החלטתי שיש לי זמן פנוי לפני הלידה של אשתי ויצאתי לטייל. לקחתי תרמיל ונסעתי לרמת הגולן... בטרמפים כמובן. ברמת הגולן ראיתי את השטחים הפתוחים, את הנופשים והרגשתי את השקט והשלווה.
ראיתי בדרך קבוצה שעשתה טיולי טרקטורונים, זוג יושב על גדת הירדן ומספר טיולי ג'יפים שעברו מולי. רק התחלתי להבין איפה אני נמצא, מה ההבדל בין להיות בתל אביב באובך, ברעש ובצפיפות לבין כאן. אנשים פשוט חיים את חייהם לאט יותר ולא רצים לשום מקום. אמרתי שגם אני חייב לנסות קצת לעשות את הדברים המתאימים כאן בגולן. אז הלכתי לחווה שמוציאה טיולי סוסים ממש על הכנרת - היה פשוט נהדר, הרגשתי את החיבור שלי עם הטבע. נראה מוזר ומשונה להגיד זאת, אך הסוס באמת הראה לי רגשי חיבה, סמכתי על הסוס בעיניים עצומות. עצרנו להפסקת תה צמחים ממש מתחת לעץף ענק, מסופר שעץ זה נשתל על ידי יהודי שחי כאן לפני יותר מ-300 שנה כשבנו הבכור נולד, נראה פשוט הזוי, אבל אם העץ היה חלול אני בטוח ששני אנשים יכולים להכנס אליו.
המשכתי ועשיתי גם טיולי טרקטורונים מהגולן ליד החרמון ועד לכנרת. טיולי טרקטורונים קצת פחות מאפשרים לך להתחבר אל הטבע, אלא יותר לילד שבך, רעש המנוע, הנסיעה, הטלטול, פשוט מזרימים את האדרנלין.
טיולי ג'יפים אני מכיר, לכן לא עשיתי אבל אני חושב שפספסתי משהו. היום באתרי לטייל בראייה שונה של שחרור ואני בטוח שהייתי לוקח את הטיול ג'יפים לכיוון אחר לגמרי מאשר סתם עוד טיול ג'יפים. לאחר הטיול הבנתי עד כמה אנחנו רצים במרוצת הזמן גם כשאנחנו בחופש.
אם תקחו לעצמכם דקה לחשוב בשביל מה אתם בחופש, ותבינו כי אין מה למהר, לא צריך להספיק הכל, תמצאו את עצמכם נהנים הרבה יותר ממה שחשבתם. תפסיקו להיות עסוקים בלשמור על זה, ואיך נעשה גם את זה? וכו'.