרו אך מתמקדת בפרט. התיאוריה מדגישה את מקומו של הפרט בחברה ואת מקומה של החברה בחיי הפרט. אנשים מעצבים את החברה והחברה משפיעה על האנשים. הגישה מתארת את המבנה החברתי כנזיל ומשתנה. לפי הגישה, יש סדירות במבנים החברתיים אבל הסדירות משתנה כל הזמן.
הסוכנים החברתיים הם האנשים, מכיוון שהם נשאים של השינוי החברתי בתרבות ובערכים. כל דור מגיע עם הערכים והנורמות שלו, משלב אותם במערכת הקיימת ומשנה אותה מבפנים. בסופו של תהליך נוצרת אותה תרבות מחדש.
המאמר "ילדות בסביבה החברתית המשתנה של סוף האלף השני" למעשה מדבר על כל תפיסת הילדות בעבר, הווה ועתיד. המונח ילדות הנו תוצאה של תהליך היסטורי שניבנה לאורך השנים ואינו מיקרי. בכל תקופה ישנם "סוכנים" אשר גורמים לשינוי החברה על ידי פעולותיהם, מחשבתם וכו.
גישת ההבניה החברתית בנויה משלושה מעגלים המהווים היזון חוזר.
המעגל הראשון: התנאים הלא מודעים של הפעולה, כגון סביבה, תרבות, היסטוריה ועוד.
המעגל השני: הפעולה עצמה: הכרת הילדות כיחידה בפני עצמה שהביאה לזכויות וחובות וכתיבתה של אמנת האו"ם.
המעגל השלישי: התוצאות הלא מכוונות של הפעולה שיתגלו בעתיד.
ניתוח המאמר "ילדות בסביבה החברתית המשתנה של סוף האלף השני":
המאמר חוקר את הגורמים החברתיים המשפיעים על תקופת הילדות ועל השינויים בין תקופה לתקופה.
כאשר דנים במאמר על השינויים שיחולו בילדים, מנסים כל הזמן לנבא את התוצאות הלא מכוונות של הפעולות שינקטו בעתיד.
המושג והתפיסה של הילדות:
בתקופת ימי הביניים, הילדות לא נחשבה כקטגוריה נפרדת. הילדים היו חלק מעולם המבוגרים ונחשבו למבוגר בלתי שלם, חסר אונים וחלש. לפי ארצ'ר יש הבדל בין המושג לבין התפיסה של הילדות. הוא טוען שכן היה מושג שנקרא "ילדות", והייתה התייחסות מוסרית לילדים, אך צורת ההתייחסות הייתה שונה מהיום.
אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד הנה הפעולה עצמה. היא מפרטת את השינויים בין העבר לעתיד בדבר הזכויות של הילדים שיוביל להתאמה טובה יותר לתרבות ולחברה של היום:
הדבר הראשון שעשו היה להגדיר את המושג "ילד" מבחינת גיל, דבר שבעבר לא היה קיים. זה איפשר לעשות הפרדה בין תקופת הילדות לתקופת הבגרות שבאה אחרי גיל 18.
הבעיה המרכזית שעמדה בפני כותבי האמנה הייתה איך להביא לכך שהאמנה תתאים לכל תרבות וחברה בה חיים ילדים בכל העולם. ישנן מדינות שגיל הבגרות נמדד בשנים מוקדמות יותר, בשל הצרכים השונים של המדינה ולכן קביעת גיל 18 כגיל הבגרות הנה קביעה אדמניסטרטיבית התקפה בתחומים ספורים בלבד.
דוגמה ראשונה היא הדוגמה של תעודת הלידה: בעבר ילדים היו נרשמים בתעודת הזהות של הוריהם עם לידתם. היום תינוק שנולד מקבל מספר תעודת זהות משלו, זה מאפשר לילד לצאת מהארץ ללא ליווי מבוגר. פעולה זו נתנה חופש גדול לילדים אשר יכולים באופן חופשי לצאת מהארץ בכוחות עצמם. הורים אינם יכולים להכריח את ילדיהם לבטל את אזרחותם, דבר זה יכול להתבצע רק באישור הילד. בחובת הלימודים ישנה חלוקה בין מה שמוטל על ההורים, שזה מציאת המסגרת הלימודית המתאימה לילד, לבין חובת הילד בשמירה על התנהגות מוסרית באותה מסגרת. מבחינת ההורים מציאת המסגרת הלימודית המתאימה לילד היא חשובה ביותר מפני שזו הסביבה שתשפיע עליו הכי הרבה בעתיד ותהיה הגורם המחנך העיקרי לצורת התנהגותו בבגרות. להורים ניתן כאן תפקיד של סוכני החברות המשמעותיים והמשפיעים ביותר על עתיד ילדיהם מכיוון שהיום החשיבות להשכלה גדולה הרבה יותר מחשיבותה בעבר ולכן ההורים ישתדלו לתת לילדיהם את הכלים הנדרשים. בגיל 14 יכול הילד לפתוח חשבון בנק ולעבוד, דבר שמקדם אותו עוד יותר לחופש מוחלט מההורים.
