אַיֵּה תפסח – בין דמיון למציאות או ממלכת שלמה המלך, בראי המקרא.

פסוק אחד במקרא –

כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר,מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה,בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר, (מלכים א, ה,ד)

עורר תיאבון בקרב מלומדים רבים בחלד, להרחיב את שטחי ממלכתו של שלמה המלך,מעבר לכל הגיון ופרופורציה. אבל לשמחתנו, שלושה פסוקים קודם לפסוק השנוי, קיים פסוק מקביל, בן דמותו, האומר אותו הדבר בוורסיה אחרת, ומגלה את צפונות הפסוק המדובר. אלא מאי, פסוק זה נעלם כלא היה, ואף אחד איננו מזכירו. ואף אחד לא ראה את הדמיון שבין שני הפסוקים.

וּשְׁלֹמֹה, הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל-הַמַּמְלָכוֹת--מִן-הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם ( מלכים א, ה,א )

שני הפסוקים מפרטים במדויק את גבולות ממלכת שלמה, ומציגים את קווי הגבול הצפוני, הדרומי והמזרחי של הממלכה.בנוסף הם גם מעלים שאלות – היכן נמצאת תפסח ?מהו הנהר ארץ פלישתים ?באילו ממלכות או מלכים, מושל או רודה שלמה ?והיכן עבר הנהר ? או יותר נכון מיהו הנהר ?

הגבול הדרומי של ממלכת שלמה - מובן מאליו, נחל הבשור שהוא כידוע גבול מצרים, הנשפך לים בדרומה של העיר עזה. כך ששני הפסוקים, אומרים אותו הדבר ונותנים מענה למיקום הגבול הדרומי. (ראו: 'נחל מצרים והמדיניות האשורית באיזור גבול מצרים' שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום, ג (תשל"ה), עמודים 158-138 מאת הפרופ' נדב נאמן)

הגבול הצפוני של ממלכת שלמה

נהר ארץ פלשתים ככל הידוע נהר הירקון הינו נהר ארץ פלישתים. לאורכו של הירקון ידוע על קיומן של שש ערים פלישתיות, בהסתמך על ממצאים ארכיאולוגיים–בשפך הירקון לים, במתחם רידינג נמצא תל כודאדי או תל שוני. בהמשך מזרחה במתחם מוזיאון ארץ-ישראל נמצא תל קסילה. בצפונה המערבי של רמת-גן נמצא תל גריסה, הנקרא בפי כל הר נפוליון, בעת הקדומה נהר הירקון זרם סמוך לעיר. בצפון מזרח פרדס-כץ נמצא תל זיתון. בסמוך לשפך נחל קנה לירקון מערבית לנוה-נאמן נמצא תל קנה או בשמו הערבי תל אל מוחמר. ובאזור נביעת הנהר נמצא תל אפק המוכר כמבצר אנטיפטריס. המקום גם נזכר במקרא בשיוך פלישתי – "וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה, וַיַּחֲנוּ עַל-הָאֶבֶן הָעֵזֶר, וּפְלִשְׁתִּים, חָנוּ בַאֲפֵק" (שמואל א: ד, א)

תִּפְסַח - היות וקבלנו את המקרא בכתיב חסר ללא ניקוד, ובעת ההיא, תחילת האלף הראשון לפנה"ס,עדיין לא נעשה שימוש באימות קריאה (אהו"י), לא סביר ששם הישוב הקדום יקרא תִּפְסַח, כאשר האות "תִ" נהגית עם חיריק, שלא ניתן לעלות זאת על הכתב. כך שהאות הייתה חייבת להיאמר כ- "תָּ" עם קמץ. אם כי קיימת גם אפשרות לכתיבה בפתח או צרה, אך היא פחות סבירה. אותיות ה- "פ" בעת ההיא ועד הכנסת הניקוד לכתב, היו כולן "פּ" דגושות, לא ניתן היה להשתמש באותיות "פ" רפויות. וניתן ללמוד זאת מהיוונים כשאימצו את הכתב הכנעני בסביבות המאה ה-9 לפנה"ס, והשתמשו רק באות פאי "?" - "פּ" דגושה לאורך זמן, ועם התפתחות השפה נוספה האות "? - Phi" "פ" רפויה. כך שהשם תפסח נהגה בעת ההיא כ- "תָּפְּסַח" ובאנגלית Tapsah.

