רבים מאיתנו חוו את החוויה הלא נעימה של ריחות רעים בחדר השירותים והאמבטיה, כאשר כל המאמצים לבצע נקיון יסודי לא הניבו פרי. במקרים רבים המקור לריח הרע הוא בצנרת הביוב שאין אפשרות לטפל בה ללא כלים מיוחדים. ניטרול ריחות לא נעימים מצנרת הביוב עשוי להיות משימה מאתגרת, וננסה לבחון כאן את האפשרויות העומדות לרשותנו בנושא.
בטרם ניגש למלאכת ניטרול הריחות, נבין מאיפה הם באים. אם כן, החומר שנותן את הריח האופייני לשפכים ושנחשב לריח רע אוניברסלי (כלומר שכמעט כולנו מגדירים אותו כרע) הוא המימן הגפריתי. חומר זה נוצר על ידי חיידקים מסוימים הניזונים ממזהמים שונים המצויים בשפכים; בתנאים מסוימים החיידקים מתרבים בקצב ואנחנו חשים את הריח.
כאן חשוב לציין שכאשר מדברים על ניטרול ריחות, שוכחים בדרך כלל שהריח הוא רק תוצר לוואי של מפגע בריאותי. ריכוז גבוה של מימן גפריתי עשוי להביא לפגיעה בראיה ולסיכונים בריאותיים חמורים אחרים. לכן לא נרצה לכסות על הריח במטהרי אוויר למיניהם, אלא לנטרל את מקורו.
התרבות החיידקים המייצרים את המימן הגפריתי מתאפשרת במספר מקרים. דוגמא אחת היא תכנון לא נכון של צנרת הביוב, או משטר עבודה לקוי של המשאבות בתחנות השאיבה. דוגמא אחרת היא המצאות של סולפטים או סולפידים (בדרך כלל ממקור תעשייתי) במערכת הולכת השפכים. לבסוף, גם חיבור בין צנרת ניקוז מי הגשמים לבין צנרת הביוב עשוי ליצור תנאים טובים להתרבות החיידקים.
ניטרול הריחות מצנרת הביוב מחייב, אם כן, טיפול במקור הבעייה. במקרים רבים נדרש לכוונן את מנגנוני המשאבות בתחנות השאיבה באופן שוטף. קיימים פיתוחים טכנולוגיים אשר מאפשרים לבצע ניטור ובקרה שוטפת של ריכוז המימן הגפריתי בצנרת ההולכה ושידור אותות מתאימים אל תחנת השאיבה הקרובה במידה והריכוז גבוה מדי. כתוצאה מכך ניתן למנוע סיכון ממשי לבריאותם של בני אדם. במקרים אחרים יש לתקן את צנרת הביוב: לנתק אותה מצנרת איסוף מי הגשמים, לדאוג לשיפועים מתאימים, וכדומה.
לסיכום, ניטרול ריחות רעים מצנרת הביוב משמעותו יצירת תנאים בהם החיידקים המייצרים את המימן הגפריתי לא יוכלו להתרבות. במרבית המקרים תכנון קפדני ונכון של מערכת הביוב מייצר סביבה בלתי ידידותית לחיידקים אלה מראש. במקרים בהם הצנרת איננה מתוכננת כראוי יש לפעול לסילוק מאולץ של השפכים.