טקס אישי.
הבחירה של אבלים רבים בקבורה אזרחית יכולה לנבוע ממגוון של סיבות אך נדמה שהסיבה הראשונה במעלה היא הרצון לעצב בנימה אישית רגע של פרידה מזה שמת. הרבה אנשים שחוו מוות וליוו את המת לקברו הרגישו ומרגישים שהטקס הדתי הקבוע "לא מדבר אליהם." שלא כמו בקבורה אזרחית, בטקס הדתי לא ניתנת לאבלים הרשות לעצב את הטקס בהתאם לרצונם והם צריכים להסתפק במה שההלכה והמסורת מאפשרים להם. הרצון לבנות טקס שיתבסס על התחושות שלהם ועל הדברים שהם רוצים לומר לפני הקבר הפתוח גרמה לאנשים רבים לבחור בקבורה אזרחית. קבורה אזרחית איננה כוללת טקס קבוע שמוכתב על-ידי המסורת וההלכה. בקבורה אזרחית האבלים יכולים לתכנן את הטקס שייערך ליד הקבר, לבחור מה שיאמר בו ואיך הדברים יתנהלו. במקום להיפרד מהמת דרך טקס שאיננו אישי הם יכולים לעצב את רגע הפרידה בצבעים ובגוונים שמתאימים למשמעות שיש להם למותו של היקר.
מילים אחרונות.
היצירה של טקס קבורה אזרחית הוא תהליך שבו ניתן לבחון את אישיותו של המת ואת הזיכרונות שנותרו ממנו. תוך כדי תהליך הבנייה של הטקס ניתן להביט לעומקם של חייו של הנפטר ולנסות לצייר מהם תמונה שתסכם את מה שהוא הותיר מאחוריו. טקס קבורה אזרחית הוא כמו ציור אישי שבו האבלים, בני המשפחה והחברים, מצרפים גוון לגוון וקו לקו כדי להציג יצירת פרידה מעל הקבר הפתוח – טקס הקבורה אזרחית. הפרידה מהמת היא רגע קשה וחשוב – מעין הזדמנות אחרונה להיות עם המת לפני שהוא נקבר. ליכולת לעצב את הרגע הזה בצורה אישית יש חשיבות גדולה עבור בני המשפחה והחברים. אין דרך אחת ויחידה לעצב את הרגע הזה; ניתן להשתמש במילים שאמר הנפטר או במילים שהוא אהב לשמוע; אפשר לנגן קטע מוסיקלי או לשיר שיר; אפשר לצטט שיר או קטע מספר או פסוקים מהתנ"ך ואפשר גם לשלב תפילות מהמסורת היהודית או כל מסורת אחרת. האפשרות לבחור מתוך מגוון אדיר של חומרים, צבעים וגוונים מעניקה לאבלים את ההזדמנות ליצור את האמירה האישית שלהם; קבורה אזרחית היא הדרך לאפשר לאבלים לומר מילים אחרונות אישיות לנפטר באוזניהם של אלו שהוא היה יקר להם והם לו.