השם תפסח הופיע במקרא בהמשך לביטוי עבר-הנהר, והנהר יוחס כמובן לנהר הפרת, הלכו החוקרים וחיפשו מקום לאורך נהר הפרת העונה לשם תפסח. והנה נמצאה האבדה, בנקודת החצייה של אלכסנדר מוקדון את נהר הפרת, לכיבוש האימפריה הפרסית, בשנת 330 לפנה"ס בקירוב, נמצא מקום בהסתמך על מקורות עתיקים שנכתבו על-ידי היסטוריונים יוונים ורומאיים, הנקרא ביוונית תאפסאקוס ובלטינית תאפסאכוס. המקום עצמו איננו מאותר כיום, וישנן כשלוש השערות לגבי מיקומו. היות ולמקום לא צוין שם ארמי קודם על-ידי ההיסטוריונים, יתכן ולא היה שם כזה, והמקום קיבל את שמו רק החל מהתקופה היוונית. אם כי מקורות שונים מציינים שגם כורש מלך פרס חצה את הפרת במקום זה, וכאן עולה השאלה כיצד הוא קרא למקום, לא סביר שבשם יווני, ואין לי תשובה לכך. אבל השאלה הגדולה היא – איך נקרא שם המקום בתקופתו של שלמה המלך ואם בכלל.

לא נראה לי כי קיים קשר כלשהו, בין השם היווני המקורי של המקום ??????? ((Th?psakos לבין השם תפסח, ראשית השם מתחיל באות היוונית "טתא" הלקוחה מן האות "טת" הכנענית. ואזי בעברית השם אמור להתחיל באות "ט" רפויה בדומה ל-th" " באנגלית. האותיות השלישית והרביעית באות מהאות היוונית "פּסִי" מה שאומר שהאות "פ" בעברית הינה דגושה. ולכן כתיבת שם המקום בעברית תיראה כך – "טַ'אפְּסָאקוֹס".

מאידך גיסה בארץ כנען היה קיים ישוב בשם תפסח, שנמצא כ-12 ק"מ דרומית מערבית לשכם. שיש לו זיקה ישירה, לפסוק הראשון ל-"נהר ארץ פלישתים". היובל הצפוני של נהר הירקון (נהר ארץ פלישתים)נקרא "נחל קנה", מקורותיו של יובל זה באזור שכם, וניתן להניח שערוץ הנחל שימש בעת ההיא כציר תנועה חשוב מהשפלה להרי השומרון, ולהפך. סביר להניח שהפלישתים ייבאו סחורות דרך הים, ומשם בסירות לאורך הנהר עד אזור אפק, ולאחר מכן כל הכבודה עלתה בשיירות דרך נחל קנה לגב ההר. והמעניין מכל, שהעיר "תפסח" נמצאה על גדתו הדרומיתשל נחל קנה ושלטה על התנועה בו. יתכן וקיים לכך אזכור במקרא," אָז יַכֶּה-מְנַחֵם אֶת-תִּפְסַח וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּהּ וְאֶת-גְּבוּלֶיהָ, מִתִּרְצָה--כִּי לֹא פָתַח, וַיַּךְ; אֵת כָּל-הֶהָרוֹתֶיהָ, בִּקֵּעַ." (מלכים ב, טו,טז)סביר להניח שמושל העיר "תפסח"סגר לתנועה את המעבר בנחל קנה, ומנחם בן-גדי מלך ישראל שהיה תושב העיר תרצה כבש את העיר, על מנת לפתוח את המעבר. העיר תרצה נמצאה 17 ק"מ בקו אווירי מהעיר תפסח. נחל קנה שימש גם כגבול בין שבט אפרים לשבט מנשה " וְיָרַד הַגְּבוּל נַחַל קָנָה נֶגְבָּה לַנַּחַל," (יהושע יז,ט). ודרך אגב שמו המקראי של נחל קנה נשאר עד היום, והוא נקרא במפות ערביות ואדי קנה.

שם המקום, דרומית מערבית לשכם, כפי שמופיע במפות עדכניות של עמוד ענן הינו – "ח'רבת טפסה". גם במפה של מחלקת המדידות משנת 1981. המקום נקרא "ח'. טפסה". היות ושם המקום עוברת מן הכתב האנגלי. עולה השאלה מי שינה את האות האנגלית "T" לאות העברית "ט" ולא לאות "ת" כנדרש. האשם נופל על כתפי האקדמיה ללשון העברית. שהחליטה להרוס סדרי בראשית של הכתב העברי והכתב הכנעני לפניו, כאשר שמות עם האות האנגלית "T" תכתבנה באות העברית "ט". החלטה שגויה זו מקורה, בישיבות במזרח אירופה, שתיבלו את העברית בשפה היידית, והאות "ת" הפכה שם לאות רפויה במקום האות "ט". וכאן האקדמיה זונחת את מקורות הכתב העברי, לטובת השפה היידית. וכולנו מכירים את הביטוי "דוס" שהוא שיבוש יידי של המילה "דת". ההחלטה לכתוב את "תפסח" כ"טפסה" מעוררת גיחוך, היות ובאזור היה קיים ישוב מקראי בשם "תפוח" שם שנכתב באנגלית כך ""Tappuahאזי לפי החלטת האקדמיה יש לקרוא למקום בשם "טפוח".

