השמנה - גישה וטיפול ברפואה הסינית

השמנת יתר (obesity) היא ההפרעה המטבולית השכיחה ביותר בארצות המפותחות. ביכולתה להיגרם כתוצאה ממחלה (כגון תת-פעילות בלטות התריס ותסמונת קושינג), אך ברוב המקרים היא אינה תוצר של מחלות – אלא הגורם להן. בשני העשורים האחרונים בלבד עלתה שכיחות התופעה בכ-150%. ברוב אוכלוסיות העולם מוגדרת עליה מגמתית בשכיחות התופעה. בעבר, כשלהשיג מזון לא היה דבר של מה בכך, אדם שמן היה קודם כל מקרה נדיר, ובמרבית המקרים – מושא להערצה.

שומן נתפס אז עם עוצמה ופוריות: פסלים וציורים רבים מהעת העתיקה הראו נשים דשנות וגברים עבי-כרס.

אולם כאשר למעלה מרבע מאוכלוסיית העולם המערבי נושאת את גופה הכבד כנטל, קיבל הדימוי החיובי טוויסט רציני. וכשהמדע הבחין בקשר הדוק בין השמנה לבין מחלות רציניות, קטלניות לעיתים, כגון מחלות לב, יתר לחץ דם, סוכרת, דלקות בעצמות ובמפרקים, דום-נשימהבשינה, סוגי סרטן שונים וכו`, הוגדרה השמנת היתר כמחלה. לאחרונה שודרגה התווית, וכעת היא מכונה: המגפה של המאה ה-21.

ואם זה לא מספיק, מעודדת ההשמנה הפרעות גופניות לא סימפטיות כגון אין אונות, כאבי גב, ועוד.

להשמנה יש גם היבטים נפשיים לא קלים. גוף שמן משדר כבדות, איטיות וחולשה(גם בהקשר לחולשת כוח רצון). בתרבות העכשווית, המעריצה מהירות, דימוי הגוףהנחשק הוא גוף רזה וחטוב. מבנה כזה משדר זריזות, אסרטיביות וסקס-אפיל,והוא `מוֹכר`. מסיבה זו לועגים לילדים שמנים, צוחקים על חשבונם של אנשים שמנים, ומגייסים דוגמנים רזים לפרסומות שיש בהן שִיק. האדם השמן מודע ליחסה חברה אליו, ונקלע למערך של חוסר ביטחון, האשמה עצמית ודימוי עצמי ירוד. זהו תרחיש נפוץ בעל יוצאים ספורים מן הכלל. קל להבין את המתח המלווה מן הסתם את חייו של אדם הסובל מעודף משקל בחברה חומלת כשלנו.

30% מהישראלים מוגדרים כבעלי משקל עודף או השמנת יתר. זה לא מעט. אבל בעולם המקדש ריבועים בבטן, והמתכחש לנוכחותו של צלוליטיס, לא צריך להיות שמן כדי להרגיש שמן.

העלייה המגמתית במשקל היא רק חלק מקשת של הפרעות אכילה כגון אנורקסיה ובולימיה. החולים באנורקסיה מהווים מראה קיצונית לתהליך העובר על רבים מאתנו. במחלה, דימוי הגוף מעוות בצורה כזו, שלא חשוב עד כמה מוכה רזון יהיה החולה – בעיניי עצמו הוא יראה שמן, שמן מדיי. והוא עשוי בהחלט להרעיב את עצמו למוות בהתכחשותו לכחישותו. זו אכן דוגמא בוטה ללחץ החברתיהמופעל על כל אחד מאתנו: רזה זה טוב, שמן זה רע.

רובנו נמצאים במקום טוב באמצע, בין להיות שמנים מדיי לרזים מדיי. אך לרבים מאתנו יש `צמיג` פה ושם, הגברברים נוטים לפתח כרס קטנה, והנשים עורגות על ג`ינס נעוריהן. יש לנו אולי מספר קילוגרמים שהיינו שמחים להסיר, אבל איננו שמנים באופן פתולוגי. אז איך זה שבכל זאת, רבים מאתנו שמנמנים יותר משהיו רוצים להיות? זו שאלה שמקבלת טון לוהט במיוחד בקיץ:

זו העונה המעורטלת, אחרי החורף הקר, בו עטינו שכבות של בגדים והעלנו במשקל. בקיץ, כשלובשים קצר, כשהולכים לים, כשהגוף מבהיק וזוהר תחת שמש חושפנית, כולנו נזכרים לעשות קצת ספורט, ולהתחיל בדיאטה האופנתית להיום. אם בחורף הרשנו לעצמנו להתרשל, בקיץ אנו נתקפים דאגה כשהחולצה הצמודה מתעגלת על בטן רופסת, או כששרירי הזרוע מתדלדלים ברפיסותם. אנחנו מאשימים את הפולקס של אימא, את הגנים של אבא, את העצמות הכבדות ומה לא, ומנחמים את עצמנו בחטיף שוקולד קפוא.

