זהות מינית היא נושא שהפך להיות מאוד נחקר בעשורים האחרונים. אם בעבר הומוסקסואליות ו לסביות הוגדרו כסטייה מינית, כיום ברור לחלוטין שלא מדובר במשהו שאינו נורמטיבי, והתופעה אינה מופיעה כהפרעה ב-DSM- המדריך הסטטיסטי להפרעות נפש.
הפתיחות שיש בחברה לזהות מינית שאיננה הטרוסקסואלית היא מתעתעת. מצד אחד ברור שבמדינות המערב ובישראל יש ליברליות כלפי קהילת לטה"ב. עם זאת, גם במדינות אלו כולל בישראל, יש לעיתים הסתרה של דעות שמרניות במיוחד באזורי הפריפריה.
לפני מספר שנים כזכור היתה התקפה על מרכז הנוער הגאה, ועד כמה שהיינו רוצים לחשוב שאנחנו מתקדמים בדיעותינו, עדיין יש רבים שסולדים מלקבל לתוך החברה אנשים עם אוריינטציה מינית שונה כמו הומו או לסבית או אפילו דו מינית .
אולי כדאי שכולנו נעשה מאמץ על מנת לקדם את ההסברה סביב התחום. זהות מינית היא זהות מינית ולא יותר מכך. כמו שלכל אחד מאיתנו יש מאפיינים מסויימים כמו גובה, משקל, צבע עור ושיער, כך יש לנו גם זהות מינית או אוריינטציה מינית. זוהי אמורה להיות הבחירה החופשית של כל אדם, ואין כאן נכון או לא נכון.
אם כל אחד מאיתנו יצהיר על דעותיו בקרב מכריו, יכול מאוד להיות שהוא יצליח להשפיע על אנשים בקרבתו שהינם הומופוביים סמויים. לעיתים אפילו אותו אדם הומופוב לא ממש מבין את התנגדותו להומוסקסואלים, ושיח גלוי בנושא יכול לסייע גם לו להבין איך הוא מרגיש.