בארץ קביעת גיל 18 כגיל הבגרות היא רלוונטית יותר מפני שזה הגיל בו מסיימים את הלימודים ומתגייסים לצבא. בשלב זה מקבל הנער על עצמו המון אחריות ובגרות והופך מנער או ילד ל"חייל". זהו שינוי סטטוס משמעותי, מפני שמוטלים עליו תפקידים בעלי אחריות גדולה המהווה מעבר חד בין נער בהשגחת הוריו לבין מפקד על גדוד שלם של חיילים. זהו גם הגיל שבו לרוב עוזבים הילדים לראשונה את הבית בשביל לעבור לבסיס. עובדה זו בארץ הייתה צריכה להביא לשינויים בזכויות הילדים לדוגמה, רשיון נהיגה. בישראל אפשר להוציא רשיון מגיל 17 בפני שבגיל 18 כבר מתגייסים, יוצאים למלחמות ומסתובבים עם נשק, כך שרשיון נהיגה מתגמד לעומת זה ואם משהו יכול להחזיק נשק, הוא בטוח יכול לנהוג.
התנאים הלא מודעים של תקופת הצבא בארץ הם בגרות בגיל צעיר יחסית לעומת נערים בני אותו גיל בכל העולם. במקומות אחרים בעולם הורים מטפלים בילדיהם עד גיל מאוד מאוחר שבו מחליט הילד לעזוב את הבית מפני שלרוב אין מה שיגרום לו לעזוב ובגרותו מתעכבת.
מפת המיקרו-רשת החברתית ושאלת הזהות:
בחברה כיום מוסד המשפחה שונה מבעבר. בעבר ילד שגדל במשפחה מפורקת, כלומר חד הורית, הורים גרושים או ילד מאומץ נחשב לשונה ויוצא דופן. ההתייחסות אליהם בביה"ס ובחברה הייתה שונה. עם הזמן למדו שההשפעות של המשפחה השונה אינן מזיקות ואפילו יכולות להועיל. לילד יהיה תא משפחתי רחב יותר והרשת הראשונית התומכת תהיה רחבה יותר. הגדרת המשפחה הופכת עם הזמן להיות שונה יותר ועל המוסדות החוץ משפחתיים לקבל את זה, לאפשר את זה ולא לשפוט. דוגמא נוספת היא הנשואים החד מיניים, שבעבר היו אסורים לגמרי וכיום הם הופכים להיות מקובלים במקומות מסוימים, עד שבעתיד הזרימה תפסיק להיות הדרגתית ונקבל שינוי חברתי ממשי של נשואי החד מיניים.
זכויות הילדים- לעשות למענם או עמם?
הילד מקבל מעמד ייחודי, הוא לא נתפס יותר כחלק מתוך המשפחה. ההורים משמשים כסוכני תיווך בינו לבין המוסדות הפורמליים. תהליך הפרקסיס הזה הביא את המדינה לדבר על זכויות הילד במסגרת המשפחה.
הזכויות הראשוניות והבסיסיות הם הזכויות לטיפול וטיפוח. אחר כך באות הזכויות היותר מופשטות, כמו רווחת הנפש, חינוך וחובת המוסדות החברתיים להבטיח את מימוש הזכויות של הילד. בעבר חינוך הילדים היה נתון בידי המשפחה וכל עוד לא היה סכנה ממשית, הרשויות לא התערבו. היום בעקבות הזכויות הרבות שניתנו לילדים, להורים אין את הסמכות לעשות כל העולה על רוחם עם ילדיהם, אלא הכל בפיקוח של הרשויות שדואגות כל הזמן להבטיח את מעמדם וזכויותיהם של הילדים, גם אל מול משפחתם. המערכת המדינית והחברתית אינה סומכת על יכולתם של ההורים לעצב את אזרחי העתיד.
התוצאה הלא מכוונות של תהליך זה עלולה להיות מרדנית ולהביא לטשטוש ההבחנה לגמרי בין מבוגר לילד ומחיקת כל חובותיו של הילד. עלול להיווצר מצב שבו לילד ישנם כל כך הרבה מוסדות שמגינים עליו שהוא ירשה לעצמו לעשות כל שעולה על רוחו ולהישאר ללא כל חובות.
