קיבלתי מאמר מענין מאת ד"ר מיכאלוולפה.והנני מפרסמו כלשונו וללא הבעת דעה ותגובהמצידי
ד"ר מיכאל וולפה הנו מלחין, ראש החוג לתורת המוסיקה, קומפוזיציהוניצוח באקדמיה למוסיקה בי-ם, מנהל פסטיבל 'צלילים במדבר' ו'חג המוסיקה
הישראלית, זוכה פרס אקו"ם לשנת 2009 על מפעל חיים בתחוםהמוסיקה הקונצרטית.
אנו חיים בתקופה לא פשוטה, רוויה במתחים פוליטיים, פערים חברתיים והסתגרותשל קבוצות אתניות ותרבותיות בתוך עצמן. כל אלה באים לידי ביטוי מוקצן במיוחדבירושלים. בשנים האחרונות, ובניגוד מוחלט למציאות מורכבת ומתוחה זו, התחוללו תהליכיהתפתחות דרמתיים באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. הקמת המחלקה למוסיקה ערביתבייסודו של תייסיר אליאס, והקמתו של החוג למוסיקה רב-תחומית בשיתוף פעולה עםבית-ספר רימון, הפכו את האקדמיה למוסד שאיננו רק בית-ספר להשכלה גבוהה, אלא גם מרכזרוחני ותרבותי הנושא בעצם קיומו וחיי היומיום בו חזון תרבותי חשוב ומסרפוליטי.
האקדמיה הינה מוסד גדול מאד, בו מאות מורים ותלמידים, ההווה והעתיד שלהמוסיקה הישראלית, קהילה גדולה וחיונית הפועלת בירושלים, עיר מורכבת ומגוונת, שישבה חיוניות לצד קשיים, יופי והשראה לצד מתחים. עצם קיומה של האקדמיה בעיר זו מהווהאתגר גדול וחשוב בפני עצמו.
בין מייסדיה של האקדמיה בגלגולה הראשון, בתחילת שנות השלושים, נמנוהמלחינים סטפן וולפה וחנוך יעקובי שיחד הקימו את החוג שאני עומד היום בראשו. זוהיזכות בשבילי למצוא עצמי ממשיך את דרכם של מוסיקאים גדולים אלה, אשר ברחו מאירופההבוערת והביאו עימם ידע, תרבות וכישרון שהיוו יסוד חשוב להמשך הדרך. זוהי בשבילימחויבות גדולה להיות שותף לפיתוחו של חוג מיוחד זה, שיוצרים רבים ומרכזיים בחייהמוסיקה בארץ החלו בו את דרכם.
מאז ימיה הראשונים של כיתת הקומפוזיציה של סטפן וולפה, הלכה האקדמיהוהתפתחה ומיקמה עצמה במרכזה של העשייה אמנותית והחינוכית בארץ.
גופי הביצוע של האקדמיה, ביניהם: המקהלה הקאמרית, התזמורת הסימפונית,הרכבים של מוסיקה ערבית אמנותית, להקות מחול, סדנאות תנועה, הפקות אופרה, הרכביםווקאליים של מוסיקת ג'ז, הרכב המוסיקה הבלקנית, תזמורת הביג באנד, ועוד, מביאיםבשורה של פתיחות סגנונית. עצם העובדה שכל-כך הרבה סוגים של מוסיקאים פועלים תחתקורת גג אחת יש בה כבר כדי להביא בשורה חדשה.
האקדמיה ממוקמת בירושלים, עיר מורכבת ומגוונת, בה חיוניות לצד קשיים, יופיוהשראה לצד מתחים. עצם קיומה של האקדמיה בעיר זו מהווה כבר אתגר גדול וחשוב בפניעצמו.
בחודש מרץ השנה ערכה האקדמיה קונצרט מיצירותיי לציון יום-הולדתי החמישים.לסיום הערב בחרתי לבצע את הקונצ'רטו שלי לעוד ולתזמורת. יצירה זו חיברתי לזכרו שלהמלחין משה וילנסקי, שלחני השירים שלו, העיבודים התזמורתיים שלו ואישיותו החמה,הצנועה והקורנת השפיעו עליי מאד. חיברתי בין שיריו לבין הכלי המופלא הנקרא עוד,שהוא הכלי המרכזי במוסיקה הערבית. הקדשתי את היצירה לנגן העוד המופלא תייסיר אליאס.
תייסיר אליאס הינו חבר לעשייתי האמנותית ושותף לעבודתי באקדמיה, כמייסדווראשו של החוג למוסיקה ערבית. לא סתם החלטתי לסיים את הקונצרט ביצירה זו, המשתפתתזמורת סימפונית מערבית עם העוד, שהוא כלי-נגינה ערבי, אשר מנגנים יחדיו לחניםישראליים. אין כמורי וכתלמידי האקדמיה בירושלים מתאימים לנגינתה של יצירהרב-תרבותית שכזו.
הקונצ'רטו מסתיים בעצב ובדעיכה, והוא מיטיב לבטא את הרגשתי מזה ימים רבים.הרגשה כבדה, שמאפילה לצערי על השמחה והאהבה הגדולה שאני מוקף ביומיום התוסס שלהאקדמיה, אופפת אותי כבר למעלה מעשור, והיא נוגעת לחוויה הקשה והמעיקה של היומיוםהארצישראלי.
אינני יכול שלא לחשוב על כל האנשים הרבים שסובלים במדינה הזאת. על כלהאסירים והכלואים בני שני העמים שיושבים פה, ובראש ובראשונה גלעד שליט, שכל יוםנוסף בו הוא כלוא מדיר שינה מעיניי. בניגוד חריף למועקה זו אני מרגיש זכות גדולהלהיות מוסיקאי ופדגוג, ובמיוחד חבר בצוות ההוראה של האקדמיה. לדעתי אנחנו המוסיקאיםעושים כאן מידי יום, מדעת או שלא מדעת, את מה שהפוליטיקאים לא מצליחים.
באקדמיה למוסיקה ולמחות בירושלים ניתן לשמוע מחדרי האימון ואולמי ההרצאותמוסיקה קלאסית ומוסיקה הפופולארית, סגנונות וטכניקות של המזרח ושל המערב. ג'אז,רוק, אבנגארד מודרניסטי וזמר העברי וערבי. כל אלה מטופלים כאן באותה מידה של רצינותוהתלהבות. באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים דרים בכפיפה אחת ערבים ויהודים, דתייםוחילוניים, בני דתות שונות, בעלי זהויות תרבותיות מגוונות. כולנו נפגשים זה עם זה,מנגנים ויוצרים יחדיו ומגשימים מידי יום ביומו חזון של אהבה ושל שלום.
בסיום מאמרי אשא תפילה שהבשורה שלנו תגיע אל מחוץ לכותלי האקדמיה. שהחוםהאנושי, הכישרון, הפתיחות והנעימות, שאני עטוף בהם, יינשאו על כנפי הצלילים ויעטפואת העיר הזו כולה, ואת הארץ הזו כולה. אז אוכל להשלים סיום אחר, שלוו ושמחלקונצ'רטו לעוד שלי.