שינוי נוסף חל בשם המקום, כאשר הוצאה ממנו האות האנגלית "h", שהייתה בסוף השם, בעבור האות "ח" בעברית.במפה משנת 1894, ובמפה נוספת המשחזרת שמות מקומות בשנת 1020 לפנה"ס, המקום נקרא "Tipsah" – "תפסח", "ת" עם חיריק ו-"פ" דגושה.במפה ערבית משנת 1880 המקום נקרא "Kh. Tafsah"– "ח. תפסח" האות "פ" בשם רפויה. אבל יש לקחת בחשבון שבערבית אין אות "פ" דגושה, ולכן בכל אותם המקומות ששם המקום הועתק מערבית, הוא יופיע עם "פ" רפויה. בסקר של שמות מקומות במערב פלסטיין, שנערך על-ידי HENRY C. STEWARSON בשנת 1988 המקום נקרא בנוסף גם בשם "Tiphsah" – 'תפסח' ("ת" עם חיריק, ו-"פ" רפויה). במסמכים של סוכנות הביון הלאומית לגיאוגרפיה מרחבית, של ארה"ב. למקום שני שמות- "Khirbat Tafsa" ו- "Khirbat Tafsah" ככל הנראה בנקודה זו 'תפסה' גבר על 'תפסח'. במסמך של המחלקה לארכיאולוגיה של אוניברסיטת ת"א, שם המקום "Khirbat Tafsa" (תפסה) ושם אלטרנטיבי "Khirbat Tafsah" (תפסח). במפה של צבא ארה"ב, שהודפסה בשנת 1950, שם המקום "Khirbat Tafsa" (תפסה).

ולסכם את הקטע, ניתן לומר ש"תפסח" (דר' מע' לשכם) ו"נהר ארץ פלישתים" (נהר הירקון) נמצאים פחות או יותר על אותו קו רוחב. וקו גבול זה היה קיים בכל ימי שלמה , על-פי הכתוב " וּשְׁלֹמֹה, הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל-הַמַּמְלָכוֹת--מִן-הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם:  מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת-שְׁלֹמֹה, כָּל-יְמֵי חַיָּיו" על-פי גבול זהשטח ממלכתו של שלמה המלך, תוחם בתוכו גם את שטחו של שבט אפרים. בספר ישעיהו קיימים שני פסוקים, אשר יתכן וקשורים לכך - יָבִיא יְהוָה עָלֶיךָ, וְעַל-עַמְּךָ וְעַל-בֵּית אָבִיךָ, יָמִים אֲשֶׁר לֹא-בָאוּ, לְמִיּוֹם סוּר-אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה:  אֵת, מֶלֶךְ אַשּׁוּר. (ישעיהו ז, יז) - וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם, וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ:  אֶפְרַיִם לֹא-יְקַנֵּא אֶת-יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא-יָצֹר אֶת-אֶפְרָיִם. (ישעיהו יא, יג).עם מותו של שלמה המלך, ירבעם מלך ישראל מתנתק מעוּלה של ממלכת יהודה, וככל הנראה מחזיר לישראל שטחים בהר אפרים שנלקחו על ידי יהודה. המלך אסא, מלך יהודה השלישי, נלחם בישראל וכובש שוב חלקים מהר אפרים, כפי הכתוב - וְכִשְׁמֹעַ אָסָא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא, הִתְחַזַּק וַיַּעֲבֵר הַשִּׁקּוּצִים מִכָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, וּמִן-הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכַד מֵהַר אֶפְרָיִם (דברי הימים ב טו,ח), ושם בהמשך נאמר - וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ, תַּחְתָּיו; וַיִּתְחַזֵּק, עַל-יִשְׂרָאֵל.  וַיִּתֶּן-חַיִל--בְּכָל-עָרֵי יְהוּדָה, הַבְּצֻרוֹת; וַיִּתֵּן נְצִיבִים, בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, וּבְעָרֵי אֶפְרַיִם, אֲשֶׁר לָכַד אָסָא אָבִיו. (דברי הימים ב יז,א,ב),ודרך אגב, ישנה כאן חזרה על תקופת שלמה המלך, הכוללת הצבת מושלים בארץ ובשטחים הכבושים.