לקראת העתיד:
ככל שעובר הזמן חלים יותר ויותר שינויים. העולם הוא runaway world כלומר משתנה ולא ניתן לעשות דבר על מנת לעצור אותו. הגורמים הסובבים את הילדים גם כן מתפתחים ומשתנים, כגון מדיה, טכנולוגיה, שפה, המבוגרים שסביבם והמוסדות הציבוריים ולכן הערכת המוכנות הגילית משתנה בין התרבויות. ככל שעובר הזמן נפתחות יותר הזדמנויות לצעירים ולכן קשה למצוא גיל מסוים שבו אפשר לומר שנגמר שלב הילדות והתחיל שלב הבגרות.
בנוסף אנו צפויים בעתיד הלא כל כך רחוק לצפות לשינוי משמעותי בכל הקשור בילדות שכן כבר בימינו התחיל תהליך של שכפול גנטי והורים יכולים לבחור איך ילדם יראה ומה יהיו תכונותיו.
עקרונות של סוציאליזציה - על פי לימודי תואר ראשון בסוציולוגיה או תואר ראשון בפסיכולוגיה:
סוכני החברות הראשונים של הילד הם המשפחה. אלו הם סוכני החברות החשובים ביותר מכיוון שהילד לומד על עצמו ועל העולם דרך משפחתו. תשומת הלב מצד ההורים בתקופת הילדות תבוא לידי ביטוי בעתיד ברמת האינטליגנציה וההשכלה.
בתחילת המאמר מסביר אריאס שתקופת הילדות לא הוכרה כשלב מכריע וההורים לא פיתחו קשר חזק עם ילדיהם ולא שימשו כסוכני חברות טובים ולכן הילדים באותה תקופה גדלו עם פחות אמצעים להצליח מהילדים של היום. היום ההורים משקיעים את כל זמנם בגידול הילדים ואפילו לוקחים קורסים שיעזרו להם לעשות זאת בצורה הטובה ביותר כך שלילדיהם יהיה את כל האמצעים להצליח בעתיד.
בבית הספר לומדים הילדים מיומנויות ומקבלים מסרים חברתיים שהם לא קיבלו בבית. בבית הספר לומדים הילדים מערכת כללים נוקשה ומתחברים עם קבוצת השווים להם. בית הספר גם אחראי להעביר לילדים מסרים פורמליים ולהעביר את גישתה של החברה.
ב"מפת המיקרו- רשת החברתית ושאלת הזהות" מדובר על תפקידו של הבית ספר להתאים את עצמו אל מצב חברתי שהולך ומשתנה כגון משפחה חד הורית או ילד מאומץ ולאפשר לילדים לבטא את הגדרתם למשפחה. תפקיד סוכן החברות שניתן לבית הספר היינו משמעותי ביותר שכן הוא יקבע את רמת השייכות והביטחון שירכוש הילד במסגרת החברה.
התקשורת פותח את העולם בפני האנשים ובעיקר בפני הילדים שמושפעים מהמדיה בצורה משמעותית. הילדים לומדים באמצעות התקשורת על זכויותיהם ועל מקרים דומים לשלהם ולומדים באילו דרכים הם יכולים להשתמש.
הטלוויזיה פועלת לקידום מטרות חברתיות ואף מחנכת ובכך משנה את פני התרבות.
ב"לקראת העתיד" מדברים על הטכנולוגיה ותעשיית המידע כרלוונטי לגילם החברתי והפסיכולוגי של הצעירים.
סביבה: בתחילה נולד הילד לתוך סביבת המיקרו שהיא משפחתו הקרובה, ממנה הוא לומד את צורת ההתנהגות הראשונית. ככל שהילד גדל הוא מתרחק מסביבת המיקרו שלו ועובר לסביבת המאקרו בה הוא לומד את הנורמות, חוקים וסטנדרטים של התנהגות בחברה. ככל שסביבת המאקרו מפותחת יותר ובעלת אמצעים רבים יותר, יוכל הילד להתפתח יותר ולעמוד על זכויותיו. כמו כן בסביבה מתקדמת ישנם יותר חוקים הנועדו להגן על ילדים.
מסרים: מגיעים מהסביבה הקרובה והרחוקה כגון דעות פוליטיות, נורמות התנהגות ומוסר. מכל גורם בחייו מקבל הילד מסר שונה שעלול להשפיע עליו, אך עלול גם לו.
