סוגי צוואות במשפט הישראלי
לפי החוק בישראל, קיימים מספר סוגים שונים של צוואות:
צוואה בכתב-יד
מסמך הכתוב כולו בכתב-ידו של המצווה והחתום בידי המצווה, כולל ציון התאריך, במסגרתה מורה המצווה מה ייעשה ברכושו לאחר פטירתו – מהווה צוואה חוקית ותקפה לכל דבר וענין.
בהקשר זה יוער, כי צוואה מסוג זה היא מסמך שלרוב באופן מקצועי על ידי עורך דין, לכן יתכנו בו שגיאות, העלולות להביא לכך שהמסמך ייפסל בעתיד כצוואה, או לכך שיבוצע הסדר שונה מזה שאליו התכוון המצווה במסמך.
צוואה בכתב יד אינה מומלצת, אלא אם אתה סמוך ובטוח, שבקיא בהוראות החוק ווסוגל לנסח צוואה תקפה ושלמה (הן מבחינה צורנית והן מבחינה מהותית), אשר תשקף במדויק את רצונך ובמידת הצורך גם תעמוד בעתיד ב'מבחן בית המשפט'.
צוואה בפני עדים
צוואה בפני עדים הינו מסמך בכתב, אשר נושא תאריך וחתימת המצווה ובסופו יש חתימות של שני עדים (כשירים, מעל גיל 18), ואף היא מהווה צוואה חוקית, לכל דבר וענין.
צוואה בפני עדים הינה הסוג הנפוץ של צוואות בישראל. צוואה בפני עדים נערכת לרוב באמצעות עורכי דין המתמחים צוואות וירושות. אמנם לעולם אין ביטחון וודאי שגם מסמך שנערך אצל עורך דין יהיה תקף, אך עורך עורכי דין מקצועיים, היודעים מלאכתם היטב, בהחלט יכולים לתת רמת ביטחון גבוהה ביותר ללקוח, כי הצוואה תהא תקפה, כך שלאחר פטירתו רכושו יחולק בהתאם לרצונו, כפי שבר לידי ביטוי בצוואה.
צוואה בפני רשות
זוהי אמירה בעל-פה בפני אחד מהגורמים המנויים בסעיף 22 לחוק הירושה (שופט, רשם, נוטריון), לגביה נערך פרוטוקול (מסמך בכתב), ואותו שופט, רשם או נוטריון מאשר, כי אמנם הצוואה נערכה בפניו.
צוואה בעל-פה ('שכיב מרע')
מי שרואה עצמו, בנסיבות מסוימות המצדיקות זאת, אל מול פני המוות (ובשפה המשפטית: 'שכיב מרע'), ומצווה (בעל-פה) בפני שני עדים (כשירים, מעל גיל 18), מה ייעשה ברכושו לאחר פטירתו, כאשר בסמוך אחר-כך אותם עדים גם ערכו פרוטוקול לגבי עשיית הצוואה, ואף הפקידו אותו אצל הרשם לענייני ירושה, מהווה גם היא צוואה חוקית לכל דבר וענין. צוואה מסוג זה פוקעת אוטומטית בחלוף חודש מהמועד בו תם האיום על חיי המצווה, אם נותר בחיים.
צוואה הדדית (בני זוג)
לפני מספר שנים, תוקן חוק הירושה והוכנס בו סעיף חדש לגבי צוואות הדדיות.
לפי הדין הישראלי צוואה הינה מעשה אישי (ושאין לאפשר לצד שלישי כל שהוא כל השפעה, או התערבות בניסוחה, מקל וחומר צד שלישי שהינו נהנה מכוח צוואה), אולם החוק הכיר גם באינטרס שיש לבני זוג באשר לצוואת בן-זוגם.
החוק מבטיח בן-זוג ממצב בו הוא מוריש את רכושו לבן-זוגו, כדי שזה יוריש את הרכוש לילדיהם המשותפים בבוא יומו, אולם לאחר פטירת בן הזוג הראשון, משנה בן הזוג הנותר בחיים צוואתו ומוריש את הרכוש לאחרים.
צוואות מסוג זה קרויות 'צוואות הדדיות', היכולות להיות במסמך אחד עליו באה חתימת שני הצדדים, או בשני מסמכי צוואה נפרדים.
צוואה הדדית מובטחת מפני שינויים עתידיים, בכפוף להוראות החוק, הקובעות, למשל, כי אדם הרוצה לשנות את צוואתו חייב להודיע על-כך לצד השני ואם כבר אינו בין החיים, יוכל בן הזוג לבטל את צוואתו רק אם יחזיר את שווי המנה לעיזבון בן הזוג שנפטר. כלומר, אדם הרוצה לשנות צוואה הדדית בעוד בן זוגו בחיים, חייב להודיע על כך לבן הזוג. לאחר פטירת בן-הזוג, אם טרם חולק עיזבון בן-הזוג הרוצה בשינוי הצוואה, חייב להסתלק מזכותו בעיזבון של בן-הזוג הנפטר, כדי לבטל או לשנות צוואתו. היה והעיזבון כבר חולק, כי אז עליו להשיב לעיזבון את כל מה שקיבל ממנו, כדי שיהא רשאי לבטל ו/או לשנות את צוואתו.