הגבול המזרחי של ממלכת שלמה

סוגית "עבר הנהר"הביטוי "עבר הנהר" לא היה קיים בתקופתו של שלמה המלך, ונודע רק כשלוש מאות שנה מאוחר יותר בתקופה האשורית, בימיו של אסרחדון מלך אשור שחי במחצית הראשונה של המאה ה-7 לפנה"ס. כאשר כל המדינות שהיו ממערב לנהר הפרת, כונו מדינות עבר הנהר. בפעם הראשונה שהביטוי בהקשרו הנכון מופיע במקרא היה בתקופה הפרסית, כאשר הפרסים חילקו את המרחב שממערב לפרת לאזורי ממשל שנקראו פחוות - "וָאָבוֹא, אֶל-פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר וָאֶתְּנָה לָהֶם, אֵת אִגְּרוֹת הַמֶּלֶךְ; וַיִּשְׁלַח עִמִּי הַמֶּלֶךְ, שָׂרֵי חַיִל וּפָרָשִׁים. " (נחמיה ב, ט)

שימוש במושג "עבר הנהר" לתקופה מוקדמת יותר, יוצר מיצג מגוחך. על-פי המקרא אבותינו באו מאור כשדים – "וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים" (בראשית יא,כח). העיר "אור" נמצאה בצדו המערבי של נהר הפרת, משמע שהיא כבר נמצאה בעבר הנהר. ולכן הפסוקים הבאים לדעתי מגוחכים - "בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, ... וָאֶקַּח אֶת-אֲבִיכֶם אֶת-אַבְרָהָם, מֵעֵבֶר הַנָּהָר, וָאוֹלֵךְ אֹתוֹ, בְּכָל-אֶרֶץ כְּנָעַן;" זה בערך כמו לומר – ואקח את אברהם מעבר הנהר, ואולך אותו בכל עבר הנהר.

סופרי המקרא התמודדו בדרך מוזרה, בכל האמור בנהרות:

"הירדן" – השם ירדן מופיע במקרא 196 פעמים (אם ספרתי נכון), ותמיד כירדן, סתם ירדן.אבל אין אנו יודעים מהו. הוא יכול להיות, נחל או נהר או כל דבר אחר המוליך מים. אנחנו רק יודעים שיש בו מים וטובלים בו, שיש לו גאון, שיש לו שפה, שעוברים או צולחים אותו. ויש בו מעבורות.

"נהר" – הביטוי נהר או הנהר מופיע במקרא מספר פעמים, בדרך כלל ללא שם הנהר. יתכן וזאת הייתה כוונתו של סופר המקרא, כדי שהקורא יפליג תמיד לנהרות רחוקים. וגםגדולי הפוסקים ומפרשי התנ"ך, דרך רש"י הרמב"ם ועד ימינו אלה, הלכו בדרך זו, וכל נהר ללא שם במקרא חובר באופן אוטומטי לנהר הפרת. ואני שואל מדוע לפרת ולא לירדן והרי שניהם נהרות. לפחות במופע אחד ניתן לקבוע גיאוגרפית, שהנהר בפסוק הבא הוא נהר הפרת – " וַיִּבְרַח הוּא וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת-הַנָּהָר; וַיָּשֶׂם אֶת-פָּנָיו, הַר הַגִּלְעָד." (בראשית לא,כא) הפסוק עוסק ביעקב הבורח מפני לבן, אשר התגורר בעיר חרן, שנמצאה ממזרח לנהר הפרת. כך שיעקב חייב לעבור את הפרת מערבה לכוון ארץ כנען.

קיימים פסוקים המתארים את גבולות ארץ כנען, אבל סופר המקרא החליט לשנות אחד מהגבולות, והוא עושה זאת באופן גלוי - " כָּל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ--לָכֶם יִהְיֶה:  מִן-הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן-הַנָּהָר נְהַר-פְּרָת, וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן--יִהְיֶה, גְּבֻלְכֶם. " (דברים  יא, כד)הגבול הדרומי של ארץ כנען הוא מדבר סיני, הגבול הצפוני של כנען הינה ארץ הלבנון, הגבול המערבי של ארץ כנען הוא הים האחרון שהוא ים התיכון. וכל שנותר הוא הגבול המזרחי, וכאן סופר המקרא האחרון שסגר את הפרק, מוסיף את צמד המילים נהר-פרת. סביר שבמקור נכתב מן-הנהר בלבד, שהכוונה היא לנהר הירדן. כפי שכתוב כמה פסוקים לאחר מכן –" וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.  הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה.  כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ. (דבריםיא, כט, ל, לא)ומן האמור כאן ברור ללא עוררין שהגבול המזרחי של ארץ כנען הוא נהר הירדן ולא נהר הפרת.