אז נכון שאיננו צריכים לחקות את מה שמראים לנו בפרסומות. ונכון שאפשר להראות מצויין גם בלי ריבועים בבטן ומותניים של ג`סיקה ראביט.

אך לפחות ככל שהדבר נוגע לרפואה הסינית, נוכחותו של שומן מיותר בגוף, בעיקר אם זו מלווה במאסת שרירים ירודה, מעידה על מצב אנרגטי רעוע ומועידה את האדם ללקות במגוון הפרעות פיזיות, אנרגטיות ונפשיות. מוטב להדק מעט את הגוף, לסלק את רקמות השומן המיותרות ולחזק את השרירים. רבים עושים זאת בסופו של דבר, אך רק בגלל שהדבר תורם להם מבחינה אסתטית. הרפואה הסינית ממליצה על כך מטעמי בריאות גרידא.

הרפואה המערבית רואה ברקמת השומן מאגר אנרגיה. לא שמדובר באנרגיה זמינה – לשימוש זמין/שוטף עומדים לרשות הגוף בעיקר הסוכרים שבדם ומאגר הגליקוגן. ניצול מאגרי השומן שמור לזמני חסר קשים במיוחד. אבל העוקץ הוא שלאדם החי בחברת שפע, לא מזומנות תקופות רבות של קושי ומחסור, אין עונות בצורת, אין תור ללחם, אין הזדמנות למאגרי השומן לשרת את הגוף נאמנה. זה לא מונע מהם להוסיף ולהיאגר…

הרפואה הסינית, לעומת זאת, רואה ברקמת השומן מהות נטולת אנרגיה, או לחליפין, תוצר לוואי אנרגטי בעל אופי עכור, כבד וחסר חיוניות. דימוי זה מתאים יותר לתחושותיו של אדם בעל רקמת שומן רבה יותר מרקמת שריר: הוא נוטה להרגיש עייף וכבד יותר. מערכת חילוף החומרים שלו איטית יחסית לזו של אדם רזה בעל רקמת שריר רבה מרקמת שומן.

הבדל נוסף: הרפואה המערבית מייחסת את רוב הסיבות להשמנה לגורמים גנטיים( קצב חילוף חומרים איטי, נטייה מוגברת לצבירת תאי שומן). אם כן, 70% מהגורמים להשמנה נמצאים מחוץ להישג ידו של האדם, כיוון שכך נוצר. זו גישה מייאשת במקצת. הרפואה הסינית, לעומת זאת, מייחסת גורמים מבניים רק לחלק קטן, כ-30%, מכלל הסיבות המובילות להשמנה. תזונה לא נכונה, חוסר פעילות גופנית וחולשה אנרגטית של האיברים הפנימיים – כולם מנגנונים ברי שינוי וריפוי – הם בעיניה האחראיים העיקריים על ההשמנה.

אין ויכוח בין הגישות, שהאדם המודרני החי בעולם המערבי, אוכל הרבה יותר ממה שהוא צריך, ובעידודה של הקדמה, נע הרבה פחות ממה שהוא צריך. ומזה משמינים.

מכיוון שהשמנה לא נתפסה בעבר כמחלה, ובוודאי שלא כמגפה, ומכיוון שהיית הנדירה למדיי (בעיקר בסין, שם היא נדירה גם כיום), אין בכתבי הרפואה העתיקים אזכור לתופעה. הרפואה הסינית אינה מטפלת ב-`עודף משקל` כשלעצמו, אלא במצב האנרגטי המונח ביסוד התופעה והמוביל למשקל העודף. ברגע שאיזון הגוף מושב, מערכת חילוף החומרים תעבד את המזון כראוי ועודף המשקל יחדל להתקיים, בתנאי שהאדם יסגל לעצמו נוהגי אכילה מתונים. השמנה אם כן היא סימפטום של תפקוד אנרגטי חלש או לקוי.

