יש שלוש סיבות טובות להגיע למושב הקטן והייחודי חוסן שבגליל המערבי: המערות, אגם מונפור, ורימונה, הו רימונה - בחורה עם שם מיוחד ומאפים מיוחדים אף יותר.
אני משוגעת על הארץ שלנו. אני יכולה לרדת עוד אלף פעמים את הירידות שבין כפר קמא ליבניאל, בואכה אגם הכנרת, ובכל פעם להתלהב מחדש מהנוף כאילו זו הפעם הראשונה שהוא נגלה לפני. אבל כשאני רוצה לצאת לחופש, אני מעדיפה לחפש משהו מיוחד, שלא ניסיתי קודם. כזו אני, משתעממת בקלות.
אני לא יוצאת הרבה לחופש, אבל אני כן משתדלת שזה יהיה לפחות פעם בשנה. עם כמה שאני מכורה לעבודה, גם לי מגיע להתפנק מדי פעם. השנה, כשרציתי לתכנן את החופשה השנתית עם האיש שאיתי, כבר התכוונתי להתייאש עם המחשבה שראיתי הכול. למזלי, אישי, כיאה לו, הפתיע אותי עם הצעה מקורית ומרעננת: בואי ניסע לחוסן שמעתי שיש שם צימרים מפנקים ומיוחדים באמת...
מערות מרתקות של שמחה חוסן ושלווה...צימרים מדליקים אמרנו?
ולא סתם נסענו לחוסן, אלא בחרנו להתארח ב"צימר המערה" של דוד ומזל שלוש. המשוגעים האלו, שכנראה צפו ביותר מדי פרקים של משפחת פלינסטו, החליטו לעשות מחווה מקורית לפרד ווילמה ולבנות מתחם צימרים מפואר וייחודי במינו שמורכב ממערות אבן.
אחרי שהייתי בבקתות עץ בסגנון אלפיני-שבדי, בקתות אונסן יפניות ומלונות בוטיק יוקרתיים, חווית השהות במערה הייתה מרעננת למדי.
בניגוד לחברים שלנו מתקופת האבן, בתוך המערות מחכים לאורחים כל האביזרים שיזכירו להם שהם בכל זאת נמצאים בשנות ה-2000: טלוויזיה המחוברת ללוויין ולמערכת DVD, מזגן לקירור המערה בימי הקיץ החמים וקמין לחימומו כשקר שם בחוץ, ואפילו ג'קוזי שבמבט הראשון נראה מאוד מוזר להיכנס לתוכו, אך שווה כל רגע של שהות בו. יש כאלו שעבורם התוספות האלו יהרסו את חווית האותנטיות, אבל אני מפונקת, מה לעשות, וחסר להם שלא היה שם מזגן.
במקום לנסות ולעצב את המערה כך שתתאים לכולם, הכינו המארחים לא פחות מתשע (!) מערות הנבדלות בעיצובן ובאווירתן, שביניהן תוכלו למצוא את מערת אדם וחווה המעוצבת בסגנון בראשיתי שמתבטא בפשטות וצבעי אדמה ואת מערת התענוגות רחבת הידיים שמשלבת בין אלמנטים קלאסיים וחדשניים ליצירת תחושת הפינוק האולטימטיבי.
כזוג חושני שמחשיב עצמו לסקסי, אנחנו בחרנו דווקא את מערת התשוקה, שמשלבת בעיצובה בין סגנונות בנייה מעץ ומאבן, תאורה חושנית וגווני צבע סקסיים. כשלכך התווספה הבריכה הפנימית, שכוללת מפלי מים היורדים מהתקרה, הבנו למה האדם הקדמון כמעט ולא יצא מהמערה.
לצאת מהמערה אל האור
למרות הפיתוי להישאר במערה כל החופש תוך מילוי אחר מצוות פרו ורבו, יצאנו לשוטט קצת באזור. עם יד על הלב אין הרבה ששווה אזכור במרחק הנסיעה הקצרצר. אמנם המושב ממוקם בליבו של הגליל המערבי, מרחק נסיעה קצר מהכפרים הדרוזים פקיעין וחורפיש שממזרח או עכו ונהריה שממערב, אבל כמו שאנחנו סקסיים, ככה אנחנו עצלנים.
בהיעדר ילדים, החלטנו שאין לנו הרבה מה לחפש בביקור באגם מונפור הסמוך, שפונה בעיקר לאוכלוסיה זו עם פארק שעשועים גדול, בריכת שחיה קיצית ומסלול קרטינג. נכון, הוא מציע גם פעילויות מים הכוללות סירות פדאלים וקייאקים, אבל זה ממש לא כוס התה שלנו.
מי שבכל זאת הייתי נותנת לה להכין לי תה בכל יום נתון היא רימונה, שעליה לא ויתרתי. כפמיניסטית מושבעת התנפח חזי מרוב גאווה בזמן ששמעתי את הסיפור של האישה החלוצה שהחליטה לפתוח במו ידיה עסק ביתי.
האגדה טוענת שבהתחלה ניסתה רימונה לפתוח עסק לגידול ושיווק של פטריות, שגדלות בהמוניהן במקום, אבל הקשיים הכלכליים אילצו אותה לשנות כיוון וללמוד את מלאכת האפייה. באופן אישי אני שמחה על כך, כי הלחמים מעשי ידיה, ובמיוחד הלחם המרוקאי המבוסס על מתכון מסורתי שווים כל ביס.
דבר אחד בטוח למדתי מהחוויה - להמשיך ולחפש חופשות ובעיקר צימרים מקוריים. הן כאן, רק צריך לפקוח עיניים ולהרים את הראש.