פסוק נוסף המציג גם כן את גבולות ארץ כנען – " וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ, מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים, וּמִמִּדְבָּר, עַד-הַנָּהָר:  כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם, אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגֵרַשְׁתָּמוֹ, מִפָּנֶיךָ. "הפסוק יוצר על-פי הכתוב מעין צורת X. הנקודה הדרום מזרחית ים סוף או אילת דהיום. הנקודה הצפון מערבית היא ים פלישתים, שהוא הים התיכון מעזה בדרום דרך אשקלון ,אשדוד ועד נהר הירקון. הנקודה הדרום מערבית הינה מדבר סיני. והנקודה הצפון מזרחית היא הנהר שהוא נהר הירדן. אבל לא, לא לדעת הפרשנים, כשכולם קנו את שמכר להם סופר המקרא, שיתכן ובמתכוון לא ציין את שם הנהר. וכך ירד לטמיון מיצג גאומטרי יפה של גבולות ארץ כנען, בדרום, במערב ובמזרח. והנהר הלך מאות קילומטרים צפון מזרח עד לפרת.

ואני חוזר לשני הפסוקים הפותחים – "כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר, מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה, בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר," (מלכים א, ה,ד) " וּשְׁלֹמֹה, הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל-הַמַּמְלָכוֹת--מִן-הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם: -כֹּל, יְמֵי שְׁלֹמֹה." (מלכים א, ה,א). שלושת המקומות הנזכרים בשני הפסוקים במקרא, נמצאים בארץ כנען או גובלים לה, נהר ארץ פלישתים, עזה ונחל מצרים. לא ניתן לעלות על הדעת, ששם המקום הרביעי תפסח, ימצא אי שם, במרחק של כ-600 ק"מ מעזה, לעומת כ-70 ק"מ, המרחק שבן נהר הירקון לעזה ולגבול מצרים. וכותב על כך הרב יהוסף שווארץ בספרו "תבואות הארץ" - "וגם עד היום בשפת נהר פרת עיר תאפסאכוס היא תפסח, והנה חולקים על כונת תפסח אם היא הסמוכה לעזה או שהיא על שפת הנהר שהוא רחוק הרבה שהוא בסוף העולם עולם הנושב והנודע, כי לצפון תפסח כבר מתחילים הרי טוירוס (הרי חשך) שהם בימים ההם בסוף העולם"

"מלכי עבר הנהר" - כאמור, המקרא מפרט כי לשלמה המלך היו בתחומי ממלכתו, מלכים וממלכות- הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר, בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר, ומוֹשֵׁל בְּכָל-הַמַּמְלָכוֹת. בהסתמך על מידע חוץ מקראי, כ-400 שנים לפני מלכות שלמה, קיימות עדויות מוחשיות על קיום מלכים ושליטים כנענים בארץ כנען. בחורבות תל אל עמארנה שבמצרים התיכונה, נגלה ארכיון שכלל 282 לוחות טין החרותים בכתב היתדות האכדי. ובהם התכתבות בין שליטי מצרים דאז לבין מלכי המדינות האחרות באזור. ובהם – עבד-חבה מלך ירושלים, לבאיה מלך שכם ועוד שורה ארוכה של שליטים על ערי ממשל, ובהם – גזר, לכיש, אשקלון, מגידו, אכשף ועוד.

בשנת 1220 לפנה"ס, מגיע לאזורנו מרנפתח מלך מצרים, ומשאיר אחריו כתובת על מעלליו במסע זה. ואציין רק את שכתוב על ארץ כנען–נבוזה כנען בכל רע / לוקחה אשקלון / נלכדה גזר / ינועם הייתה כלא הייתה / ישראל הושם אין זרע לו. הרס ערי כנען התרחש כ-250 שנים לפני תקופת שלמה. אנחנו למדים מאירוע זה - שבערי כנען עדין קיימים מלכים או שליטים כנעניים. הרס הערים הכנעניות הוליך בעקבותיו את חדירת הפלישתים לדרומה של כנען, וגולת הכותרת של הכתובת, אזכור של קבוצת נוודים גדולה, העונה לשם ישראל.