הסיבה הנפוצה ביותר להשמנה: חולשת הטחול

הרפואה הסינית מייחסת את מערכת חילוף החומרים, עיבוד המזון והנעתו בגוף, לטחול. הוא אחראי על ספיגתם והטמעתם של מזון ונוזלים. שילוב של טחול חזקותזונה מתאימה, יוביל לתפקוד הרמוני, ולמיצוי איתן של תמציות המזון והנוזלים. תמציות אלה יהפכו בהמשך לדם ולצ`י. אולם, טחול חלש ו/או תזונה לקויה (כגון תזונה מתוקה מדיי, קרה מדיי, שמנה מדיי וכו`, שבכל מקרה תחליש בתורה את הטחול), יפגעו במטבוליזם המזון והנוזלים, ועם הזמן יתעבו התמציות הקלוקלות לכדי מהות עכורה וכבדה, המכונה לחות.

"לחות"?

זהו מונח-גג, בעל ביטויים פיזיים ואנרגטיים. מבחינה גופנית, ליחה כוללת את נוכחותו של כל חומר מיותר או עודף. תחת הגדרה זו ניתן לכלול גם הפרשות מוגברות, והרשימה כולה אינה מלבבת במיוחד. דוגמאות ספורות ללחות במובנה הסיני-רפואי הן: כולסטרול, מוגלה, בצקת, נוכחות מוגברת של קנדידה, גידוליםשפירים וכו`. לחות הרובצת בגוף לאורך זמן נוטה להיאסף ולהפוך, בין היתר,לרקמת שומן.

ללחות יש גם ביטויים אנרגטיים-תחושתיים, המזכירים את אופייה הכבד והמערפל.פעמים רבות מגיעים אליי מטופלים הסובלים מהצטברות לחות בגופם, והסימפטומים שלהם כוללים גם תחושת כבדות ולאות, חוסר ריכוז, זיכרון חלש, בלבול, עצלות ואיטיות מחשבתית. מצב זה מכונה בסינית `לחות אל-חומרית המערפלת את החושים`.

הרעב הנצחי

אכילת יתר של מזונות כבדים, שמנוניים, מטוגנים ומתובלים, בלוויית אלכוהול, יוצרת חום בקיבה, בנוסף על כך שהיא מחלישה את הטחול. החום הרב בקיבה מאיץ את תהליך העיכול בלי להניח לגוף להטמיע את חומרי הגלם כראוי. הגוף מגיב בתחושת רעב חריפה, שמטרתה להחדיר מזון נוסף, בתקווה שהלה יספג כראוי ויזין את הרקמות. כמויות המזון ההולכות וגדלות יוצרות עומס נוסף על הטחולו מחלישות אותו עוד יותר. כתוצאה מכך, גם המעט שהצליח להתעכל הופך לעיסה עכורה המתערבבת בדם ובצ`י וממלאת את האיברים, העצמות והשרירים.

צלוליטיס

מעברי הגוף דרכם נעים מזון, מים ונוזלים מכונים ברפואה הסינית `המחמם המשולש`. כשלחות ושומן עכור חודרים למעברים אלה, הם מגיעים אל הריאות, הנתפסות ברפואה הסינית כטורבינות המפיצות באופן נורמלי אנרגיה, אויר ונוזלים. לריאות קשר הדוק לעור, ודרכן יכולה הלחות להצטבר מתחת לעור וליצור את רקמת הצלוליטיס דמויית קליפת התפוז.

הקשר הנפשי

הרפואה הסינית גורסת שהכבד אחראי על הזרמת הדם, האנרגיה, הנוזלים והרגשותב גוף (ובהקשר זה שולט בטחול, בריאות ובמחמם המשולש). הכבד מושפע מאודממתחים נפשיים, ואם יש כאלה בשפע (ובארצנו הקטנטונת יש ויש) – הכבדעשוי `להיתקע`, להיחסם, ובכך למנוע זרימה שוטפת של מהויות הגוף. כשהצ`י לאזורם כראוי, העיכול מושפע ומאבד את חיוניותו. הצ`י והדם מאטים את מהלכם בתוך המרידיאנים, ולאורך זמן, מקדמים את התפתחותה של לחות (כמו מים עומדים במקווה נטול ניקוז). התוצאה האפשרית היא, שוב, התעבות ויצירת רקמת שומן.זו הסיבה שהרפואה הסינית משלבת מרכיבים מרגיעי נפש בטיפולי ההרזיה שלה.

כשהחיים שוחקים

סגנון חיים המתיש את צ`י הכליות כולל את המאפיינים האלה: שעות עבודה רבות, שעות שינה מעטות, פעילות מינית רבה, עישון ומתח נפשי רב. נשמע מוכר? אנרגיית הכליות, החיונית לתפקוד הגוף כולו, ובעיקר לתפקוד הטחול וקיבה, מדרדרת את תפקודם ככל שהיא נחלשת, ומובילה, גם היא, להצטברות לחות ולאגירת שומן.