כל עקרונות הסוציאליזציה האלו ביחד משפיעים על התפתחות הילד. כל גורם משתנה מתקופה לתקופה בהתאם לפרקסיס ולכן בכל תקופה יגדל הילד בצורה שונה. חלק מעקרונות אלו כגון הסביבה וסוכני החברות נכללים במעגל של התוצאות הבלתי מכוונות של הפעולות. ילדים שגדלו בתקופת ימי הביניים ולא קיבלו מהוריהם הרבה תשומת לב התפתחו בדרכים אחרות מאשר ילדים שגדלים בימינו ונהנים מהשקעה גדולה ומזכויות רבות שמבטיחות להם עתיד טוב יותר.
לפי דעתנו התא המשפחתי הגרעיני אכן מאבד מכוחו בתור סוכן סוציאליזציה משום שהמדינה מעונינת "לגדל" את אזרחי העתיד על פי אמות מידה גבוהות. היא מתערבת ונכנסת יותר ויותר לתוך התא המשפחתי. מוסדות החינוך והפונקציות הפועלות בתוכן מסייעות לרמת ההתפתחות התקינה והחינוך הרצוי ובכך גורעות מכוחם של ההורים כמחנכים עיקריים ומרכזיים בעולמו של הילד ואף מכתיבים להורים כיצד לגדל את ילדיהם.
שלושה מרכיבים של תרבות
סמלים- כל דבר המייצג משמעות מסוימת המוכרת לאנשים הנמנים עם אותה תרבות. הקיום האנושי היה חסר משמעות בלעדיהם. הסמלים הם תלויי תרבות וזמן. דוגמאות לסמלים במאמר:
שפה: מערכת של סמלים בעזרתם מתנהל תהליך ההדברות בין אנשים. היא מציינת העברה תרבותית מדור לדור. במאמר ניתן לראות שהשינוי בהמשגה "ילדות" היינו יצירת שפה חדשה.
דוגמא נוספת לסמל היא המשפחה. היא היחידה הראשונית המעצבת את זהות ילדיה. השמות הפרטיים ושמות המשפחה מסמלים את הזהות האישית והמשפחתית של הילד. במאמר, האמנה מיוצגת כסמל להתקדמות בזכויות הילדים.
נורמות- כללים וציפיות שהחברה מנחה באמצעותם את התנהגותם של חבריה.
הנורמות נעזרות בערכים ומראות מה מקובל ומה אינו מקובל. הן מופנמות בתהליך החברות. הנורמה הפורמלית הנה החוק. ערך שייכות וייחודיות הילד מסומן בחקיקה פורמלית על ידי האמנה בדבר זכויות הילד ועל ידי חקיקה פרטנית בכל חברה לגופה. ניתן לראות על פי המאמר כי האמנה מנסה לנסח מושג גלובלי של ילדות ותפיסה של נורמות חברתיות ליחס הנאות כלפי ילדים. דוגמא נוספת הנה התייחסות לגיל המעבר בין ילדות לבגרות משתנה ממקום למקום. לפעמים 18 ולפעמים 22. נורמת המשפחה גם כן השתנתה ממשפחה קונבנציונלית למשפחה חד הורית, דו מינית או אחרת.
תת תרבות- קבוצה מסוימת הנמצאת בתוך התרבות כולה אך לאותה קבוצה יש דפוסים חברתיים שונים. דבר המלכד אותם ומאפיין אותם כתרבות בפני עצמה.
המאמר מציג את קבוצות הילדים כתת תרבות בחברה הכללית. לילדים יש זכויות הייחודיות רק להם, עמותות שונות הדואגות לזכויותיהם וכן הילדות נתפסת כקטגוריה בפני עצמה.
4.
לפי דעתנו זכויות "שחרור" הילדים מהעצמתם הנה טעות, משום שלכל אדם חייבת להיות מסגרת הכוללת חובות וזכויות ודואגת ליישומן. להניח לילדים שאינם בעלי ניסיון וידע בחיים לפעול על פי רצונם עלולה להיות טעות חמורה. ההבחנה בין מבוגר לילד מקנה לילד מסגרת שדואגת לכל זכויותיו אך גם לכל חובותיו. על המבוגר מוטלת החובה לדאוג לרמת חיים הולמת, התפתחות גופנית, נפשית, רוחנית, מוסרית וחברתית אך גם לדאוג לאכוף חוקים וחובות. ילד אשר יגדל ללא מסגרת חוקים, יתקל בקשיים רבים בעתיד כאשר הוא יאלץ להתמודד עם מסגרת כמו לדוגמה בית ספר, צבא, עבודה וכו.