בשנת 926 לפנה"ס מגיע לכנען במסע צבאי פרעה שושנק הראשון, הנקרא במקרא שישק. לפי הכרונולוגיה המקראית המסע התרחש 5 שנים לאחר מותו של שלמה המלך, בימיו של רחבעם.המסע נועד להפגין מחדש את כוחה של מצרים, ולגבות מיסים מערי כנען המורדות. שישק משאיר אחריו על קיר במקדש בכרנך, שמות הערים בהן ביקר צבאו. על הקיר נשתמרו 155 שמות ערים שרובן אינן מזוהות או מוכרות, אבל מאלו שכן מוכרות ניתן להסיק על המסלולים שבהן נע הצבא בכנען. כל אחת משמות הערים מופיעה בקרטוש - מסגרת המקיפה את הכתוב. בתחתית של מרבית הקרטושים מופיע ציור של כתר, שפירושו, כי קיים שלטון לעיר, מושל או מלך מקומי. שמה של ירושלים איננו מופיע ברשימות, וכן אין כל ממלכת על, השולטת על הערים. כגון מלך יהודה או מלך ישראל כפי שהמקרא מספר.בהשוואה למסמכים ארכאולוגיים מאוחרים יותר ב-75 או 85 שנה, כגון 'מצבת מישע' או 'כתובת תל-דן', נמצא כי בעת הזו כבר קיים מלך ישראל.ולטענת חוקרים, מסע שישק האיץ את הקמת ממלכת ישראל. מתוך ממצאים ארכיאולוגיים מסתבר שלא כל הערים ברשימות נחרבו על-ידי שישק, מה שמעלה את הסברה שערים שלא נחרבו שילמו מס לשישק. סופר המקרא מחבר ספר מלכים, כותב בקצרה על מסע שישק - "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית, לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם; עָלָה שושק (שִׁישַׁק) מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, עַל-יְרוּשָׁלִָם. וַיִּקַּח אֶת-אֹצְרוֹת בֵּית-יְהוָה, וְאֶת-אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֶת-הַכֹּל, לָקָח; וַיִּקַּח אֶת-כָּל-מָגִנֵּי הַזָּהָב, אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה". (מלכים א, יד, כה-כו) סביר להניח שסופר המקרא ידע יותר על מסע שישק, אבל הוא מחליט לא לעלות זאת על הכתב. ומנגד הוא מעניש את יהודה על שעשו את הרע בעיני יהוה. להערכת החוקרים המס שולם לשישק קודם לכן, וכתוצאה מכך הוא לא עלה על ירושלים. מחבר ספר דברי-הימים שנכתב מאוחר יותר, מתקן קמעה את הכתוב ומוסיף – "וַיִּלְכֹּד אֶת-עָרֵי הַמְּצֻרוֹת, אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיָּבֹא, עַד-יְרוּשָׁלִָם." (דה"י ב,יב,ד)ועדין אין מסופר כאן על המסע הכולל. ובחזרה לאחור לימי שלמה, קיים במקרא פסוק תמוה – "וְזֶה דְבַר-הַמַּס אֲשֶׁר-הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה," (מלכים א,ט,טו) המלך שלמה משלם למען דהוא מס, ככל הנראה למלך מצרים ? סופר המקרא מנסה לשלב בין מלכות דמיונית של מלך על, לבין התקופה בה הוא חי, על-לפי המועד המקראי. וידוע לו שבעת ההיא בערי כנען ישבו מלכים, ששילמו מס למלכי מצרים.

ב-72 אתרים ארכאולוגיים ברחבי כנען, אותרו למעלה מ-1200 ידיות של קנקני אגירה, ועליהם טביעת חותם עם הכתובת "למלך". רוב האתרים נמצאו באזור יהודה. כל הכתובות מציינות שמות של ארבע ערים – "למלך חברן" (חברון), "למלך שוכה", "למלך זיף", "למלך ממשת" (ממשית). רוב החוקרים מתארכים את הכתובות למאה ה-8 תחילת המאה ה-7 לפנה"ס, ולדעתם פירוש המילה למלך כי הוא "שייך למלך". מבין ארבעת הערים ממשית איננה נזכר במקרא. להערכת המומחים קנקני למלך שימשו לגביית מיסים, יין, שמן ועוד. הם נאספו בארבעה מרכזי מינהלה, הקשורים למינהל של חזקיהו מלך יהודה.לדעתי הכתובות אינן מסתדרות עם דרך כתיבתן, שם העיר היה צריך להיות ראשון למעלה, כגון – "שוכה למלך" או "זיף למלך" כפי שקיים בכתובות אחרות – "חצי למלך", "גבעון למלך", "בשבעת בת לחם למלך" ואם לא היה בידנו המקרא, הארכאולוגיה הייתה מתייחסת אל הכתוב כמשמעותו, קרי, קיום ארבע מלכים.

הגבול המערבי של ממלכת שלמה

גבול זה איננו מופיע בספר מלכים. אבל סופר המקרא שכתב את ספר דברי-הימים מאוחר יותר, עורך בין השאר תיקונים לספר מלכים, שבהם הוא משנה את הכתוב ומוסיף תוך כדי כך את הגבול המערבי של ממלכת שלמה."מִן-הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" זהו קטע הפסוק המקורי המופיע בספר מלכיםשסופר ספר דברי הימים, מוסיף לו רק מילה אחת שמשנה את משמעות הכתוב"מִן-הַנָּהָר וְעַד-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים". (דברי הימים ב ט, כו)וממערב לשטח מלכות שלמה נוספה ארץ פלישתים, כך שממלכת שלמה נתחמת בין הירדן במזרח, לבין ארץ פלישתים במערב. אבל קודם לכן, סופר המקרא שכתב את ספר מלכים, מנסה ליצור תמונת שלווה פסטוראלית לאורך ארבעים שנות מלכותו של שלמה המלך. והאויב מספר אחד של יהודה, הפלישתים, נעלמים כאילו לא היו ואינם קיימים יותר. דוד המלך, אביו של שלמה, נלחם אין ספור מלחמות עם הפלישתים.ודוד מסיים את חייו כאשר הפלישתים נמצאים בעמק רפאים מדרום לירושלים ונציב פלישתי יושב בבית לחם. " וְחַיַּת פְּלִשְׁתִּים, חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים.  וְדָוִד, אָז בַּמְּצוּדָה; וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים, אָז בֵּית לָחֶם" (שמואל ב כג, יג-יד).

