יואב איתמר הוציא ספר בהוצאת קשב בן 43 עמודים בשם "חוד הלב" .זהו ספר בשל מאוד של משורר צעיר, ודומה כי כל אדם ימצא בו שיר שידבר אליו. השירים בספר אינם פשוטים או פשטניים, אך לשונם הצחה והרגש העז מסייע להתגבר על פערים של ידע שאינם תמיד זוכים למענה או השלמה. אורי ברנשטיין כתב פעם שמשורר צריך להתחיל את הקריירה מן הספר השני – וישנה תחושה שזה איננו ספר ביכורים. למחבר ישנו סגנון, וקול מובחן וניכר כי השירים נבחרו בקפידה ולוטשו היטב.
סדר השירים הזכיר לי מאוד את שירו של המשורר ההונגרי אטילה יוז'ף "בלב טהור" – אשר מתחיל במילים: "אין לי אב ואין לי אם/ אין מולדת, אין לי אל/ לא ערש, לא תכריך זוטא,/ לא אהובה ונשיקתה. – בדומה לסדר זה השירים מסודרים כשירים לאביו, לאימו, למולדתו, לאלוהיו – או לדיאלוג הער איתו, לאהבותיו של המשורר, ולמוות. המשורר מצביע על הקשר בין האהבה והמוות ובין הלימודים והמוות – ונדמה כי הספר מציג לנו תמונות מחייו ומהווה סוג של אוטוביוגרפיה ספרותית של המשורר המנסה להשתמש ביצירה כמראה ולשקף לנו דברים שהיו נדרשות מילים הרבה על מנת לבטאן.
נתן זך העיר בעבר שחשוב לשים לב לתפארת הפתיחה ותפארת הסיום – השיר שנבחר לפתיחה הוא השיר "ספינקס" בו מתאר המשורר את יחסיו של אביו כסוג של ניסיון לפתרון חידה. הספר מסתיים בשיר שנדמה שהוא מעט קטוע – ויש בו סוג של התלבטות:.
צוואתו של פוליטיקאי צעיר
לְמִי שֶׁלְּשׁוֹנוֹ כָּל הַיּוֹם מְצַחְצַחַת חֲרָבוֹת,
לֹא נוֹתָר זְמַן לְאַהֲבָה.
לְמִי שֶׁלְּשׁוֹנוֹ כָּל הַיּוֹם בּוֹדָה מִלִּבָּהּ,
לֹא נוֹתְרָה יְכֹלֶת אַהֲבָה.
מצד אחד, דומה שגם חיי הרוח וגם חיי המעשה מרחיקים את המשורר מן האהבה – אשר היא ודאי חשוב לאדם שקרא לספרו הראשון "חוד הלב", ומעניין כיצד הכרעה זו תיפתר בעתיד.
אכילס והצב
לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִשְׂתָּרֵךְ מֵאָחוֹר.
יָכֹלְתִּי לָקוּם מֻקְדָּם יוֹתֵר בַּבֹּקֶר.
יָכֹלְתִּי לָצֵאת רִאשׁוֹן.
הוּא עֲדַיִן בְּמֶרְחַק בְּעִיטָה.
בְּכָל רֶגַע נָתוּן
עָלוּל לִפֹּל עַל רֹאשׁוֹ סֶלַע.
אֵינֶנִּי חָפֵץ בְּכָךְ.
יֵשׁ יִתְרוֹן בְּלִהְיוֹת שֵׁנִי.
הַתּוֹצָאוֹת הֻכְרְעוּ מֵרֹאשׁ.
אֲנִי יָכוֹל לַעְצֹר, לְהַבִּיט
בְּעַלְוַת הָעֵשֶׂב, לִשְׁמֹעַ אֶת
פִּכְפּוּךְ הַמַּיִם, לָגַעַת בָּאוֹר.