בתי עלמין – סיפור מסע.

מסע בין קברים.
בתי עלמין הם עולם ומלואו. דווקא המקום שבו אנשים קוברים את מתיהם יכול לספר כל-כך הרבה על חייהם של אנשים. יציאה למסע בין בתי עלמין איננו רק סידרת ביקורים במקומות שונים. מסע בין בתי עלמין יכול להוביל את הנוסע מעולם לעולם, מקבר לקבר,מזיכרון לזיכרון ומסיפור חיים לסיפור חיים. מסע בתוך בתי עלמין מוביל את הנוסע בין תקופות שונות ובין קבוצות שונות. בתי עלמין עמוסים במידע על תפישות חברתיות ותרבותיות שונות ועל הדרכים הרבות שבהן אנשים רואים את המוות ודרכו את החיים. בתי עלמין הם מקום משכנם של המתים שממנו ניתן ללמוד כה הרבה על החיים. כל מה שצריך הנוסע הוא עין רואה, שכל בוחן ולב רגיש. על הנוסע להתעכב מעט ליד כול קבר, לקרוא את השם הרשום על המצבה, לעיין במילים הספורות שנכתבו עליו, להבין מתי הוא חי ומתי הוא מת, להעניק מעט תשומת לב למראה הקבר, לקישוטים, לסוג האבן, לצורה הכללית. ניתן ללמוד הרבה מהפרטים הללו.
סיפורי חיים.
כול קבר הוא אנדרטה לסיפור חייו של מישהו שחי ומת. בתי עלמין הן כמו חורשה מלאה עצים שכול אחד מהם דומה מעט לאחרים אבל שונה ממנו מאוד. בתי עלמין מלאים בסיפורים מיוחדים של אנשים שחיו ומתו והותירו מאחוריהם, לפעמים, לא הרבה יותר ממצבה. אבל עיון מעמיק במצבות המתים שפזורות בתוך בתי עלמין יכול לחשוף את חייו הנעלמים של מישהו שלרגע אבד זכרו אבל הוא ממתין למישהו שיגאל אותו מתהום הנשייה. מסע בין בתי עלמין הוא מסע בין אלפי סיפורי חיים ששתולים זה לצד זה. הנוסע הממהר והדחוק בזמן יחמיץ את המראות המרתקים המסתתרים תחת החיצוניות המטעה של מצבות דהויות וקברים שחזזית כיסתה את רובם והם נראים חסרי תואר והדר. הנוסע הפיקח יודע שמסע בין ובתוך בתי עלמין דורש סבלנות ואורך רוח, תשומת לב לפרטים והערכה כנה לזכרו של כל אדם. בתי עלמין משמרים בתוכם זיכרונות של דורות ושל רגעים שלא ישובו. הם אומנם מקום מנוחתם האחרונה של המתים אבל הם עשויים מפיסות חיים רבות מספור הגלויות לעיניו של כל אחד מאיתנו, בתנאי שהוא עוצר לרגע ומסתכל.