דוד המלך נלחם עם הפלישתים מצפון לירושלים ועד העיר גזר, ולא יכול לה. "ויעש דוד כן, כאשר צוהו יהוה; ויך, את-פלשתים, מגבע, עד-באך גזר." (שמואל ב, ה,כה). העיר גזר נשארת פלישתית גם בימי שלמה המלך, אלא מאי, סופר המקרא מעלים עובדה זו והופך את תושבי העיר לכנענים. " פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם עָלָה, וַיִּלְכֹּד אֶת-גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ, וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר, הָרָג; וַיִּתְּנָהּ, שִׁלֻּחִים, לְבִתּוֹ, אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה." והמעניין מכל ששלמה המלך עם הצבא האדיר, המונה שנים עשר אלף פרשים ואלף וארבע מאות מרכבות, (מלכים א, י, כו). ועוד כמה עשרות אלפי חיילים רגליים, שהמקרא איננו מציין. אינו מצליח בכוחותיו הוא, לכבוש את העיר גזר מדי הפלישתים, והוא נזקק לצבאו של פרעה מלך מצרים על מנת לכבוש את העיר. ואולי, אפשר גם לפקפק בכתוב, מתיאור המרכבות של שלמה המלך -וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם, בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף, וְסוּס, בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה; וְכֵן לְכָל-מַלְכֵי הַחִתִּים, וּלְמַלְכֵי אֲרָם--בְּיָדָם יֹצִאוּ. (מלכים א י,כט) מי שכתב פסוק זה, רצה להאדיר את שמו של המלך שלמה אבל לא למד היסטוריה. האם אכן מלכי החתים רכשו מרכבות במצרים כפי הכתוב? בשנת 1274 לפנה"ס, כשלושת מאות שנים לפני מלכות שלמה, נערך קרב הנקרא "קרב קדש", בין חטוסילי השלישי, מלך החיתים. לבין רעמסס השני מלך מצרים. המצרים השאירו אחריהם תחריטים של הקרב, שבהם ניתן לראות כי קיים ההבדל מהותי בין המרכבות של שני העמים. המרכבות המצריות הינן קלות ומיועדות לשני אנשים, ומנגד המרכבות החיתיות כבדות יותר ומיועדות לשלושה אנשים. בנוסף, כמאתיים שנים ויותר לפני תקופתו של שלמה המלך, הממלכה החיתית נופלת. כך שכל הפסוק מעלה סימן שאלה גדול, האם לשלמה המלך היו בכלל מרכבות וסוסים ככתוב?

וספור נוסף שסופר המקרא מעלים מהקורא את קיום הפלישתים בתקופתו של שלמה המלך, מופיע בפסוק הבא "וַיִּבְרְחוּ שְׁנֵי-עֲבָדִים לְשִׁמְעִי, אֶל-אָכִישׁ בֶּן-מַעֲכָה מֶלֶךְ גַּת". שני עבדים בורחים מירושלים לגת, ומדוע לגת כי היא נמצאת בארץ פלישתים,וסופר המקרא שכח לציין זאת. ואם נחזור לתקופת דוד המלך נדע על-כך. "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-לִבּוֹ, עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם-אֶחָד בְּיַד-שָׁאוּל; אֵין-לִי טוֹב כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְנוֹאַשׁ מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְבַקְשֵׁנִי עוֹד בְּכָל-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וְנִמְלַטְתִּי, מִיָּדוֹ.  וַיָּקָם דָּוִד--וַיַּעֲבֹר הוּא, וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ:  אֶל-אָכִישׁ בֶּן-מָעוֹךְ, מֶלֶךְ גַּת". (שמואל א כז, א-ב)

