הדברת מזיקים ביולוגית

הדברת מזיקים ביולוגית

בשנים האחרונות עולה וגובר הצורך של החקלאות לשימוש באמצעי הדברת מזיקים טבעיים ונקיים מרעלים. הבעיה הגדולה ביותר, כשמדובר בהדברת מזיקים באמצעות רעלים, היא ספיגת הרעלים באדמה ובתוצרי החקלאות המודברים ובכך פגיעה בתוצרי החקלאות העכשוויים והעתידיים.

כמענה לצורך הזה פותחו שיטות הדברה טבעיות העושות שימוש באויבים הטבעיים של קבוצות המזיקים אותן רוצים להדביר. השימוש בהדברת מזיקים ביולוגית ממשיך לתפוס תאוצה גם היום, בעיקר בשל התפתחות המודעות לנושא, ובשל ההתפתחות הטכנולוגית בתחום.

הדברה ביולוגית טבעית ויזומה

יש להבדיל בין הדברת מזיקים ביולוגית טבעית להדברת מזיקים ביולוגית יזומה. הדברת מזיקים ביולוגית טבעית הינה חלק משרשרת המזון של הטבע, בה האויבים הטבעיים של קבוצת המזיקים משיגים שליטה עליה, ומחסלים אותה לגמרי. לעומת זאת, בהדברת מזיקים ביולוגית יזומה, המדביר או החקלאי משתילים אוכלוסיה של חרקים, חיות או עופות הידועים בתור קבוצה המסוכנת לקבוצת המזיקים, בכוונה תחילה להשמיד את קבוצת המזיקים.

שיטות הדברה ביולוגית

כיום ניתן לחלק את שיטות הדברת המזיקים העיקריים לשלוש. השיטה הראשונה דוגלת בחיזוק אוכלוסיית האויבים הטבעיים של קבוצת המזיקים בבית הגידול הטבעי שלה. חיזוק האוכלוסיה הקיימת נעשה על ידי תמרון ושינוי של תנאי השטח והסביבה הטבעית של המזיקים ושל קבוצת האויבים של המזיקים במטרה לחזק את האויבים.

בשיטה השנייה נעשה שימוש בתגבור חיצוני מכוון של אוכלוסיית האויבים הטבעיים של קבוצת המזיקים המאיימת על השטח החקלאי. התגבור של קבוצת האויבים הטבעיים נעשה באמצעות רכישה של כמויות חרקים או בעלי חיים מחברות המגדלות אותם למטרות הדברת מזיקים ביולוגית.

השיטה השלישית מתבצעת כאשר בסביבה הטבעית של המזיקים לא קיימים כלל אויבים טבעיים. במקרים אלו מתבצעת רכישה קבוצתית של אוכלוסייה בסיסית של הזן האויב של קבוצת המזיקים במטרה לבצע איקלום ואיכלוס של אוכלוסיית האויבים בשטח הנגוע. האקלום והאכלוס נעשה על ידי בניית אוכלוסיה בסיסית של החרקים, בעלי החיים או הצמחים המסוכנים לקבוצת המזיקים, ועידוד ההתפתחות הטבעית של אוכלוסיה זו.

חסרונות ההדברה הביולוגית

הסכנה העיקרית הטמונה בהדברת מזיקים ביולוגית היא הפיכתו של הזן המדביר לזן המזיק. הסכנה מתחזקת כשמייבאים זן של חיה מסוימת במטרה להדביר קבוצת חיידקים כלשהי מארץ אחרת. כשמדובר בחיה אקזוטית שאינה מכירה את המערכת האקולוגית הטבעית של האיזור המודבר ואת דרך ההשתלבות הטבעית בה, קיימת סכנת שגשוג וצמיחה מוגזמת של אוכלוסיית המדבירים, עד לכדי השתלטות על המערכת האקולוגית הטבעית של האזור. במקרים כאלה, הזן המדביר נלחם עם בעלי החיים והצמחים המקומיים על טריטוריות מחייה ועל המזון של הסביבה. במקרים אחרים, הזן הפולש מפר את האיזון הטבעי של המערכת האקולוגית על ידי הפרשת רעלים, או צייד של אוכלוסיות אחרות של בעלי חיים, חרקים או צמחים המהווים נדבך חשוב באיזון האקולוגי הטבעי של הסביבה הנגועה.