מאז שלמד האדם לעבד מתכות, נדמה כי הוקסם מן הזהב. תפוזים הם תפוחי זהב, נפט הוא הזהב השחור, בירת ישראל היא ירושלים של זהב ואדם טוב לב הוא בעל לב זהב. אם בעבר עלותו של הזהב הייתה חלק מקסמו, וזו הייתה תוצאה ישירה של נדירות חומר זה בטבע, הרי שכיום מוכרים לאדם חומרים ומתכות נדירים ויקרים ממנו, ובכל זאת תכשיטי זהב פופולאריים כתמיד.
לחבל ארץ זה ולעמנו יש היסטוריה ארוכה עם הזהב, אשר מקורותיה עוד בטרם שבו בני ישראל מגלותם במצרים. כאשר תדרך בורא עולם את משה לקראת היציאה ממצרים, אמר לו: ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים; והיה כי תלכון, לא תלכו ריקם; ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה, כלי כסף וכלי זהב ושמלת; ושמתם על בניכם ועל בנתיכם, ונצלתם את מצרים" (שמות ג', 21 - 22).
זהב בחטא העגל
זהב זה, אשר לקחו בני ישראל ממצרים שימש אותם אחר כך בפרשיית עגל הזהב. הסיבה שבני ישראל יצרו את העגל היא הייתה בעצם טעות בספירה של הימים שבהם אמור משה לשוב מן ההר, הם לא לקחו בחשבון שמדובר על ארבעים יום מלאים וזה לא כולל את היום בו עלה משה אל ההר. בני ישראל, שחשבו כי משה מת ולכן פנו אל אהרן ובקשו ממנו לעשות להם אלוהים אחרים אשר ילכו לפניו. בני ישראל לקחו את תכשיטי הזהב, אשר היו ברשותם ויצרו מהם את עגל הזהב.
זהב בשלטון הצלבני
גם לאחר חורבן בית שני וראשית הגלות, הוסיף הזהב להעסיק את תושבי האזור ואת המבקרים בו. בזמן התקופה הצלבנית, הטביעו הצלבנים מטבעות זהב, וכן מטבעות כסף ונחושת, כאשר המטבע בעל הערך הרב ביותר, היה הבזנט. מטבע זה שימש לעסקאות גדולות ובינלאומיות. בתקופה הצלבנית פרח המסחר ולא רק מטבעות זהב, כי אם גם תכשיטי זהב שבו להעסיק את יושבי הארץ.
במהלך השלטון הצלבני בארץ, הוקם גם מסדר הטמפלרים (מלשון מקדש), שגם גורלו נקשר בזהב, על צורותיו השונות, בין אם המדובר במטבעות זהב, בתכשיטי זהב או בשלל חפצים אחרים אשר עוטרו בזהב. מסדר זה הוקם 1118, במטרה להגן על הצליינים, שביקשו לעלות לרגל לירושלים, מפני תקיפות המוסלמים. למרבה האירוניה, למרות שאבירי המסדר נשבעו לחיי עוני, תרומות רבות להם זכו, על מנת לאפשר את פעילותם הפכו אותם לאחד המסדרים העשירים ביותר. למעשה, הם היו ממקימי הבנקים הראשונים בעולם וודאי שהבנקים הראשונים בארץ. צליינים ומבקרים אחרים בארץ הקודש יכולים היו להפקיד כסף, תכשיטי זהב ודברי ערך נוספים, וכך לא להסתכן בשוד. בנוסף, לפי תיאוריות מסוימות, ביקש המסדר לא רק להגן על העולים לרגל, אלא גם לאתר את אוצרות בית המקדש, ויש מי שמאמין שאף הצליחו בכך. למרות הצלחתם הצבאית והכלכלית, אבירי מסדר הטמפלרים גילו עד מהרה, בדומה למלך מינוס, כי תכשיטי זהב אינם הכול.
למרות שהטמפלרים איבדו חלק נכבד מכוחם לאחר תבוסתם לכוחות המוסלמים בהנהגת צלאח א-דין, ב-1291, סופו של המסדר הגיע דווקא מבית, והיה קשור, איך לא, בזהב. בעקבות רצונו העז של מלך צרפת, פיליפ היפה, להשתלט על אוצרות הטמפלרים, האשים את אבירי המסדר בעיסוק בטקסי כפירה סודיים וחמורים. לאחר ששכנע בכך את האפיפיור, קלמנס החמישי, נעצרו כל האבירים והעומד בראשם, ז'ק דה מוליי. מכיוון שאין זהו דבר של מה בכך, לעצור אבירים חמושים ומאומנים, הכין צבא צרפת מבצע מאורגן היטב, במהלכו הותקפו כל מעוזי הטמפלרים בו זמנית. מבצע זה שהתרחש ב-13.10.1307 נודע מאז ועד היום כ-"יום שישי ה-13. למרות שהמבצע הוכתר בהצלחה ומסדר הטמפלרים, לפחות בצורתו הגלויה חדל להתקיים, המלך פיליפ זכה ליהנות רק מחלק מן האוצרות, שכן רובם נעלמו, ועד היום גורלם מסקרן רבים.