לסיכום, הסיבות העיקריות להשמנה הן חולשה של הטחול והכליות, המתבטאת כהצפה של נוזלי גוף, הצטברות של לחות וליחה ותקיעוּת של זרימת הדם. לעיתים מלווה הדבר בחום בקיבה ובתקיעוּת צ`י.

מבחינת הרפואה הסינית, מצבו הקליני של אדם מלא, שמנמן, שמן או שמן מאוד, עשוי להשתנות ולהוביל לאבחנות מגוונות (ולכן לטיפול אינדיבידואלי, לא`שיטה אחת שמתאימה לכולם`). הסיבות האנרגטיות השונות להשמנה עשויות להופיע לחוד או במשולב.

חלק שני: הטיפול

הטיפול מורכב ממספר גורמים:

1. דיקור הגוף

2. דיקור האוזן

3. המלצות תזונתיות

4. עידוד ודרבון לביצוע פעילות גופנית

1. דיקור הגוף (אקופונקטורה)

אקופונקטורה היא שיטת טיפול סינית בה מוחדרות מחטים דקות כשערה לנקודות הדיקור המצויות מתחת לפני העור. ערוצים אנרגטיים מיוחדים מחברים את נקודות הדיקור לאיברים הפנימיים, ובעזרת מטפל מיומן ניתן לתקן את חוסרי האיזון בטחול, בכליות, בקיבה, במחמם המשולש ובכבד, לסייע בניקוז הלחות, לעודד אתז רימת הצ`י והדם, לצנן את הקיבה (ובכך להפחית את תחושת הרעב), לחזק אתהאנרגיה והחיוניות, ובסופו של דבר לבטל את הגורמים שהובילו לצבירת המשקל, ועל ידי כך להוביל להרזיה.

2. דיקור האוזן (אוריקולותרפיה)

זוהי שיטה סינית-צרפתית הרואה באוזן דגם מוקטן של גוף האדם. דיקור נקודות רפלקס מיוחדות באוזן מסוגל לדכא תאבון מופרז, לחזק את מערכת העיכול, לזרז מטבוליזם ולהרגיע את הנפש, המצויה לרוב במצוקה מסוימת. המחטים המוחדרות לאוזן הן זעירות ונותרות בתוך האוזן למשך מספר ימים. האפקט הטיפולי, גם אם סימפטומאטי יחסית לאקופונקטורה, הוא ארוך טווח.

3. המלצות תזונתיות

גורם עיקרי להשמנה הוא כמובן אכילה לא נכונה. לאזרח הממוצע אין שמץ שלמושג ברזי התזונה הנכונה. אנחנו נשענים על מה שמראים לנו בטלוויזיה, ועל שלטי דרכים המעוררים את תאבוננו. במקרים אחרים פשוט נחטוף מכל הבא ליד.המנהג הנפוץ, להתייחס לדיאטה כאל מבצע, ולהכניס את הגוף למצב פתאומי וקצר מועד של הרעבה, יוצר את דפוס היו-יו המוכר: בזמן הדיאטה מושגת ירידה במשקל, אבל כשהמבצע מסתיים, הגוף משיב לעצמו את החוסרים שנגזלו ממנו בפראות, ומפצה את עצמו בתוספת משקל. התוצאה הסופית של המהלך היא עלייה במשקל, לא הפחתה בו. לחליפין, יש לסגל אורח חיים הנשען על תזונה מאוזנת יותר, לאורך זמן.

לפי הרפואה הסינית, נשענת התזונה הנכונה על שתי רגליים:

א. מזון נכון

ב. אכילה נכונה ומועדי אכילה נכונים.

א. מזון נכון:

הרפואה המערבית סופרת קלוריות. הרפואה הסינית – לא. ישנם מזונות הנחשבים `משמינים` מבחינת התזונה המערבית, וברפואה הסינית ישתמשו בהם במינון מבוקר, מאחר והם נחשבים למחזקי צ`י (כמו, למשל, מעט שמן זית). הרפואה הסינית אינה דוגלת בצמחונות, והיא בהחלט מעודדת אכילה רבגונית. ואולם, ברוב המקרים הדגש צריך להיות על שילוב של דגנים מלאים וקטניות. דוגמאות לדגן מלא הן סומסום, חיטה מלאה, אורז מלא, שיבולת שועל,תירס. דוגמאות לקטניה הן שעועית, עדשים, חומוס, פול, אפונה. השילוב של דגן מלא וקטניה מספק חלבון מלא ושפע של מינרלים, ויטמינים וחומצות שומן חיוניות.תרבויות רבות אימצו סוג זה של שילוב תזונתי, דוגמת החומוס (קטניה) עם טחינה (דגן מלא) הים תיכוני, המג`אדרה ההודית המורכבת מאורז (דגן מלא) ועדשים (קטניה), ומאכל דרום אמריקאי המורכב מתירס (דגן מלא) ואפונים (קטניה).