תדמור

ניסיון נוסף להרחיב את גבולות ממלכת שלמה קיים בספר דברי הימים. " וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה חֲמָת צוֹבָה, וַיֶּחֱזַק עָלֶיהָ. וַיִּבֶן אֶת-תַּדְמֹר, בַּמִּדְבָּר," (דברי הימים ב, ח, ג-ד). הישוב תדמור או בשמו היווני פלמירה, נמצא במדבר הסורי צפונית מזרחית לדמשק. השם תדמור בפסוק מקורו בשניים, שינויים שחלו בכתב העברי בהשפעת השפה הארמית. ואי הבנה של הליך זה בתקופה מאוחרת יותר, כאשר המקרא נכתב בכתיב מלא, ונוספו לו אימות קריאה (אהו"י), או בתוספת הניקוד.השם המקורי של הישוב לפני שיבושו היה "תמר" המזוהה עם האתר הקדום עין חצבה, במדבר יהודה דרומית לים המלח, וזאת מתוך הפסוק הבא "וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת-גָּזֶר, וְאֶת-בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן. וְאֶת-בַּעֲלָת וְאֶת-תמר (תַּדְמֹר) בַּמִּדְבָּר, בָּאָרֶץ." (מלכים א ט, יז-יח), השם תדמר בסוגרים, מקורו בספר דברי הימים, כאשר מישהו הלך והוסיף אותו לאחור, לספר מלכים, תוך מגמה להסב את תמר לתדמור. היות וגרסת תדמור טובה יותר ליהודים, היא מרחיבה כביכול את גבולות ממלכת שלמה המלך. מאידך גיסא ישנם מומחים הגורסים, שהשם תדמר, נובע מטעות סופר בעת כתיבת ספר דברי הימים, על-ידי הוספה אקראית של האות "ד" לשם תמר.

אני רואה את הדברים באור שונה וטוען שגרסת תמר במדבר יהודה היא אכן הנכונה. אבל, הוספת האות "ד" לתמר לא באה כתוצאה מטעות סופר, אלא מנסיבות התקופה שבה נכתב ספר דברי הימים. הוספת האות "ד" לשם "תמר" באה בהשפעת השפה הארמית, לשם הדגשת האות "ת" בשם "תמר". תופעה מאין זו קיימת לפחות, בשני מקומות נוספים בספר דברי הימים. העיר דמשק מופיעה ארבעה פעמים בשם "דרמשק" (ב,טז,ב-ב,כד,כג-ב,כח,ה-ב,כח,כג) הוספת האות "ר" לשם "דמשק", באה להדגיש את האות "מ". תופעה דומה קיימת גם במגילת ישעיהו, שנתגלתה במערות קומראן ונכתבה במאה הראשונה או השנייה לפני הספירה, שם העיר "דמשק" מופיע בספר ישעיהו שבע פעמים, ואילו במגילה זו הוא מופיע שבע פעמים כ"דרמשק". ניסיון אחר להדגיש את האות "מ" בשם "דמשק", קיים בספרים אחרים – בתלמוד הבבלי, פרק שלישי, פסחים – שם העיר מופיע כ-"דממסק" בספרים הנוספים – "עולת החודש"עמוד כא – "אבני ציון" חלק שלישי עמוד כט – "כנסת הראשונים" על מסכת מנחות חלק שני עמוד עט –שם העיר מופיעכ-"דממשק".מקום נוסף בשם "צרתן" המופיע בספר מלכים (א,ז,מו) ובספר יהושע (ג,טז), ואילו בספר דברי הימים (ב, ד,יז) באה לשם המקום הדגשה לאות "ת" באמצעות האות "ד" הבאה לפניה ושם המקום הופך ל-"צרדתה".

כפי שאנו נוכחים במקרים אלו, האות המדגישה מופיעה לפני האות שאותה רוצים להדגיש. כפי שמופיעב-"דרמשק" וב-"צרדתה", מאידך גיסא בשם "תדמר" האות המדגישה "ד" באה אחרי האות המודגשת "ת" ולא לפניה כנדרש, דבר זה נובע מלקונה בשפה הארמית, האות המודגשת נמצאת בראש המלה, הצבת האות "ד" לפני האות "ת" לשם הדגשתה הייתה יוצרת משמעות שונה, והשם היה הופך ל-"דתמר" ובארמית הוא היה נאמר כ-"דה תמר", ולכן האות המדגישה "ד" מצאה את מקומה אחרי האות "ת" ולא לפניה. בעת הסבת המקרא לכתיב מלא, נעשתה השגיאה בשם העיר "תמר" בספר דברי הימים, ולגרסה הארמית "תדמר" נוספה האות "ו" והיא הפכה ל-"תדמור", היות ואותם האנשים שעסקו בהסבת המקרא, לא היו מודעים לכל האמור כאן, ובעת ההיא העיר תדמור הייתה שם דבר. וכך שגיאה זו מספר דברי הימים חזרה לאחור ומצאה את מקומה גם בספר מלכים, אלא מאי, בספר מלכים נכתב "תמר (תדמר) במדבר בארץ". וכך סופר המקרא בעת ההיא הסיר את המלה "בארץ" מספר דברי בימים, היות והוא ידעשתדמור לא נמצאת בארץ. וכתוצאה מכך, "תמר במדבר בארץ" בספר מלכים, הפכה ל-"תדמור במדבר" בספר דברי הימים.