פירות מומלצים להרזיה: תפוח עץ, מלון, אשכולית, תות שדה, בננה. ירק מומלץ במיוחד: תרד.

כמות קטנה של בשר מחזקת צ`י ודם, וכך גם דגים.

כדאי לצרוך ירקות בשפע, אולם בעיני הרפואה הסינית אכילה מרובה שלירקות טריים עשויה להחליש את הטחול. מוטב לאדות או להקפיץ את הירקות מאשר לאכול אותם חיים, אבל אם אין ברירה, עדיין מומלץ להרבות באכילתם. מעבר לכך שהם מזינים מאוד, הם מכילים כמות גבוה של סיבים תזונתיים. סיבים אלה מתנפחים בקיבה ובמעיים, מקדמים תחושת שובע ומעודדים את ניעת המעיים והיציאות.

מוטב להימנע מצריכה מוגברת של מוצרי חלב. הנ"ל מעודדים יצירת ליחהו לחות המתבטאת בסופו של דבר בהשמנה (גם אם הם `דלי שומן` ודיאטטיים`בעיניי התזונה המערבית). מוצרי חלב עיזים עדיפים על מוצרי חלב פרה. מוצרי חלב מותססים (יוגורט, לבנה, קוטג`) קלים יותר לעיכול.

יש להימנע ממזון שמן, מטוגן, ומתוק. כמה דוגמאות: סוכריות, פיצה, שוקולד, צ`יפס, ג`אנק-פוד.

יש להרבות בשתיית מים זכים – כדי לשטוף רעלים מהגוף.

תה ירוק – המשקה הסיני הלאומי – הוכח מחקרית כמסייע בהרזיה. התמצית האתנולית שבו מעכבת ספיגת שומנים ומאיצה את קצב חילוף החומרים – שתי פעולות התורמות להרזיה.

מוטב להשתמש בסטיביה במקום בסוכר רגיל. זהו צמח דרום אמריקאי בעלעלים מתוקים, מתוק פי 30 מסוכר, ובעל ערך קלורי אפסי. זהו ממתיק בריאוטבעי הנמכר בחנויות הטבע כנוזל. 5 טיפות משולות לכפית סוכר במתיקותן. לדברי אורון אופק, מחבר 'אמנות הריפוי בתזונה סינית', הסטיביה טובה גם לעייפות (נפשית או פיזית), מהרמנת את מערכת העיכול ומווסתת את לחץ הדם. אני ממליץ אישית על  מיצוי הסטיביה של חברת Neta.

אצות הן מזון בעל תכולת מינרלים הגבוהה עשרות מונים מזו של צמחייבשה, והן עשירות בוויטמינים ובחומרי תזונה החיוניים לאדם. ביכולתן גםלטהר רעלים שנצברו בגוף והן מניעות את צ`י הכבד. בשל תכולת היוד הגבוההשבהן, הן מגרות את בלוטת התריס ומסייעות לחילוף החומרים – ובכךלירידה במשקל. ניתן להשיג אותן בחנויות טבע (סוגים כמו אגר-אגר, קלפ, נוריועוד), בצורה טבעית או מיובשת. הן בעלות טעם ימי (לא יאמי בהכרח:), ומעשירות סלטי ירקות, מרקים וכו`.

מזונות מרים וחריפים מעודדים ירידה במשקל. מזונות מהם יש להפחית הם בעלי טעם מתוק, מלוח וחמוץ.

ב. אכילה נכונה ומועדי אכילה נכונים

יש לאכול 3-5 ארוחות קטנות במהלך היום, במועדים קבועים.

לא כדאי לוותר על ארוחת הבוקר. ארוחת הבוקר מתניעה את המטבוליזם מתחילת היום.

המשפט – בבוקר אכול כמלך ובערב כאביון – נכון מאוד. בשעות הבוקר מערכת העיכול זמינה ומוכנה להתמודד עם המזון. בשעות הצהריים היא זימנה למדיי. בשעות הערב והלילה, אינה זמינה ואכילה בשעות אלה מטרידה ומתישה את מערכת העיכול, ויוצרת חום רב בקיבה. לא מומלץ לאכול ארוחה כבדהאחרי השעה 7 בערב.

יש לאכול בנחת וללעוס באריכות. הדבר מקדם את תחושת השובע ומחזק את הטחול.

4. עידוד ודרבון לביצוע פעילות גופנית